אין הרבה נשים שמוכנות לתעד את רגע הלידה, אחד מהרגעים האינטימיים ביותר שלהן - מול כל המדינה. ועדיין, זה אפילו לא הדבר האמיץ ביותר שעשתה ליהי אזולאי בפרק הבכורה של "בייבי בום". ההחלטה לגדל ילד לבד היא כבר מזמן לא טאבו, אך זה לא הופך את התהליך לפחות מורכב. כבר בתחילת הפרק גילינו את הקשר המיוחד בינה לבין פרופ' יריב יוגב, שהיא חושפת שהוא גם הסיבה שבחרה להשתתף בתוכנית מלכתחילה: "לא היה לי פשוט לקבל את ההחלטה. זה הכי לא אני לפרסם את חיי האישיים. מצד שני קרו יותר מדי צירופי מקרים מטורפים ביני לבין פרופ' יוגב שזה הרגיש המשך טבעי של הדברים, כאילו אין מצב שכל זה קרה ולא נעשה לזה סגירת מעגל. הבנתי שזכיתי פה בהזדמנות נוספת לעשות מעט נחת להורים של ליבי ז"ל בהנצחה שלה. כמובן שעל הדרך זכיתי גם במזכרת מדהימה לכל החיים לי ולבן מהלידה ומההורים המדהימים שלי שליוו אותי שיהיו בריאים עד 120".
במהלך הפרק נחשפנו לכך שאזולאי ופרופ' יוגב נפגשו באחד הרגעים הקשים ביותר בחייו, כשהוא איבד את הבת שלו ליבי, שנרצחה במסיבת הנובה. אך מתברר שהקשר ביניהם התחיל להירקם עוד לפני: "שבועיים לפני המלחמה חיפשתי בגוגל את הרופא הכי טוב לבדיקת מי שפיר ועלתה לי מיד התמונה של פרופ' יוגב. התקשרתי להזמין תור ובסוף זה לא צלח. במסגרת ההתנדבות שלי להחזרת חפצים בלהב 433 במהלך המלחמה, היה יום שלם שהכנתי מעטפות עם החפצים והתקשרתי למשפחות. כשכבר הייתי בדרך החוצה ללכת הביתה, המנהל ביקש שאשאר עוד קצת כדי להספיק עוד כמה. אמרתי לו שאני כבר גמורה פיזית ונפשית, אבל משהו לא נתן לי ללכת. הרמתי מהשולחן שלו 2 מעטפות שאחת מהן הייתה של ליבי. כשהתקשרתי ליריב לא ידעתי שהוא הרופא שניסיתי להזמין אליו תור שבועיים קודם לכן. במהלך השיחה התפתחה בינינו שיחה אישית, בה הציג את עצמו והבנתי. יום למחרת הוא ביקש שאגיע אליו כי לאשתו שלי יהיה קשה לעמוד במעמד הזה שוב מול קצינת משטרה. אז הגעתי אליו, ומאז נקשרנו אחד לשנייה".
איך התכוננת לרגע הלידה?
"ההכנה ללידה הייתה מאוד רחבה. עשיתי שינוי של 180 מעלות באורח החיים שלי. אחרי 15 שנה שגרתי בת"א, עיר שאני מאוד אוהבת, עזבתי אותה לטובת בית גדול יותר בחולון. בנוסף עברתי לג'יפ אחרי שרכבתי על קטנוע, שזה היה עבורי שינוי מאוד גדול. הכנתי בית מהמם, קניתי את כל הציוד הנדרש, עברתי קורס הכנה ללידה וקראתי המון על תהליך הלידה ועשיתי כל מה שאפשר כדי להכין את הגוף והמיינדסט ללידה טבעית. לקחתי בחשבון שהכל יכול לקרות, אך רציתי לעשות כל מה שאני יכולה כדי שזו כן תהיה לידה טבעית. בן רצה לצאת בדרך אחרת, ותודה לאל שיצא בריא, זה הכי חשוב".
מה הרגשת כשצפית בעצמך במסך בפעם הראשונה?
"בהתחלה התבאסתי שראו אותי רק בוכה וכואבת. היו המון שעות במהלך הלידה שלא רואים על המסך. התמודדתי עם צירים מאוד חזקים בנחת ואפילו רקדתי שם וצחקתי. זה עוד יותר התחזק כשהקונטרה ללידה שלי הייתה הדר המהממת, היולדת הנוספת בפרק שהייתה קלילה וקורעת מצחוק. אבל בהמשך הרגשתי שדווקא בקטעים הכואבים האלה, בדמעות ובתפילות, יצאתי הכי חזקה".
תארי לי את הלילה הראשון שלך עם בן?
"בגלל החום שהיה לי בלידה , בן היה בניתור במחלקה קומה מתחתיי ואני הייתי מאושפזת עם כאבי תופת ועייפות מלידה כל כך ארוכה ומסובכת. אבל עדיין מיד כשקמתי מההתאוששות ביקשתי לקום ולהניק אותו. הייתי קמה ויורדת קומה כל פעם שהוא היה צריך לאכול, גם במהלך הלילה. היו חשובים לי מאוד שני דברים בלידה שלי: שתהיה לידה טבעית ולהצליח בהנקה. הראשון לא היה בידיים שלי, על השני נלחמתי ועד היום בן על הנקה מלאה תודה לאל".
למה בחרת דווקא בשם הזה?
"בגיל 10 אבא שלי הביא לי את קלטת של הסרט "אבא גנוב", ומאז השם בן לא יוצא לי מהראש, הייתי בטוחה שזה יעבור לי עד שאהפוך לאמא אבל החיבור לשם הזה נמשך עד היום. האמת שזה קצת מצחיק שקראתי לילד שאין לו אבא על שם סרט שהמוטיב המרכזי בו הוא מערכת היחסים הקרובה בין אבא לבן. אבל אני אראה לבן את הסרט הזה כשאסביר לו למה קראתי לו כך, ושאפשר לראות את זה כמו הקשר המיוחד שלו ושלי, או שהוא יכול לשאוף לקשר כזה עם הילד שיהיה לו בעזרת השם. הכל זה עניין של הסתכלות.. זה נכון לכל דבר בחיים".
אחרי שמסיימים את סיפור ההיכרות של ליהי ופרופ' יוגב בפרק, רואים איך בצורה מהירה יחסית חלה התדרדרות במצבה הבריאותי והרופאים דוחפים אותה לניתוח קיסרי, אך היא מתקשה לוותר על החלום ללידה טבעית. "התאכזבתי מאוד כשהבנתי שהולכים לקיסרי, כי הרגשתי שלא עשינו מספיק כדי לנסות לקדם את הלידה. נאמר לי שאם נעשה תרגילים על המיטה זה אולי יסייע לפתיחה להתקדם, ולא עשינו תרגילים, שכבתי המון שעות ללא תזוזה ולאט לאט הגיעו הסיבוכים. הדבר היחיד שניחם אותי באותו רגע הוא שפרופ' יוגב מיילד אותי. ידעתי שאני והתינוק נהיה בסדר", שיתפה.
יש דברים בדיעבד שהיית עושה אחרת?
"אם הייתי עושה דברים אחרת, בן לא היה פה. אני מודה על כל מה שהיה ועל כל מה שיש וגם על כל מה שאין, מתוך אמונה שלמה שהכל קורה לטובתנו. אני חושבת שכאשר מחזיקים באמונה כזו מגיעים אליך רק דברים טובים".
איך זה להיות אמא טרייה? מה את הכי אוהבת עד עכשיו?
"אני חייבת לומר שאני חיה בסרט במלוא מובן המילה, אפילו אפשר לומר מאושרת בהגזמה (חמסה חמסה בן פורת יוסף). הולכת איתו ברחוב, מרימה אותו, מסובבת אותו ושרה לו שיר, רוקדת איתו, עושה איתו מלא טיולים בפארקים, גינות, משחקיות לפעוטות. בן מאוד אוהב טבע ועצים, הוא גם מאוד אוהב להיות בחברת ילדים או תינוקות נוספים, תמיד מחייך לכולם. אנחנו נהנים יחד בחוג שחייה, פשוט מנצלת איתו כל רגע ורגע. אני חושבת שכשעוברים מסע עם עצמך בדרך להורות וגם חווים אותה בגיל הזה, אפילו מצליחים להנות מהקשיים הפיזיים".
איך המלחמה השפיעה על החששות שלך כאמא?
"אני חושבת שאין בן אדם בארץ שהיא לא השפיעה עליו. אני מפחדת יותר. רועדת מהמחשבה שילך לצבא יום אחד, ובכל בוקר אומרת לידו את תפילת מודה אני, על זה שאנחנו בריאים, על כל רגע שלנו ביחד, על המשפחה המדהימה שלנו, כי היום יותר מתמיד שום דבר לא מובן מאליו".