דניאל גל היא כוכבת, נקודה. היא התחילה את דרכה על בימת התיאטרון, והיום ניתן לצפות בה מככבת בשלל הצגות בתיאטרון "בית לסין", כשלצד זאת הופיעה כרקדנית בלהקות מחול שונות, בין היתר באנסמבל "בת שבע" ואז הגיעה פריצתה על המסך. היא שיחקה בסדרות שהפכו לתופעה, קיבלה את הטייטל "כוכבת נוער" ואז פשוט הפכה לכוכבת, ללא מילות תיאור נוספות. היא הייתה מיקה בסדרת הנוער "גאליס", היא גם הייתה הילה בדרמה המצליחה "ביום שהאדמה רעדה" - אבל רובנו מכירים אותה על מדים, בתור רותם החובשת בסדרה שהפכה בזמנו במהרה לסנסציה, "תאג"ד".

לאחרונה ראינו אותה עולה לרחבה של "רוקדים עם כוכבים" (פרק חדש הערב, אחרי החדשות) בשיא הפריים טיים - וברגעים שלפני הנאמבר, הבהירה לגבי הטענה כי יש לה ניסיון בעולם הריקוד: "בואו נגיד את האמת, פוטרתי משם במהירות האור. חוץ מזה, לא כל רקדנית מחול עכשווי יכולה לרקוד ריקודים סלוניים - אין שום קשר, כף רגלי לא דרכה מעולם בסטודיו לריקודים סלוניים".

אומנם היא סיפרה כי כף רגלה מעולם לא דרכה בסטודיו לריקודים סלוניים, אבל מהרגע שהיא והפרטנר שלה לרחבה, הרקדן אדיר בלומנפלד שהצטרף לקאסט התוכנית העונה יצאו בואלס וינאי לדרך הזו - היה ברור שהם כאן כדי להישאר, וככל הנראה עד הסוף. "בא לי להגיד בהצלחה לכל הזוגות בתחרות הזאת, זה לא רגיל לפעם הראשונה", אמרה אנה ארונוב מיד לאחר מכן.

את מרגישה שיש לך רף לעמוד בו?
"בשנייה שאני מתחילה להשוות את עצמי לאחרים, אני קצת לא יוצאת מזה. בא לי להתעלות על עצמי ולהיות הכי טובה שאני יכולה. הייתי כל כך הרבה פעמים על הבמה בחיי, אני יודעת שאפשר לתכנן תוכניות ובסופו של דבר הכל קורה, פרפרומנס זה דבר חי. חבר אמר לי שאני חייבת לנצח, אמרתי לו שאני לא חייבת לנצח, שאני באה להנות מהדרך, הוא ענה: 'להנות מהדרך זה משפט של לוזרים'. אני קצת מסכימה עם זה - וגם ממש לא, אני כן רוצה להנות מהדרך".

למעשה, גל הגיעה לתחרות הריקודים הקשה בעולם - כשנה וחצי לאחר שבנה אלישע נולד, והיא חולמת על הרגע שבו אמא תניף את הגביע, גם אם זו לא תהיה היא. "אני אחרי לידה", היא אומרת, "אני אולי האמא עם התינוק הכי קטן, אבל אני לא האמא היחידה פה. לפני שאני רוצה לזכות, אני רוצה שאמא תזכה".

איך זה לצאת לדרך הזו בתור אמא לילד קטן?
"זה קשה. הוא תכף בן שנה וחצי, אבל לידה זה אירוע שמעביר את הגוף טלטלה. ילדתי לידה טבעית, וזו טלטלה שאני לא יכולה להסביר - הנפשי והפיזי לא מופרד. לרקוד אחרי זה, לחזור להסתכל על הגוף ולחזור לדרוש מהגוף משהו ברמה כל כך גבוהה זה ממש לא עניין של מה בכך. אני מרגישה את הקושי, גם בהקשר הזה - וגם בהקשר של להיות בקריירה מאוד אינטנסיבית ולראות את הבן שלי".

כאמור, גל גילמה מגוון תפקידים במהלך הקריירה שלה, אבל הפעם היא רוצה להראות לקהל משהו אחר. "יש לי חלום שאני חושבת שהוא ממש השורש של למה באתי לפה. הפרסונה הציבורית שלי הרבה פעמים מאוד רצינית, מוחזקת, אסופה, על זה מאוד, אני יודעת מה אני אומרת. יש משהו ב'רוקדים עם כוכבים', שהוא לחיות בסרט במובן הכי מקסים של המילה. אני נורא רוצה מזה; זה שטותניקי, מקסים, מצחיק, פאן וסקסי, זה גם יכול להיות מאוד מרגש", היא אומרת.

 

זה יכול להיות כל זה, אבל זו גם תחרות מאוד קשה. את מגדירה את עצמך כבן אדם שהוא ווינר?
"נראה לי שמעולם לא התעסקתי בזה בצורה הזאת. זה לא שאין תחרות במקצוע שלי, במשחק יש תחרות - ללכת לאודישן והטובה ביותר תנצח. אבל אני לא מרגישה את התחרות ביום-יום, אני באמת בן אדם נינוח, מה ששלי שלי. אני מרגישה שיש תקופות שהקריירה שלי יותר בפיק, יש תקופות שפחות, מכל דבר אני לומדת. זו מעין דרך שאתה מסרטט לקריירה של 50 שנה".

זה תמיד היה ככה?
"אני בן אדם מאוד רגוע באקספט הזה, אני מודה שפתאום אני שואלת את עצמי איפה אני ביחס לתחרות הזאת, התחרות פתאום מעירה בי את השאלה הזו בצורה מאוד נוכחת. וזה לא האספקט שחשבתי עליו כשאמרתי שבא לי להיות ב'רוקדים עם כוכבים', ראיתי בטלוויזיה ריקודים מאוד יפים ופינטזתי על עצמי, פחות חשבתי על התחרות, על הגביע - אלו מונחים שפחות היו לי בראש, ועכשיו אני צריכה להתמודד איתם, טו לייט. יש לי ביטחון בקריירה שלי, במי שאני, בעמוד שדרה שלי, אני מרגישה מובלת נכון - וכן, החוויה פה מאוד מטלטלת אותי".

איך הדינימיקה שלך עם הפרטנר? הוא מהווה עבורך מקור תמיכה?
"אני לא יכולה להסביר את האינטימיות שנרקמת, בסופו של דבר אנשים רואים אנשים מתפרעים על הרחבה ורוקדים - ורוב מה שהמתמודדים עושים זה להיכנס לסטודיו בשקט עם הרקדן שלהם. זו בעצם אינטימות של שני אנשים, זה כמעט חתונמי בכלל, זה כל כך על זוגיות. אנחנו רבים, מתווכחים, אני מתעצבנת והוא צוחק עליי, הוא גמור ממני, מחקה אותי, אני כזה: 'וואו, לא הכרתי אותו לפני חודשיים', והיום הוא כזה נוכח. אני רואה אותו יותר מבן הזוג שלי - אנחנו עוברים ביחד דברים, זו רכבת הרים רגשית".

"אדיר מרים אותי מכל המשברים שלי ויש לי משברים מנטליים מאוד קשים", היא ממשיכה, "פתאום נופלת האמונה בעצמי לרגע - פתאום נופלת רוחי מאם הרמתי או לא הרמתי נכון את הרגל, כי זה כל מה שאת רוצה: להרים את הרגל בספירה הנכונה. הוא מרים אותי, יש לו טיפים מדהימים שמרוממים את רוחי. לפעמים כשאני כל כך שבורה, אני יכולה להעמיד פנים שאנחנו בתחרות גביע העולם באנגליה 'מאשה וסרגיי', ואומרת: 'כבר זכיתי בארבעה גביעי עולם, ממש משחקים את זה. כל העניין הזה, זה הכל פייק איט טיל יו מייק איט, אין שום דבר שאני עושה שהוא קל לי, באופן כללי, הכל מרגיש הפוך מהאינסטינקטים שלי, הכל מרגיש קשה וכואב".

איך אדיר בתור מורה? קשוח?
"נראה לי שאני הקשוחה, אני אומרת 'עוד הפעם, זה לא עובד', זו ממש זוגיות אז כל אחד לוקח את הנישה ההופכית וכנראה שבגלל שאני מאוד קשוחה, אז הוא הסופט. זה לא שאין שם קשיחות, הוא יודע להביא אותי לתוצאות, אבל הוא באמת מקבל את הצורה שלי. זה קצת דומה להורות שלי ושל יואל בן זוגי, אנחנו ממש הורים לואלס הוינאי שלנו, לצ'ה צ'ה, אז אם אני כועסת על הואלס - הוא מלטף".

את מתאמנת עם יואל על צעדים?
"לא, אבל אני כן מתייעצת איתו; על הקונספט של הריקוד, מראה לו את השמלה או שואלת איזה שיר יותר טוב, הוא מאוד מעורב בהחלטות שלי פחות בכוריאוגרפיה, צריך לדעת מה כל אחד טוב בו".

ראינו שהשופטים יכולים לפרגן, אבל מצד שני יש ביקורות שיכולות להיות די קשוחות. את חוששת מזה באיזשהו מקום?
"אין שום ספק שזה ישפיע, אני לא באתי לפה בשביל להיות עם עור של פיל. באתי לפה בשביל לחשוף את עצמי וכשאת חשופה את נפגעת מלא פעמים. אני כן באה ממקצוע שאני רגילה להיות תחת ביקורות, גם לקבל 'לא' וסירובים, זה חלק אינטגרלי מהמקצוע שלי, זה קורה לי כל הזמן. גם מי כמוני יודעת כמה כשלונות מעצבים הצלחה, אבל אין דרך שכישלונות לא יתקעקעו בלב, לא להרגיש אותם, אף אחת לא שומעת ביקורת רעה על הריקוד שלה ואומרת 'מעולה, זה בדיוק מה שרציתי', זה מאוד יצער אותי, יהיה מאוד כואב וזה יהיה כנראה מה שאני אצטרך בשביל לעשות את הריקוד הבא יותר טוב. זה מכווץ, זה מעליב, לא כי הם מתכוונים להעליב, אלא כי תמיד בא לך לשמוע שאת טובה, שכולם יאהבו אותך, אבל יש משהו שלומדים במקצוע המשחק – זה שאין שום סיכוי ש-100 אחוז מהאנשים יאהבו אותך, וזה גם לא כזה טוב שכולם אוהבים אותך. אני מפנטזת על אנה ארונוב אומרת לי דברים טובים, אבל זה לא יקרה כל הזמן, אם בכלל".

מי מבחינתך לוקח את העונה?
"מריאנו (אידלמן) בא לקבור, גם דור הררי מדהים ולינוי (אשרם)? אם עליי אומרים 'רקע', יש פה מישהי שהייתה מספר אחת בעולם בתחום שמאוד קרוב לריקוד. מצד שני, אני יכולה להגיד שגם ראיתי את מאיה (קיי) וקצת סמרו לי השיערות מרוב שהיא טובה. אז מריאנו בא לקבור, דור מפחיד בטירוף ולינוי, ירדן ג'רבי ואורי ששון הם אנשים שעבדו עם הגוף, אי אפשר לקחת מהם את זה. הם התמודדו עם כאבף אתגרים מטורפים, ויכול להיות שזה תחום שהוא הפוך מריקוד, אבל אני חושבת שיש להם פור מטורף. הם מכירים את הדרך, וזה מאוד מסקרן לראות את הדרך שלהם פה".