קיבוץ ניר עוז חווה חורבן. מעל לרבע מהאוכלוסייה כאן - כמאה חברים - חסרים, אלה שנרצחו ואלה שנחטפו. תיעוד בלעדי של מצלמות האבטחה, מביאות את סיפורו של קיבוץ ניר עוז, שאיתי אנגל תיעד בו בימים הראשונים של המלחמה ואת העדויות של תושבי הקיבוץ, על השעות שבהן תושבי ניר עוז נותרו לבדם בזמן שמעזה מגיעים וחולשים על הקיבוץ - רוצחים, חוטפים ובוזזים.
קצת אחרי 06:00 בבוקר, 7 באוקטובר. צילומי מצלמות האבטחה מנציחים מראות של בוקר רגיל. רוב התושבים ישנים, זוג יוצא מוקדם לריצת בוקר.
פחות משעה מאוחר יותר, ירי מפלח את עמדת השמירה של אחד משערי הקיבוץ, והמחבלים פורצים פנימה. נכון לעכשיו מדובר בחוליה הראשונה שהגיעה, אין המונים שמתגודדים. אחריהם כבר יגיעו מאות עזתים שחלקם כלל אינם לוחמים, הם יתעסקו יותר בתמונות סלפי על שערי הקיבוץ ומאוחר יותר בביזה. הם הגיעו מעזה במאות, חלק לבושים בכפכפים, על חמורים, והם לא ממהרים. שעה, שעתיים, שבע ואפילו שמונה שעות, ממרחבי הקיבוץ שבו כבר הרוגים רבים, הבוזזים בוחרים מה לקחת.
כוחות צה"ל יגיעו לשם רק אחרי שעות, כאשר לפי תושבי הקיבוץ, כבר לא נשמעות יריות. הניצולים מהטבח יחולצו ביום שלמחרת מהקיבוץ, ומצלמות האבטחה, הנציחו תמונות שייזכרו כנקודת שבר בהיסטוריה שלנו.