נדירות הפעמים שבהן סיפורו הפרטי של אדם מתכתב כך עם היסטוריה של אומה. אבישי רביב הוא אחד כזה. הסוכן ששתל השב"כ בתוך הימין הכי קיצוני, פעל שם בחודשים הסוערים שלפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין, וקיבל את הכינוי "שמפניה". אבישי רביב, סוכן השב"כ הכי בכיר של המחלקה היהודית בשב"כ, חדר הכי עמוק, הגיע הכי קרוב לרוצח ראש הממשלה, וגם היה הראשון שהוכנס לתאו אחרי הרצח.
אבל רביב גם נתפס – עד היום – כסוכן שנוי במחלוקת, וכמעט שלושים שנה הוא שותק. מותיר את דמותו מסתורית, מלאת סודות ושקרים. עכשיו, בפעם הראשונה, סוכן השב"כ הכי בכיר החליט לדבר. והוא מספק בריאיון לעמרי אסנהיים ב"עובדה" עדות מבפנים, וידוי שכמותו לא נשמע עד היום.
אתה אחד האנשים הכי מסקרנים בפרשה הדרמטית ביותר בתולדות המדינה. מעולם לא דיברת. למה שתקת עד היום?
"כי היה לי טוב בשקט, להיות מתחת לרדאר".
מצד שני זה קשה להחזיק סוד כזה כל כך הרבה שנים.
"מאוד. זה קורע אותי מבפנים. אתה יודע על חוסר אמיתות עליך ואתה לא יכול להגיב".
עכשיו, הוא מחליט לדבר, בין היתר בגלל הדברים שנאמרו מעל בימת הכנסת, לפני חודשים אחדים: "מי שכשל בשמירה על ראש הממשלה יצחק רבין הם לא אנשי הימין והציונות הדתית", אמר השר בצלאל סמוטריץ', "אלא שירותי הביטחון, שלא רק שכשלו בשמירה עליו, אלא גם השתמשו במניפולציות חסרות אחריות שעד היום לא נחשפו במלואן, כדי לעודד את הרוצח לבצע את זממו".
"דברים הזויים לגמרי", אומר רביב. "אתה שומע את זה, ושואל איך פוליטיקאי אומר דבר כזה על שירות הביטחון הכללי, עליי. זה חודר לי לעצמות, כמה אתה יכול לשתוק? עוד שקרים ועוד שקרים. איתמר בן גביר שהיום הוא השר לביטחון לאומי, מה הוא אמר על רבין? 'כמו שהגענו לסמל, ככה נגיע לרבין'. זו המציאות ההזויה: במקום שאני, שבאמת הייתי בשירות הביטחון ותרמתי למדינה, הוא נהיה השר לביטחון לאומי... הסיבה שאני מדבר היא לתת מענה ל'בן גבירים' ול'סמוטריצ'ים', לכל אנשי הימין שעדיין בטוחים ששירות הביטחון היה אחד הדברים העיקריים ברצח רבין. הגיע הזמן להגיד את האמת".
טלפון מפתיע מהשב"כ
הוא בן 55, אב לשלוש בנות, ועובד היום בתחום הנדל"ן. רביב נולד וגדל בחולון להורים מפא"יניקים, תומכי יצחק רבין. ילד חולה כדורגל, וגם חולה על המדינה. "חלמתי להיות ביחידה קרבית מובחרת", הוא מתאר. "אחרי זה היה לי חלום להיות מאבטח אישים בשב"כ, לתרום למדינה איפה שצריך".
גיל ההתבגרות שלו יקבל תפנית כשהוא יגשש את דרכו בתוך קהל קטן, בעצרת בחירות של מנהיג כך, הרב מאיר כהנא. "גדלתי על אריק שרון ויחידה 101 והאצ"ל והלח"י ומאוד סקרן אותי הרב כהנא. שמעתי שהוא מגיע לעצרת בחולון. הוא דיבר על אהבת המולדת. פתאום ראיתי אדם ציוני. הוא מאוד הרשים אותי. עמדתי שם עם עיניים בוהקות".
הדעות שלו אז נראו לך לגיטימיות? לא נרתעת מהגזענות?
"לגביי הערבים פחות דיבר אליי אבל הכול מסביב, המלחמה שלו למען אסירי ציון, הליגה להגנה יהודית, דיבר אליי".
רביב הופך לנער כהנא בכך: מארגן עצרות, תולה כרוזים, מגייס פעילים. ההשתייכות לתנועת הנוער המפוקפקת הזאת, עוד תסייע לו בעתיד במשימת הריגול שיטיל עליו השב"כ, אבל כשהוא על סף גיוס לצה"ל, אבישי רביב בוחר דווקא להתרחק מחבריו לתנועה. "רציתי לעשות שירות משמעותי בצבא וראיתי שהקטע הצבאי פחות מדבר אל הפעילים ולי זה מאוד הפריע. לכן ראיתי שזה לא מקום שאני צריך להיות בו".
הוא מחשב מסלול מחדש: מתגייס לגבעתי, ואז במהלך תרגיל נפצע ברגלו מכדור שיורה בו בשוגג אחד מחבריו. "כל מה שחלמתי עליו נמחק", הוא נזכר. "רציתי קריירה צבאית והלך לי החלום. הצבא שחרר אותי אחרי שנתיים".
במהלך השיקום, רביב מקבל טלפון מפתיע. על הקו – משרד ראש הממשלה, השב"כ. הסיבה לכאורה: הם זקוקים לחוות דעת על אחד מחבריו, שמועמד להתגייס לשירות. "הם רוצים לראיין אותי עליו, אם הוא מתאים למודיעין. אמרתי בשמחה. באתי למקום, חדר בתל אביב, באזור הקריה, בא אדם על אזרחי ומדבר איתי על החבר. לאט לאט הוא מגיע אליי".
מתי אתה מבין שאתה מיועד לחטיבה היהודית?
"לא ישר, אחרי כמה פגישות כאלה. אמרו לי 'אנחנו יודעים שאתה מכיר, יש לך קשרים, היית קרבי בצבא, נפצעת, ייתנו לך הרבה יותר כבוד ולא יחשדו בך'".
מתי אתה מקבל את הכינוי?
"לא ידעתי שאני 'שמפניה'. שמעתי את זה בפעם הראשונה בתקשורת".
אשתך יודעת? "לא. רק המפעיל"
השנה היא 1987. שלוש שנים אחרי שהשב"כ חשף את המחתרת היהודית, ההתארגנות הגדולה ביותר עד אז של טרור יהודי. בשירות משוועים אז למקורות מידע חדשים ביהודה ושומרון, אבל בימין הקיצוני החשד בשיאו. מהבחינה הזאת, סיפור הכיסוי של רביב מושלם: נכה צה"ל, פעיל "כך" לשעבר, שחוזר לחדש נעוריו במעוזי הימין.
איך נכנסים לתוכם?
"מתחברים. לוקח כמה חודשים להיטמע, להתעמק, להכיר, זה לא זבנג וגמרנו. אתה הולך לבית כנסת בקריית ארבע, עצרות, רואים אותך. חלקם הכירו אותי לפני הצבא. אלה אנשים שרוצים שיבואו אנשים חדשים, אתה מתקבל בברכה".
מי בזמן אמת יודע על מה שאתה עושה?
"אף אחד חוץ מהמפעיל. גם ההורים שלי לא יודעים. הם חושבים שאני פעיל ימין קיצוני, אבל אמרתי להם שיבוא זמן והם יגלו את האמת".
אתה מתחתן בזמן הזה. אשתך יודעת?
"בהתחלה לא, אבל אחרי שהייתי נעלם הרבה בלילות היא חשדה. ביקשתי שיספרו לה. הם ניגשו אליה, לא סיפרו בדיוק מה אני עושה, אבל אמרו לה שאם אני נעלם פתאום באמצע הלילה שלא תחשוד. אבל היא אף פעם לא ידעה בדיוק מה אני עושה".
מתי אתה מחליט לחזור בתשובה?
"אתה גר בקריית ארבע, כולם דתיים, אתה חייב להיות דתי, להיות חלק מהם".
זה חלק מהאמונה האמיתית אז או חלק מהתפקיד?
"לדעתי זה היה ערבוב. לא קיבלתי הוראה מהשירות לחזור בתשובה. זה מהלך שאני יזמתי. אמרתי לעצמי שאם אני רוצה להתקרב לאנשים האלה יהיה לי הרבה יותר קל כאדם דתי".
הוא יחיה מעכשיו בשני עולמות – מנסה להציב חומה בין שניהם, אבל לא תמיד מצליח. הזרעים לשאלות הקשות שעוד ילוו את הפעלתו נטמנים כבר בימיו הראשונים כסוכן ובהוראות ההפעלה שהוא מקבל.
המפעיל מגדיר לך מראש את היעדים?
"יש יעדים. לעצור פיגוע טרור, למנוע פגיעה בערבים, ביהודים".
יש גבולות מוגדרים של מה מותר ומה אסור לך לעשות?
"כן. בפגישות היו תמיד אומרים לי אל תיזום, אל תנקוט באלימות, תהיה כמו כולם. אם כולם הולכים להפגנה תלך איתם להפגנה, אם כולם הולכים לפעילות תלך איתם אבל תעדכן לפני".
אם צריך לקבל החלטה בשטח מי מקבל אותה?
"בעקרון אם אני יכול להודיע אז אני מודיע אבל היו הרבה פעמים שאתה לא יכול להודיע כי אתה עם אנשים, אתה צריך לקבל החלטה בשנייה. היו מזהירים אותי כל הזמן, אל תנקוט באלימות ואל תיזום".
כבר בשנים הראשונות להפעלתו, אבישי רביב עובר על החוק. לרוב, אלו עבירות אלימות נגד פלסטינים, אותן הוא מבצע לדבריו במסגרת פעילותו תחת כיסוי. שמונה תיקים נפתחים כנגדו, את רובם ידאגו מפעיליו בשב"כ לסגור, ואז יעמתו אותו עם השאלות הקשות. "תמיד הייתי אומר להם, אתם נמצאים מתחת לאורות הניאון בחדר ממוזג, אני בשטח", הוא מתאר. "בא אליך אחד הפעילים ואומר לך 'בוא נעשה דברים', אין לך זמן לחשוב. הייתי לוחם בשטח והם במשרד. אתה גם חי בפחד יום-יומי שיגלו אותך. בסוף אתה נמצא שם, לא המפעיל".
"פעם אחת הייתה אמורה להיות פעילות בחלחול", נזכר רביב. "מתנחלים הולכים לעשות בלאגן, וכל דבר קטן יכול להבעיר את השטח".
איך אתה שומע שאמורה להיות פעילות כזו?
"אתה חלק מהחבורה. מאמינים בך".
ואז אתה מתקשר ואומר מה?
"שתהיה הלילה פעולה בחלחול, את השעה ומי אמור להגיע. אם יש משהו שהוא חריג וצריך להקליט פעילות של המתנחלים אז אתה בא לפני הפעילות, שמים עליך מכשירי הקלטה. אם זה באוטו, אז האוטו היה ממותקן, תמיד. היו לוקחים לי את האוטו ומחזירים אחרי כמה שעות".
אתה מצטרף לפעילות בחלחול?
"כן. נסעתי עם כמה חבר'ה, המטרה היא להגיע לחלחול אחרי איזה פיגוע שעשו, נקמה, תג מחיר".
כשאתה בדרך לפעילות, באמונה שלך, אתה מאמין שצריך לעשות את מה שהם עושים?
"הגבול פה הוא מאוד דק".
כי בסך הכול אתה די קרוב אליהם בדעות שלך.
"באותה תקופה כן. הייתי ימני והאמנתי בארץ ישראל לעם ישראל. זה קונפליקט יום-יומי בין הדעות שלך לדברים שאתה צריך לדווח. אבל תמיד הנאמנות שלי הייתה קודם כל לשב"כ".
הנאמנות הזו היא בדיוק מה שגורם לרביב להוביל את חברי החולייה אל תוך המלכודת. "יש מתח מטורף", הוא אומר. "אתה לא יודע מתי יעצרו אותנו כדי למנוע את הדבר הזה".
בכניסה לכפר נתקלים שני הרכבים במחסום של הצבא. רביב הוא היחיד שיודע שלא מדובר במחסום אקראי. גם הבדיקה ברכב, שמבצעים החיילים, היא לא שגרתית. בחיפוש מתגלים ספריי צבע, נשקים ואגרופנים. המתנחלים נלקחים לחקירה במשטרה. גם אבישי נלקח איתם, כדי שחלילה לא יחשדו בו.
"אתה צריך להיות פני פוקר בסיטואציה הזו", הוא מסביר. "זה כנראה טבוע בי".
"צריך להרוג את רבין היה כמו בוקר טוב"
בראשית שנות התשעים, סוכן השב"כ רביב מבקש להשלים תואר באוניברסיטה. הוא נרשם לחוג למדע המדינה, במוסד אקדמי שיזמן לו פגישה גורלית.
אתה מגיע לאוניברסיטת בר אילן.
"במקרה, לא נשלחתי לשם, רציתי לסיים תואר ראשון. זה לא היה היעד שלי. היעד שלי היה קריית ארבע, חברון, יהודה ושומרון".
זוכר את הפעם הראשונה שאתה פוגש את יגאל עמיר?
"למדנו יחד בכולל, בחור מאוד חכם, רציני, לא דומה למה שהכרתי ביהודה ושומרון, בוגר גולני, סטודנט למשפטים, בחור באמת חכם".
איך היית מגדיר את הקשר שלכם בתחילת הדרך?
"היינו בקשר סביב השבתות, מארגנים שבתות ביחד".
למיזם החברתי של עמיר ורביב היה שם: שבתות אירוח. מאות סטודנטים מתכנסים לשישי-שבת, בדרך כלל בהתנחלות. "זה סוג של מפגש של פנויים פנויות", מסביר רביב. "אתה בא להכיר אבל דרך זה אתה מביא להם אידיאולוגיה. אני הייתי אחראי ללוגיסטיקה, לאוכל, מארגן את המקומות ויגאל עמיר היה אחראי להביא את האנשים".
למה זאת החלוקה בינכם?
"כי אני כהניסט, אם אני מזמין אף אחד לא יגיע. יגאל עמיר הוא חלק מהמיינסטרים".
יגאל עמיר הוא מיינסטרים ואתה אדם שלכאורה היו צריכים לחשוש ממנו – זה נשמע כמעט דמיוני.
"נכון, אבל כשאני הייתי מארגן שבתות היו מגיעים עשרות, וכשהוא היה מארגן היו מגיעים מאות. אהבו אותו, כולם אהבו אותו".
אבל למרות האהבה והכריזמה, יגאל עמיר נתקל במשוכה לא צפויה. "הייתה לו בעיה שהוא היה תימני", אומר רביב. "בציונות הדתית, לפחות אז, הייתה הרבה גזענות, גם בקטע של היכרויות. קשה למצוא בחורה כשאתה ככה. גם אם אתה לומד משפטים, היית בקרבי – אבל אתה מזרחי, יש עם זה עדיין בעיה. אני יודע שהייתה לו בעיה, הוא היה בקשר רומנטי עם בחורה מאחת ההתנחלויות וההורים שלה הטילו עליו וטו".
אתה זוכר שיחה אחת ספציפית עם יגאל עמיר שהייתה חריגה?
"אף פעם לא".
מה אתה שומע מיגאל עמיר לגבי יצחק רבין?
"כמו שאתה שומע במאות שיחות ביהודה ושומרון, שיצחק רבין בוגד, 'דין רודף' ושהוא צריך ללכת".
מה זאת אומרת כולם מסביבך אומרים "לרצוח את רבין"? זה לא אמור לעורר אצלך חשד? בכל זאת אנשים שקוראים לרצוח את ראש הממשלה, זה לא דבר שבשגרה.
"באותו זמן המשפט היה שגרתי, זה כמו להגיד בוקר טוב, צריך להרוג את רבין. אם הייתי צריך לדווח אז על כל מי שאמר, לא היה מקום בבתי כלא מרוב אנשים שהיו נעצרים. אין אחד שלא אמר את זה ואין אחד שלא רצה את זה".
בשב"כ לא שאלו אותך על זה?
"אף פעם. חשבו שאם מישהו יפגע ברבין זה יהיה ערבי. אף אחד לא האמין שיהודי יעשה את זה".
שביתת רעב - אבל אוכלים בלילה
אחרי הטבח שמבצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, הפעילות של רביב עולה הילוך: הוא עובר לגור בקריית ארבע. "מצאתי דירה להשכיר", הוא נזכר. "הפכתי לאחד מהתושבים. פתאום הפעילות שלי עלתה שלב כי יש מלא פעילויות, מלא דברים לדווח, כי אין יום שאין ניסיון לפגוע בערבים".
כשאתה בחברון אתה פוגש גם את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר.
"כן. הכרתי אותו בגיל 17, כמה שנים היינו צמודים. מה שאני עושה – הוא היה עושה. הוא היה אצלי בבית בקריית ארבע. היינו יחד במאות הפגנות, מעצרים. הוא בחור פיקח, יודע מה להגיד, יודע איך למשוך את האנשים, תמיד הוא אהב תקשורת. הוא חי מהתקשורת. הוא ידע מה התקשורת רוצה לשמוע. הוא היה מסתובב עם רשימה של מאה עיתונאים בכיס. כל הפגנה שהיינו הולכים תוך שנייה עיתונאים מגיעים".
רביב נזכר בפעילויות משותפות של שניהם: "שביתת רעב, אני והוא שובתים רעב, תוך שנייה התקשורת מגיעה", הוא מתאר. "היינו אוכלים בלילה כמובן, כמו שכולם אוכלים בלילה, במהלך היום אתה שובת רעב ובלילה אוכל. היינו עושים הפגנה של שני אנשים – הוא היה מנפח את זה לעשרות אנשים".
מה אתה רואים בגימיקים שנשאר מאז?
"אותם גימיקים והתקשורת קונה את זה".
מה היחס של בן גביר לשב"כ?
"כמו כולם אף אחד לא אהב את השב"כ, להיזהר מאנשי שב"כ, לא לדבר מעבר למה שצריך בחברת שב"כ, לא לטוב ולא לרע".
יצא לך לדבר עם איתמר על ניסיונות השב"כ להטמיע סוכנים בתוך השטחים?
"לי ולאיתמר היו הרבה שיחות גם בנושא הזה. שאם מגיע פתאום אדם לפעילות ואף אחד לא רואה אותו, נגיד נוקט ביוזמות מיוחדות, צועק, היינו אומרים שצריך להיזהר ממנו, היו דיבורים שאיתמר סוכן שב"כ כי הוא היה נעצר מלא פעמים ותמיד משתחרר תוך כמה שעות וזה היה נראה מוזר. גם היו מעצרים מנהליים שעוצרים את כולם והוא לא נעצר. בדרך כלל כשבן אדם נעצר על פעילות ומשתחרר אחרי כמה שעות זה תמוה. גם מבחינתי, כשהייתי נעצר, הייתי נשאר לפחות לילה אחד, שייראה מעצר רגיל. והוא היה משתחרר מהר".
היום ממרחק השנים, מה אתה חושב?
"שהוא לא היה סוכן שב"כ. כי בן גביר עסוק בעיקר בעצמו, חוץ מדיבורים אין לו מעשים. לא נראה לי הגיוני שהוא היה סוכן שב"כ".
"זה לא חברים. זה מטרות"
בשנת 1995 אבישי רביב מתחיל את השנה השמינית שלו כסוכן של השב"כ ביהודה ושומרון. איש לפניו לא החזיק כך מעמד. כבר גרוש, בלי ילדים, גר בדירה שכורה בקריית ארבע, חי בשקר, שותף סוד של עצמו בלבד. "אין לך חיים", הוא מתאר. "24 שעות אתה מחובר לאיתורית. אתה נמצא עם אנשים שקשה לך להיות בתוכם. חבורה מאוד אלימה, אנשים שאין להם בעיה לפגוע בערבים, זה לא קל".
זה נשמע לי מאוד בודד.
"מאוד. כל החיים – כל השנים היפות – אין לך בילויים, הכול סביב זה".
היית בא בערב ויושב בדירה בקריית ארבע לבד?
"הדירה הייתה תמיד מלאה אנשים. אבל אין לך חברים. זה לא חברים, זה מטרות. חלק מהשיחות השבועיות עם המפעילים היו כדי לחזק אותך. הפגישות היו לא רק הפעלות, זה היה מעבר. אתה יכול לספר את הכול, אתה לא לבד, הרגשת שמעריכים אותך, שאתה חשוב להם".
היית מגיע לידי בכי בפגישות כאלה?
"היו מצבים כאלה שאתה מתפרק, כן".
מפעיליו של אבישי רביב יספרו עליו לימים: "הוא היה סוכן מסור ביותר, בעל נגישות ליעדים בתוכם התבקש לפעול. פעילותו בשב"כ הפכה להיות כל עולמו. רביב חי באיזו סתירה פנימית ללא יכולת לישבה... הקשר איתו היה מאוד מורכב ובעייתי".
"היו תקופות שרציתי לצאת", מסביר רביב. "הרגשתי שזה לכל החיים, כמו כלא. בשנה האחרונה הייתי מת לצאת ואמרו לי: אתה חייב להישאר, אתה עושה עבודה חשובה". בלחץ השב"כ רביב ממשיך בפעילות, ומכאן תצא הפעלתו משליטה. מסלול ההתרסקות הזה מתחיל דווקא בהישג מבצעי גדול. זה קורה חודשים בודדים לפני רצח רבין, וזאת הפעם הראשונה שהסיפור הזה נחשף.
"יום אחד מגיע אליי אחד הפעילים", נזכר רביב. "הוא אומר לי שראה באינטרנט איך מכינים פצצה ביתית והוא רוצה לעשות פיגוע בהר הבית. הוא אמר לי שהכול מוכן והוא נחוש לעשות את זה. הוא אמר לי 'רק לך אני מספר, סומך עליך. מחר בעשר בבוקר אני יוצא מבת ים באוטובוס לאיפה שאני צריך להגיע'. אני מודיע למי שצריך, הוא יוצא מהבית ועולה על אוטובוס, ואני מגלה שכבר על האוטובוס השב"כ עצר אותו".
השב"כ משתמש במידע של רביב כדי לסכל את הפיגוע, אבל אין ראיות להמשך מעצר והמפגע הפוטנציאלי משתחרר. אבל עכשיו, יש לו עניין לסגור עם החבר אבישי רביב. "הוא אמר לי, 'איך הם יודעים? רק לך סיפרתי'. ניסיתי איכשהו להגיד לו, אולי מישהו שמע אותנו והוא אמר לי, 'לא, רק לך דיווחתי'. ניסיתי להתחמק אבל כנראה שהבחור חכם יותר ממה שהוא נראה והוא סיפר את זה לאחד החבר'ה החזקים בחברון, נעם פדרמן".
"ואז התחילו השמועות שאני סוכן שב"כ", נזכר רביב. "אתה הולך ברחוב וכולם מתלחששים מאחורה, אף אחד לא מדבר איתך, אפילו שלום לא אומרים לך. אני אומר לשירות 'אני צריך לצאת משם'. הייתי מוכן אפילו להיעצר מעצר מנהלי כמה חודשים, כדי שאוכל להמשיך. עד כדי כך. אבל הם אמרו שנחשוב על משהו אחר".
מה אמרת לעצמך?
"שאני חייב להגביר את הפעילות, חייב להראות להם שאני חלק מהם. חושב איך אני יכול להוכיח להם שזה לא נכון. מבין שאני צריך לעשות דברים יותר קיצוניים".
"לא דיווחתי. ידעתי שיגידו לי לא"
מהרגע שהם שותלים אותו בתוך הימין, בשב"כ יודעים היטב שהסוכן שלהם פוסע לפעמים בשטח האפור כדי לרכוש אמון אבל בשלב הזה, אבישי רביב בוחן את הגבול העדין שבין המותר והאסור. בשב"כ מקבלים אותות מבפנים, שהסוכן שלהם לא רק מספר להם מה קורה בשטח, הוא עצמו גם מחולל לפעמים את המציאות. ארבעה חודשים לפני רצח רבין, ביולי 95', אבישי רביב מזומן לפגישה דחופה עם מפעיליו. "שיחת קילוף", קוראים לזה שם. הסוכן מתבקש להתוודות על כל העבירות אותן ביצע. הוא פותח בפניהם את העבירות אותן ביצע ללא אישור: מאלימות קשה נגד ערבים, ניקוב צמיגים, מכות עם אגרופנים והפיכת דוכנים של רוכלים פלסטינים – ועד איומים טלפוניים על חברי כנסת.
על כל הדברים שאתה עושה – למה לא דיווחת בזמן אמת?
"כי אתה בתוך פעילות, אני יודע גם שיגידו לי לא, 'אל תעשה את זה'".
אז הנה ידעת שיגידו לך "לא" – אז למה בכל זאת עשית?
"כי בסוף אתה נמצא שם, הדילמה היא שלך".
אתה לא מבין בזמן אמת שלא זאת הסיבה שנשלחת לשם? שליזום פעילות אלימה באמצעות דוקרנים וסכינים זה לא מה שאתה אמור לעשות שם?
"בדיעבד, יש דברים שאולי לא הייתי עושה היום אבל כשאתה נמצא בתוך מלחמת קיום שלא יחשדו בך וזה יכול להיגמר בפגיעה פיזית בייחוד אחרי תקופה שבה כולם דיברו עליך בתור סוכן. כשאתה שם סוכן בסוריה הוא חייב להיות כמו כולם, אם אתה רוצה להביא את הידיעה הנכונה, ואני מסביר להם, איך אני אעשה את זה אם אף אחד לא סומך עליי היום?".
הסוכן שמפניה לא מקבל מהשב"כ מענה למצוקה שלו. זאת תהיה חולייה משמעותית ראשונה בשרשרת הטעויות שעוד יבצעו שם בהפעלתו. "התלבטנו רבות אודות המשך הקשר עם רביב, וקיימנו דיונים רבים על הדרך בה יש לנקוט לגביו", יודו לימים מפעיליו. אבל גם הם יודעים שאבישי רביב הוא האיש היחיד אז שיכול לספק להם מידע מהשטח הבוער, כולל דיווח אחד שנוי במחלוקת.
אתה למעשה מספק את הדיווח האחרון על יגאל עמיר לפני הרצח.
"נכון".
זוכר מתי הוא תפס לך את העין?
"פעם אחת אנחנו בעיר העתיקה. פתאום היה איזה איזה ערבי שאמר איזו מילה, הוא בא אליו עם אקדח וככה הצמיד אותו לפנים. אני הופתעתי, זה לא הגיוני מאיך שהכרתי, הייתי בטוח שהוא הרבה יותר מרכז, מתון. אז אמרתי להם, שיש בחור בשם יגאל עמיר וצריך לשים עליו עין".
האקדח, הדיווח והאמת
אבישי רביב מתעקש: כחודש לפני רצח ראש הממשלה יצחק רבין, הוא העביר למפעיליו מידע מרעיש על האיש שילחץ על ההדק. השאלה הגדולה – האם הדיווח הזה אכן הועבר לפני הרצח.
אנשי השב"כ זוכרים את הסיפור הזה קצת אחרת. הם מודים שדיווחת על זה, אבל אומרים שדיווחת רק אחרי הרצח, ורק כשנשאלת באופן ספציפי על יגאל עמיר, אז מתי דיווחת? מה האמת?
"דיווחתי בזמן אמת, באותו שבוע שראיתי את הדבר הזה".
לפני הרצח?
"לפני הרצח".
אני רוצה להקריא לך משהו, לימים בפסק הדין במשפט שלך ייכתב שב-12 באוקטובר, קצת פחות מחודש לפני הרצח, אתה מסרת הידיעה האחרונה בעניין של יגאל עמיר, בדבר הכוונה שלו לערוך שבת סטודנטים ביישוב נצרים בשמחת תורה. לא כתוב פה שום דבר על האקדח. אבל חוץ מזה הייתה ידיעה נוספת, לא זוכר אם באותו תאריך, בערך חודש לפני הרצח.
"אני משוכנע בזה לחלוטין".
השופטים בעצם אומרים פה שאתה העדת על זה לראשונה בליל הרצח, ואחר כך אמרת שזה בכלל היה דיווח שקר. כלומר גם מה שהעדת בליל הרצח היה דיווח שקר. אז אבישי, מה האמת?
"האמת היא כמו שסיפרתי אותה. ברגע שראיתי את האקדח אמרתי שצריך לשים על יגאל עמיר עין".
הכתובת על גשר בר אילן
ב-22 בספטמבר 1995, כחלק מההקצנה של פעילותו, אבישי רביב מביים את השבעת ארגון אי"ל, מול המצלמות של הערוץ הראשון. עכשיו, רביב מספר לראשונה איך יזם את המופע הטלוויזיוני שיהפוך לסמל המסחרי המפוקפק של הפעלתו. "פנה אליי כתב הטלוויזיה איתן אורן מהערוץ הראשון והוא אמר שהוא רוצה לעשות כתבה על ארגון אי"ל", הוא משחזר. "אמרתי 'נעשה לו כתבה… אני אעשה הצגה תקשורתית, השבעה'".
אתה מקים ארגון בניגוד למה שאושר לך, אתה יוצר הצגה תקשורתית בניגוד למה שאושר לך, אתה לא מדווח למפעיל על כל זה – לא קצת התבלבלת?
"הייתה לי דילמה ענקית וגם הסברתי את זה לשירות. אמרתי 'חושדים בי', הציעו לי כל מיני רעיונות, אבל מאוד פרווה, כמו להיעצר על תליית כרוזים".
לא יכולת לראות את פוטנציאל הנזק? אתה לא מבין שזה לזרוק גפרור לתוך חבית של בנזין?
"אין יום שזה לא עובר לי בראש אם הייתי יכול לנהוג אחרת. מתי טועים? כשעושים דברים".
אבל זאת לא טעות סתם. הבעיה היא שאתה לא רק מדווח על המציאות, אתה גם מחולל אותה. המציאות הכי מסוכנת שיכולה לעלות על הדעת.
"היום קל להגיד בדיעבד. באותה תקופה אתה מאוים, נחשף, אנשים לא סומכים עליך. אתה חייב לייצר מציאות כדי שיאמינו בך. זה אחד הדברים שאני הכי מתחרט עליהם, לא הייתי עושה את זה".
בתקופה הזו מפעילים של אבישי רביב עושים מאמץ להסיר מעליו את עננת החשד. הם דאגו למשל שירסס כתובות נאצה, ביניהן, כפי שאנחנו חושפים לראשונה, הכתובת "רבין בוגד", שנכתבה על גשר בר אילן, כשאנשי השב"כ מאבטחים מסביב. אבל להפקה המבוימת של הסוכן שלהם בעניין ההשבעה של ארגון אי"ל, הם נחשפים ממש כאחרוני הצופים ומבקשים שייצור קשר באופן בהול.
"לא אהבו את זה", נזכר רביב. "אמרו לי 'איך לא סיפרת דבר כזה? למה לא אמרת כלום?' אמרתי 'כי לא הייתם מרשים' אבל הייתי חייב. עשו לי שיחה מאוד רצינית, אמרו לי שמשעים אותי כרגע מפעילות, 'צריכים לראות מה עושים איתך בעתיד'. אבל הרגשתי שהם צריכים אותי עדיין. הייתי בטוח שאני אחזור".
מרגלית התקשרה: ראית את יגאל בטלוויזיה?
30 ימים לפני הרצח התקיימה ההפגנה בכיכר ציון ובכיכר למטה קוראים לרבין בוגד. גם אבישי שלנו נמצא שם. "זאת הייתה הפגנה ענקית, מאוד אלימה", הוא מתאר. ההפגנה הזו תיזכר בעיקר בגלל הכרזה שהופצה בה רבין נראה במדי אס אס. אבישי רביב מואשם מאז בהפצת אותו פוטומונטאז', ובכך שמסר את הכרזה לכתב ניצן חן שסיקר את ההפגנה.
"שקר. בחיים לא נתתי לו, שקר מוחלט", הוא אומר. "לא ראיתי את הכרזה במהלך ההפגנה, לא נגעתי, לא הדפסתי ולא הפצתי".
אבל לחוקר המשטרה סיפרת דברים אחרים. שקיבלת תמונה אחת, קיפלת אותה, שמת בכיס ולקחת הביתה, כלומר אולי לא הדפסת והפצת אבל לפי עדותך ראית ונגעת. אז מה האמת?
"עוד פעם, לא ראיתי, לא הדפסתי".
אבל יכול להיות שקיפלת אותה, שמת בכיס ולקחת הביתה?
"לא זכור לי. גם אם הייתי עושה את זה, זה לא היה דבר חריג. היו מלא כרזות כאלה". לימים תקבע ועדת שמגר שהכתב ניצן חן אומר אמת בעניין זה.
נתניהו כותב בספר שלו ככה: "עמוק בתוך ההמון, עמד אדם ששמו אבישי רביב, בידו דף נייר בגודל 22 על 28 ס"מ שהודפס עליו פוטומונטאז' של רבין במדי נאצי, שבהמשך התברר שאבישי רביב שחילק את הכרזה היה סוכן שב"כ... איזה אבסורד, הואשמתי בהסתה נגד ראש הממשלה באמצעות כרזה ביתית, שהדפיס השב"כ הכפוף לראש הממשלה ושלא יכולתי לראותה כלל".
"שקר מוחלט. איך דווקא הוא ראה אותי מכל ההמון? אני אפילו לא הפצתי ולא הדפסתי, אפילו לא ראיתי את הכרזה".
איפה אתה נמצא בליל שבת, 4 בנובמבר?
"ברחוב דוד המלך. הייתי חלק מההפגנה שנגד".
אתה יודע שיגאל עמיר נמצא בכיכר?
"לא".
אתה שומע את היריות?
"לא, רק שומע שהיו. היינו במרחק עצום והיה גם רעש עצום והתחילו דיווחים שירו ברבין. הייתי בטוח בהתחלה שזה ערבי ואז מרגלית הר-שפי מתקשרת אליי ואומרת לי, 'אתה יודע את מי ראו עכשיו בטלוויזיה? את יגאל עמיר. הוא ירה את היריות'. אמרתי לה 'מה?' לא האמנתי. הייתי בהלם. היא הראשונה שהודיעה לי. אף אחד לא האמין שיהודי ירצח יהודי, זו לא הייתה התפיסה. לא האמנתי שיכול לקרות דבר כזה, בייחוד אחרי ששמעתי שזה יגאל, אחד שאתה מכיר. אתה מרגיש כמו שוער כדורגל, כל המשחק אתה נלחם ובדקה 90 מקבל גול".
עוד לפני שהמפגינים בכיכר מתפזרים, רביב מקבל קריאה דחופה מהמפעיל שלו בשב"כ. "הוא אומר לי 'שמעת מה קרה? תמתין לטלפון יתקשרו אליך ואתה חייב לבוא'", מתאר רביב. "נסעתי לירושלים ברכב, שומע דיווחים ברדיו, רק רוצה להגיע למקום ולהבין מה קורה".
בחדר מחכה לו מפעילו ואנשי שב"כ נוספים. "אווירה קשה, מתוחה. רוצים לדעת כל מה שאני יודע על יגאל עמיר כי אני הכרתי אותו ואני סוכן שלהם, מבחינתם זה היה כישלון".
מה הם שואלים אותך?
"איך לא אמרת לנו שאתה מכיר אותו, איך לא אמרת שהוא יכול לעשות דבר כזה?".
מי הראשון שמעלה את הרעיון שתיכנס לתא עם יגאל עמיר?
"הם רצו לדעת אם יש עוד אנשים איתו, אם יש לו רבנים, כי היו הרבה רבנים שהיו בעד דין רודף ורצח רבין. אמרתי להם 'מה הוא לא יחשוד?' אז אמרו לי שהוא פעם ראשונה בכלא אז הוא לא מכיר איך זה עובד. יעצרו אותי כמו אחד החשודים ואני אכנס איתו לתא".
"החוקר מעלה אותי לתא חקירות של שירות הביטחון", מסביר רביב. "בא אחד המפעילים, מתדרך אותי, אומר לי מה צריך להוציא מיגאל עמיר, אם היה רב שעומד מאחוריו, אם היו אנשים שעומדים מאחוריו, אם יש לו שותפים. המטרה היא להבין למה הוא עשה את זה. הוא אומר לי 'מה אתה עושה פה?' כשהוא רואה אותי. אמרתי לו 'חושדים בי שהייתי אחד מהאנשים שסייעו לך'. הוא התחיל לצחוק עליי, 'מה פתאום, לא סיפרתי את זה לאף אחד'".
רביב מספק עדות נדירה מבפנים על מה שמתחולל בראשו של רוצח ראש הממשלה, יומיים בלבד אחרי הרצח. "אני אומר לו, 'מה עבר לך בראש?'. הוא אומר 'אני גיבור'. התחיל לשאול אותי שאלות, מה אחרים אומרים עליו, מה חושבים עליו בחוץ, אם הוא גיבור או לא. הוא שאל אותי מה חושבת עליי הבחורה הזאת… מרגיש גאה במה שהוא עשה. לא מבין את מצבו. הוא אמר 'אני עשיתי משהו שכולם רצו לעשות, ואני עשיתי אותו'. אמרתי לו, 'אתה כל החיים תהיה בכלא, אתה לא תראה אור יום'. הוא אמר לי 'תוך כמה שנים אני משתחרר, אני אלמד תורה כל היום, אני גיבור'… בחיים לא ראיתי אדם כל כך גאה בעצמו, שלם עם עצמו. הוא אמר לי 'עד עכשיו הייתי חצי בן אדם'".
הוא הביע רגש של חרטה?
"לשנייה אחת לא. הוא היה קורן, הוא הרגיש שהוא עשה את המעשה הנכון. כאילו הוא הציל את עם ישראל".
מחלצים את הפקק משמפניה
השהות עם יגאל עמיר בתא כמדובב, היא זו שגם תסבך את רביב. במהל הדיבוב, יגאל עמיר נשמע אומר לרביב: "תגיד לו שאני סיפרתי לכולם, כולם ידעו שבעיניי זה הפתרון, אבל אף אחד לא האמין שאני אעשה את זה. זה המוטו. מקרים ספציפיים לא סיפרתי לך, וזה נכון". לאנשי השב"כ, שמאזינים לכל מילה בתא, זה נשמע שיגאל עמיר מתדרך את אבישי רביב מה לומר לחוקרים. הם חושדים שייתכן שהסוכן שלהם מסתיר מהם משהו. שיש מצב שהוא ידע מראש על כוונותיו של יגאל עמיר. רביב נעצר לחקירה. החשד הוא אי מניעת הרצח.
"פתאום אני הופך מאחד שנשלח למטרה מסוימת, לעצור". אומר רביב. "תמיד הרגשת אחד מתוכם ופתאום הם נגדך. אתה הופך לנאשם. הרגשתי שאני נכנס לצרה".
חוקרי השב"כ דוחקים את אבישי רביב לפינה: האם ידע או לא ידע שיגאל עמיר עומד לרצוח את רבין. "הוא היה צריך לבחור בין שתי אפשרויות", מסביר איתן פלג, עורך דינו של אבישי רביב. "האם אני סוכן שידעתי ולא דיווחתי, או שלא ידעתי כלום. אם לא ידעתי אני לא סוכן טוב ויפטרו אותי".
בשלב הזה, אבישי רביב עסוק עדיין בלהיות סוכן טוב. בטוח שאם רק יספק הסבר מרצה יחזיר אותו השב"כ לשטח. לימים ייכתב עליו במהלך משפטו כי "אין מדובר באדם בעל חוסן פנימי או ביטחון עצמי, אלא באישיות תלותית המבקשת למצוא חן". רביב ימציא עכשיו דברים שלכאורה ידע לפני הרצח, הוא לא מבין שבכך הוא כורה לעצמו את הבור.
"הם באים ומטיחים בך: איך לא ראית את הדבר הזה?", הוא משחזר. "בן אדם שהיית קרוב אליו, אתה מכיר אותו, נפגשת איתו עשרות פעמים. אז שיקרתי באחת החקירות".
שלכאורה ידעת.
"כן".
בזיכרון דברים שמתעד את אחת מחקירותיו נכתב שרביב "מוסר כי בעקבות הפיגועים שהיו בשנה האחרונה… וכן בעקבות משבר אישי לאחר שעזב את חברתו, החל יגאל עמיר להתבטא כי הוא ירצח את רבין".
בדיעבד ההתהדרות הזאת...
"סיבכה אותי".
בשב"כ מנתחים כל מילה של הסוכן שלהם בחקירה. "לאט לאט הם הבינו ששיקרתי", מסביר רביב. "ואז הם אמרו 'ביום האחרון יהיה לך פוליגרף, זה הפוליגרף הקובע, אם אתה דובר אמת נשחרר אותך".
תוצאות הפוליגרף מנקות רביב, אבל למרות השחרור, בדרך החוצה מהמעצר מודיעים לו המפעילים שלא ימשיך בעבודתו כסוכן שב"כ. הוא חוזר לבית הוריו בחולון, עם סוד גדול שהוא מחזיק.
אחרי הרצח, מי יודע שאתה סוכן שב"כ?
"אף אחד לא יודע".
אלא שאז יתחיל להתגלגל כדור השלג שיביא לחשיפתו. חבריו של אבישי רביב בקריית ארבע תוהים איך ייתכן שחשוד במעורבות ברצח משתחרר מהר כל-כך. אבל האירוע שיבסס את החשד נגד אבישי רביב הוא אחר: במהלך מעצרו הוא מוכנס ביחידות לחדר עם החשודה מרגלית הר-שפי, חברתו של יגאל עמיר ללימודים, שנחשדת באי מניעת הרצח. המפגש החריג ביניהם – בחור ובחורה דתיים שמושארים לבד בחדר – מעורר ככל הנראה את חשדו של בני אלון, אחד ממנהיגי הציבור הדתי-לאומי, והדוד של מרגלית. אלון עולה לרדיו ופורש את משנתו. זאת תהיה הפעם הראשונה שמישהו מעלה בפומבי את החשד שאבישי רביב הוא סוכן שב"כ. הוא נדרש לספק תשובות. אבל רביב מכחיש.
ההכחשות יחזיקו יממה אחת בלבד. אמנון אברמוביץ' חושף בערוץ הראשון את דבר היותו של רביב סוכן שב"כ. "אני אפילו יכול לחשוף ששם הקוד של אבישי רביב בשב"כ היה שמפניה", הוא אומר.
"לא האמנתי בחיים שאני איחשף", מספר רביב. "ההורים שלי לידי ומתחילים לשאול שאלות אם זה נכון. מצד אחד זה הקל עליהם שאני לא חלק מהימין הקיצוני אבל אף אחד לא חשב למה זה יגרום. אתה פותח את החלון ויש מלא תקשורת מתחת לבית, עיתונאים. שבוע לא יצאתי מהבית. אתה לא יודע מה יהיה. אתה הבן אדם הכי שנוא במדינה, כולם מאשימים אותך".
כעת, מי שהואשמו בהסתה שלפני הרצח, מסובבים את האצבע המאשימה אל השב"כ ודורשים להעמיד את הסוכן אבישי רביב לדין. בשירות מצליחים לעמוד בשער ולשמור על הסוכן שלהם, אבל לבסוף, כשהלחץ גובר, ראש השב"כ שהוצנח לארגון אחרי הרצח, עמי איילון, מסיר את ההתנגדות וסולל באפריל 99' את דרכו של שמפניה אל דוכן הנאשמים.
"מראש ממשלה עד אחרון הפוליטיקאים כולם רוצים לנקות את עצמם", אומר אבישי. "אתה האחרון בשרשרת. ואנשים לוחצים להעמיד אותי לדין".
"אבישי היה הקורבן בעניין הזה", מסביר עו"ד פלג. "הוא היה שעיר לעזאזל בעניין הזה. האמון בשירות הביטחון התערער ולכן הראש של אבישי רביב היה על גליוטינה כדי לשמור על מעמדו של שירות הביטחון".
עכשיו, עומד בפני עורך דין פלג, ורביב עצמו, אתגר עצום: להוכיח לבית המשפט שאבישי לא ידע כלום על רצח רבין. הבעיה היא שהוא כבר העיד אחרת. "הוא הודה פעמיים בפני חוקרי שב"כ שהוא ידע שיגאל עמיר הולך לרצוח את רבין", מסביר עורך דינו של רביב. ,"עכשיו אתה בא להגן, מה אתה עושה?".
יש עד אחד שיכול לעזור להם להוכיח את האמת והוא יושב במאסר עולם בכלא באר שבע. "אבישי לא היה חבר שלי", יעיד יגאל עמיר בחקירותיו. "הוא בחור טוב אבל יש לו שטויות. הוא היה קצת ילדותי. אני מעריך יותר את האופי מאשר את השכל".
בתום ארבע שנים של משפט מתוקשר, השופטים קובעים שאבישי רביב לא ידע שום דבר על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את רבין. הם מזכים אותו פה אחד. "זה היה רגע דרמטי מאוד, פרצתי בבכי", נזכר עו"ד פלג.
"זה היה היום הכי מאושר בחיים שלי. אתה מרגיש נקי, החיים נפתחים אליך חזרה", אומר רביב.
איך זה להיות "שמפניה" כל השנים?
"מאוד כבד. הייתי הולך תמיד עם כובע ומשקפי שמש, שלא יזהו אותי. אנשים שואלים שאלות, לא תמיד נעים לך... אתה רוצה לחיות חיים נורמליים".
חשבת לשנות את השם?
"בהתחלה הציעו לי בשירות אם אני רוצה חיים מחוץ לארץ או לשנות את השם, אבל אני גאה במי שאני, מספיק לפחד. אני רוצה שהבנות שלי יידעו מי אני ומה אני".
תגובת שירות הביטחון הכללי: "לשם מימוש ייעודו לשמירה על ביטחון המדינה מפני איומי טרור, חבלה וריגול, מוסמך שירות הביטחון הכללי להסתייע במי שאינו עובד שירות. תרומתם של הסוכנים, אנשי הצללים, שטובת המדינה לנגד עיניהם, ערכית ומשמעותית. בפועלם מצילים, במקרים רבים, חיי אדם וממלאים תפקיד משמעותי בביטחון המדינה ואזרחיה. שירות הביטחון הכללי ימשיך לפעול בממלכתיות מכוח החוק לשמירה על ביטחון המדינה, אזרחיה ומוסדותיה".
תגובת השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר: "כשהכרתי את אבישי רביב הייתי בן 14. היום נדמה לי שגם בשב"כ מבינים שכשל מוסרי ומקצועי להפעיל סוכן כלפיי ילדים בגיל כזה ועוד סוכן שקרן, מניפולטיבי, שעסק בהכפשת הימין. באשר לטענות רביב יפים דברי בית המשפט שדן בעניינו באי מניעת פשע וכתב: 'מבנה אישיותו של הנאשם, כפי שניתן ללמוד עליו ממקורות שונים שהובאו בפנינו: הנאשם תואר, בין היתר, כאדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה אשר אינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל. עדת הגנה מטעמו של הנאשם תיארה אותו כבעל הפרעה אישיותית נרקיסיסטית. מכאן מסקנתנו, שאין מדובר באדם בעל רמה אישית גבוהה, חוסן פנימי וביטחון עצמי, אלא באדם בעל אישיות חלשה, תלותית משהו, המבקשת למצוא חן' – וכל מילה מדויקת".