ככה זה מתחיל בדרך כלל: לוחמת ולוחם צועדים תחת כיסוי בעומק כפר פלסטיני. עכשיו, למשך המבצע, הם מתחזים לבעל ואישה. הם אולי בדרך לבצע תצפית על יעד מודיעיני, אולי לעצור עסקת נשק. מה שבטוח הוא שהם עמוק בתוך משימה, שעולה על כל דמיון. ככה זה ביחידת המסתערבים של מג"ב, יחידה שלוחמיה פועלים תחת כיסוי בתוך השטח. שיר פלד יודעת – היא הייתה שם בעצמה לפני שנים כמסתערבת. היא גם יודעת לספר על הרגעים שבהם מבצע מסתבך, והיא מוצאת את עצמה מכוונת אקדח לראשו של חשוד. אבל הפעם היא מתיישבת מול המצלמה ומספרת גם על הרגעים האחרים של היחידה הזו – רגעים שעד עכשיו אף אחד לא רצה לחשוף.
עכשיו, בפעם הראשונה, הנשים שהיו שם חושפות את הסוד שאיים לקרוע את יחידת המסתערבים מבפנים: איך קרה שמסורת של נהלים לא מוסדרים הביאה לניצול אסור של כוח וסמכות, הונאות ושקרים, והכל תחת מעטה של ביטחון המדינה. והסיפור הזה היה נשאר בצל אלמלא האישה האחת הזאת, שהחליטה ראשונה לדבר: ריקי רוטר, ששירתה כצלמת מבצעית ביחידת המסתערבים של מג"ב, ומצאה את עצמה בתוך סרט בלהות שלא חשבה שתגיע אליו.
לפני ארבע שנים היא הגישה תלונה כנגד סגן מפקד יחידת המסתערבים. מאז הוא הורשע על ידי בית המשפט בעבירה של מעשה מגונה. עכשיו, היא מתיישבת מול המצלמה ומסבירה מה קרה לה עם המפקד הבכיר. והיא גם יודעת למה היא עושה את זה: "אני חושבת שמה שהניע אותי זו התחושה שיש עוד נשים שחוו את זה והדבר הזה אולי יעזור להן", היא מסבירה.
התופרת הפכה למסתערבת
הסיפור הזה מתחיל לפני ארבע שנים. ריקי רוטר הייתה אז חיילת צעירה במג"ב, מתעדת מבצעית, שהתגייסה למג"ב אחרי שיצאה בשאלה. יום אחד היא מגיעה ללב האקשן – שבוע האימונים של יחידת המסתערבים של משמר הגבול. המשימה שלה היא לתעד את לוחמי היחידה. "כששולחים אותי, זה מרגש אותי שאני אהיה שם, ואני אראה באמת מה קורה מבפנים", היא מתארת.
ריקי מגיעה לבסיס המסתערבים, ומיד נכנסת לתדריך של ביטחון שדה. כעת, היא צריכה להגיע לאימון בבסיס צאלים. "הבעיה הכי גדולה היא שתמיד אני צריכה ליזום גם איך ייקחו אותי למקומות", היא מתארת. "אני תמיד צריכה לאלתר, לקפוץ על ה'דוד' הזה, לקפוץ על הרכב הזה. אני תמיד צריכה לאלתר איך לנסוע. אז אני עומדת בשער של הבסיס, ומחכה". אז מגיע הרכב של סגן מפקד היחידה, הקצין י'. הוא נחשב אז לאחד המסתערבים המוערכים ביותר במערכת הביטחון, סגן מפקד יחידת העילית, קצין שמאחוריו מאות פעילויות בשטח תחת כיסוי. המפקד י' לוקח אותה לבסיס צאלים.
י' וריקי נוסעים יחד, ובדרך – מתפתחת בניהם שיחה קרובה. "היא מספרת לי את כל קורות חייה", מתאר י'. "איך היא יצאה מהבית והלכה ולמדה תקשורת והתגייסה למשמר הגבול. זה לא פשוט להתגייס למשמר הגבול ולהיות לוחמת, זה לא פשוט בכלל. בתוך נסיבות חייה הקשים, אתה רואה אדם שמציג את עצמו חזק".
בשלב מסוים בנסיעה המשותפת י' שואל אותה אם היא שחקנית טובה. "אמרתי לה: 'תקשיבי, תוך כדי שאת מדברת אני בונה על משהו, אבל זה לא על מדים, זה על אזרחי'", הוא משחזר. "זה משהו שיצטרך תרגול וזה יקרה בשבועיים הקרובים". רוטר, שרק חיכתה להזדמנות כזו, נעתרת בשיחה: "קפצתי על זה, ברור", היא מתארת. "זה אקשן, זה אדרנלין מטורף, תן לי להיות בתוך זה".
שבוע חולף מהטרמפ עם סגן מפקד היחידה וריקי נקראת לחזור לבסיס יחידת המסתערבים כדי לערוך את החומר המסווג שצילמה. היא יורדת בתחנת האוטובוס הסמוכה לבסיס לתוך גשם שוטף, ומתקשרת אל האדם היחיד שהיא מכירה ביחידה – המפקד י'. כשהוא מגיע לאסוף אותה, הוא מפתיע אותה בהצעה. "ואז הוא מסתכל לאופק והוא, כבדרך אגב, עם יד על ההגה אומר לי: 'תגידי, מה את עושה עכשיו?' אני עושה לו: 'כלום – לילה, כבר שקיעה'. הוא שואל: 'יש לך אזרחי עלייך?' אני אומרת לו: 'לא, אבל אני יכולה לסדר משהו בקטנה, יש לי ספורט, אני יכולה לסדר משהו". י' מסביר לה שהוא רוצה להיעזר בה כתצפיתנית לפעילות של היחידה באותו יום. רוטר מסכימה בשמחה.
המהלך הזה שבו ס' מפקד יחידה "מגייס" בהליך מזורז חיילת צעירה לפעילות מבצעית תחת כיסוי הוא, מסתבר, נוהג שגרתי ביחידה. אין נוהל כתוב ומסודר להפעלת נשים כמסתערבות בפעילויות היחידה. הקצין י' מתעקש: ככה זה ביחידה, לא מדובר במקרה חריג. בגזרת יהודה ושומרון – כך מתברר – אין אישור רשמי להכניס מסתערבות לפעילות המבצעית כי השטח מסוכן יותר. דקר אילת, שהיה בעצמו קצין ביחידת המסתערבים, מסביר שכשמפקד זקוק לשירותיה של אישה כמסתערבת הוא "מוצא, מחפש, שואל חברים, שואל את החבר'ה, יוצא איתה לשטח, בודק".
המשמעות: בהיעדר אישור להכשרת נשים מסתערות בגזרת יהודה ושומרון החליטו המפקדים לאסוף חיילות או שוטרות אקראיות ולשלוח אותן לפעילות בשטח. גם המפקד י' עשה זאת. "לקחתי תופרת מהיחידה, רל"שית של מפקד", הוא מתאר. "מצטרפת, מקבלת תדריך. אתה זורק אותה למים עמוקים. לכן היה חשוב לי שיהיו תרגולים". רוטר עצמה נקלעה בדיוק לסיטואציה הזו.
"למה אתה עוצם עיניים? אתה בפעילות!"
שעות הערב, בסיס המסתערבים במרכז הארץ, ורוטר מתכוננת לקראת היציאה הראשונה שלה לשטח כמסתערבת. "חושך, לילה, אין אף אחד בחוץ", היא נזכרת. "אני מגיעה למשרד שלו ושואלת: 'איפה כולם?' והוא אמר:" כולם כבר בעמדות, מחכים לנו".
המפקד י' מסביר לרוטר שהיא תצטרך להתחזות לבת זוג יהודייה של לוחם. הפרטנר שלה למבצע, כך מתברר לה, יהיה המפקד י' בעצמו. ועכשיו הוא גם מסביר שיש עוד משהו שתידרש לעשות במסגרת המשימה: "האינטראקציה היא של זוג", מסביר י'. "כשאני אומר זוג, זה יכול להיגמר ביד, זה יכול להיגמר בנשיקה". הוא מסביר לרוטר שהיא זו שמובילה את האינטראקציה. "את מגדירה אם תהיה נגיעת יד, אם יהיה חיבוק, אם תהיה נשיקה, את מגדירה", הוא אומר לה.
כשהם נכנסים לרכב, לרוטר ברור שהם בדרכם לפעילות מבצעית. "נכנסים לרכב, ואני ממש זוכרת את המתח", היא מתארת. "מתח חיובי של פעילות, של פחד קצת מהלא נודע". הם נוסעים דקות ספורות בלבד ואז י' פונה אל תוך חורשה. זו תהיה הנקודה הראשונה שבה רוטר תבין שמשהו מוזר מתרחש. "אמרתי לו: 'הגדר היא ליד טול כרם, וטול כרם זה יותר שם'. והוא אומר לי: 'לא, לא, גם פה יש לנו אירועים'".
בשלב הזה י' יוצא מהרכב. "ואז הוא אומר לי: 'אני יוצא מהרכב, אם שלוש דקות אני לא נכנס, את יוצאת אחריי בזהירות, בשקט'. עוברות כמה דקות ואני יוצאת מהרכב. חושך מוחלט, אני לא רואה כלום, והוא נשען על הרכב. אני באה ונשענת על ידו. שנינו מסתכלים לאופק, ואז בזהירות בזהירות, לאט מאוד, הוא לוקח את היד שלו ומתחיל לדחוף אותי בזהירות לכיוונו. ואני נעמדת מולו. ומאותו רגע הוא זה שרואה את האופק ואני רק רואה אותו. ואז הוא מתחיל לספר לי בשקט, בלחש ממש, שיש לוחמים שמקיפים אותנו. ויש לוחם מאחורי העץ ויש לוחמים מרחוק, והוא מוציא את הטלפון והוא מתכתב איתם".
בשלב הזה המפקד י' גם מתחיל לגעת בחיילת רוטר. "הוא פשוט בא ונותן לי נשיקה בשפתיים. שאלתי אותו איך הוא, כאדם דתי, נוגע בבנות? והוא אמר לי: 'בשביל פיקוח נפש עושים הכול'. זאת אומרת, מבחינתי, אני נמצאת כרגע במצב של פיקוח נפש. וכשאני מנסה להזיז קצת את הראש להסתכל לאופק, הוא מזיז לי את הראש בחזרה להסתכל עליו. ואז הוא מנשק אותי וכל פעם שהוא מנשק אותי, הוא אומר: 'מסתכלים עלינו, יש אורות מרחוק'. וככל שהוא מנשק יותר, הוא נכנס לתוך אמוק כזה. ואני זוכרת שהטרידה אותי המחשבה: למה הוא מנשק אותי ועוצם עיניים? אתה באמצע פעילות!".
בשלב הזה רוטר מבינה שמשהו לא טוב מתרחש. "משהו לא טוב לי", היא מסבירה. "אבל ככל שאני מנסה אולי לזוז או לראות, הוא עוד יותר כובל אותי אליו ומצמיד אותי אליו. ואני מרגישה לא רק את הלשון שלו, ולא נעים לי עם זה. ואני אומרת לו, "מתי זה נגמר?" הוא אומר לי: "עוד מעט. ממש עוד מעט".
כשהם עומדים מחוץ לרכב, מתחיל לרדת גשם. המפקד י' מציע שהם ייכנסו לתוך הרכב. עכשיו שניהם בתוך רכב, לבד, בלב חורשה. "ברכב הוא אמר לי שבן אדם מתקרב לרכב", היא מתארת. "הכיסא שלי (מושען) למטה והוא מעליי בשביל לראות מאחור, כביכול. ואני צריכה לקום כדי לראות אם יש מישהו ואני מנסה בכוח לראות והוא מנשק אותי. ואני בכוח מנסה לראות ואני מדמיינת מישהו עומד לידי. האם זה היה עץ שזז? האם זה היה באמת אדם שעבר? אני לא יודעת. הוא מכניס את היד מתחת לחולצה ומיד מרחיק. הוא כמין נמצא שם על איזשהו גבול. הגוף שלי כבר חסר אונים ואני כבר מבינה שמשהו לא תקין. אני מבינה שצריך לעצור את זה. אני לא יודעת איך אני עושה את זה בלי להרוס את ה'משימה', כי אני עוד לא יודעת מה קורה פה".
לטענת רוטר, בשלב הזה י' מבין שהיא מרגישה לא בנוח ומכריז שנגמרה הפעילות. הוא מחמיא לריקי על כישורי המשחק שלה. למחרת בבוקר הוא שולח לה ידיעה שלפיה נתפסו עשרות שב"חים. אבל כשרוטר מחפשת את הידיעה ש-י' שלח לה ברשת, היא מגלה שהיא בכלל התפרסמה שבועיים קודם ולא קשורה בשום צורה לאירועי ליל אמש. בשלב הזה הספקות כבר הולכים ומתגברים.
"הכל שחור. שחור"
הסיפור הזה יכול היה להסתיים באירוע הבודד ביער. אלא שאז רוטר מקבלת מהמפקד י' הודעה נוספת שבה הוא מזמין אותה להצטרף לפעילות ביפו והיא מסכימה. כשיום הפעילות מגיע, רוטר, שמתגוררת אז ביפו, כותבת למפקד י' שהיא נכנסת לנוח בדירתה. הוא משיב לה בזו הלשון: "אבוא להעירך, תשאירי את הדלת פתוחה", והיא מסרבת בנימוס להצעה.
"אני יורדת למטה לתחנת האוטובוס והוא מגיע עם רכב מסוערב", היא מתארת. "הדבר הכי דפוק שקרה פה הוא שדווקא הפעם הוא היה הרבה יותר אמין מהפעם הקודמת. הוא עוצר, יוצא מהרכב, מלביש עליו אוזנייה בצבע שחור ומתיישב על גדר. והוא רק מתיישב על הגדר, הוא מתחיל לגעת בי ואני קופצת אחורה. הוא מתחיל ללטף אותי בידיים, ואז אני ישר מתרחקת".
המפקד י' מבין שרוטר מרגישה לא נוח. "הוא לוחש באוזנייה. הוא אומר: 'תסתכלי לשם. את רואה את רוכב האופניים?' והוא אומר לו (דרך האוזנייה): 'תפנה ימינה'. והאופניים פונים ימינה. או שעומד זוג ומתנשק, והוא אומר לי: "את רואה את הזוג הזה? הוא משלנו. עוד זוג". ואני רק מסתכלת עליהם והם מסתכלים עליי ומחייכים לי. הסרטים משתוללים לי בראש. יש פה יותר מדי דברים אמיתיים. ושוב סימני השאלה מתחילים לעלות, אני כבר לא מצליחה להבין מה קורה".
בשלב הזה הם מתקרבים לבניין נטוש בעיר העתיקה והמפקד י' מזכיר שוב שאם עוברים אנשים, הם יצטרכו להתנשק כדי לנער חשד. ואז לפתע הוא הולך הצידה ומחליף את בגדיו לבגדי שיח'. "עוברת קבוצה של תיירים", היא נזכרת, "והוא מנשק אותי מיד. אני משתפת איתו פעולה. ואז הוא אומר לי: 'אני צריך שתצלמי אותי עומד ליד בית של חשודים'".
מבחינת רוטר – זה תיעוד בתוך מבצע. הוא, כך מתברר, מייעד את התמונות האלה לשימוש אחר. "יש לנו מתקן אימונים ביחידה שהוא מעין, מה שנקרא, קסבה קטנה", הוא מסביר. "והרעיון היה באמת ליצור תמונות, למלא את זה בטפטים, לתת אווירה, לעשות משהו הרבה יותר יפה. אחרי שהיא צילמה את הצילומים החלפתי בגדים ויצאנו לטייל באזור החמאם ביפו".
כעבור מספר דקות הם ממשיכים ללכת. ואז לפתע מהסמטה למעלה מגיח בריצה צעיר ערבי. המפקד י' אומר לרוטר: "זה החשוד שלנו". "אני לא מבינה מה קורה, אני כבר באמת מבולבלת, אני אשכרה רואה פה פעילות מבצעית מול העיניים", היא מתארת. "זאת הנקודה היחידה, כשהבחור רץ, שנכנסתי לפאניקה ואני לראשונה יזמתי נגיעה. אני, לראשונה מרוב שנלחצתי, נצמדתי אליו והצמדתי לו שפתיים. לא התנשקתי איתו. הצמדתי לו שפתיים מפחד שהבחור יבין שאנחנו מסתערבים".
זה הרגע שהמפקד י' נאחז בו: זה לא רק הוא שיזם את המגע, הנה גם היא, המסתערבת שביקש לכאורה לבחון, יוזמת בעצמה נשיקה. "אני מודה שיזמתי את הנשיקה הזאתי", רוטר מבהירה. "איזה אינטרס יש לי לומר שיזמתי באיזשהו סרט? זו הפעם היחידה שהייתי חרדה ממש שניחשף. נעתי בין הציר של 'מה קורה פה?' לבין הציר של 'קורה פה משהו'".
כשהאירוע הסתיים, רוטר חוזרת הביתה מבולבלת. מצד אחד היו שם אלמנטים מבצעיים שנראו לה אמיתיים, ומנגד לאורך כל הלילה, המפקד י' ניסה לגעת בה. היא מחליטה לנסות לקבל הוכחה אמיתית לתחושה שלא מפסיקה לנקר בה.
"ביום ראשון אני מגיעה לבסיס", היא מתארת. "והדבר הראשון שאני עושה זה הולכת לחברה טובה שבן הזוג שלה הוא קצין מבצעים בימ"ס. ואני אומרת לה, תגידי לי בבקשה שבתאריך הזה והזה בשעה הזאת והזאת היה מבצע. היא מתקשרת לחבר שלה, ואני מספרת לו: 'הוא היה איתי אז והוא התחפש לשיח' וזה וזה וזה...' והם מתפוצצים מצחוק. ואני אומרת לו: 'רק תענה לי על השאלה: הייתה פעילות או לא הייתה פעילות?'. הוא אומר לי: לא הייתה פעילות".
זה הרגע שבו ייחשף בפניה העולם השקרי שהמפקד י' בנה במיוחד בשבילה. היא מבינה שמעולם לא הייתה פעילות, ושכל האירוע היה למעשה הצגה שלמה. "זה רגע שאני זוכרת את האדמה שדרכתי עליה ואני זוכרת את עלי השלכת שהיו מפוזרים, ואני זוכרת איפה עמדתי", היא מתארת. "ואני זוכרת באותו רגע ששמעתי את ה'לא הייתה פעילות', הכול שחור. שחור".
"לא מדברים על זה יותר אף פעם"
עכשיו, רוטר גם מתלבטת מה לעשות. "הרגשתי כעס עצמי מטורף", היא מתארת. "איך נפלתי לעזאזל בחרא הזה? אני שונאת את עצמי באותו רגע. ממש שונאת". רוטר פונה לקצינת הת"ש ולמפקד שלה, והם מסייעים לה להגיש תלונה במח"ש.
"התקשר אליי היועמ"ש והוא אמר שיש תלונה וכנראה יחקרו אותי", מתאר המפקד י'. "לוקחים אותי למרחב פלילי? להיות עבריין מין?".
אבל יש גם את האחריות האישית שלך. אתה לא ילד, אתה סגן מפקד היחידה.
"אז היו צריכים להגיד: 'תשמע, זה קרה במשמרת שלך. היית צריך לקחת אחריות, אתה לא תהיה מפקד יחידה'. אתה יודע מה, אני אכעס, אוריד את הראש, אלך".
כי מה?
"כי נהג פורמולה 1, אם הוא ייתפס בתוך מגרש המרוצים, אני מאמין שאף אחד לא יעצור אותו על מהירות. אנחנו במערכת הזו, בתוך היחידות האלו השתמשו בכלים שהם לא כלים מוגדרים".
דקר אילת מבהיר: "הם לא מבינים את העולם המבצעי שנדרש במקומות שבהם הכללים לא ברורים", סנגורו של י', עו"ד משה יוחאי, מוסיף: "זו היחידה, כך נוהגים ביחידה. מישהו רוצה לשנות את הכללים? בבקשה, תחוקקו חוק שבמסתערבי מג"ב אסור לתת נשיקה צרפתית, אסור לנשק, אסור ללטף. אבל קחו בחשבון מה יכול לקרות כשמישהו שרוצה לפגוע בביטחון ישראל ורואה זוג נאהבים שהוא לא בדיוק נאהב – מה יכול לקרות באותו רגע".
זה בעצם קו ההגנה של המפקד י'. בהיעדר נהלים ברורים, דורות של מפקדים, והוא ביניהם, נאלצו לפתח דרכים יצירתיות להכשיר מסתערבות. ההכשרה, וגם הפעילות עצמה, לפי אותה טענה, דורשות מגע פיזי. כדי להוכיח את הטענה שלו, י' פונה אל לוחמות שהיו פקודות שלו. אחת מהן היא שיר פלד.
פלד שירתה בעצמה כמסתערבת ביחידה, בתקופה שבה ניסו לשלב נשים מסתערבות במג"ב. אבל למרות שהייתה אחת מהן, גם היא לא מצליחה להתחבר לטיעונים של י'. "גם לי יצא להיות בסיפור כיסוי של זוג בכל מיני דמויות שונות", היא מתארת. "ואף פעם לא יצא לי להגיע למצב של איזשהו מגע מיני שהוא מעבר למה שצריך לצורך הסיטואציה". בסיפור כיסוי, היא מסבירה, הכי רחוק שנדרשה להגיע הוא להחזיק יד לפרטנר המבצעי שלה.
כשהמפקד י' מציע לה להעיד לטובתו במשפט – שיר פלד מסרבת. "משהו באיך שהוא תיאר", היא אומרת, "הדליק אצלי נורה אדומה". וכשהיא נזכרת באחת החוויות המכוננות של השירות שלה – אפשר להבין למה.
זה קורה כשהיא כבר שנתיים בתוך היחידה, מסתערבת שפועלת באופן תדיר תחת כיסוי, ואז מפקד ביחידה מודיע לה ולשתיים מחברותיה הלוחמות שהוא עומד לעזוב את התפקיד. "הוא פונה אלינו ומציע שנלך לחגוג ביחד את העזיבה שלו", היא מסבירה, "לעשות מסיבת סיום כזו. ככה אני מוצאת את עצמי באיזשהו בר בתל אביב. הוא ושלושתנו. ככל שהערב מתקדם, שותים, והוא מתקרב יותר, הוא מתחיל לגעת. והדריכות שלי עולה. משהו עוד יותר לא מסתדר לי".
"כולנו כבר היינו מאוד שתויים ואנחנו איתו באוטו שלושתנו. אני לא יודעת בדיוק לאן הגענו, אם זה היה איזה מלון או חדר כזה לפי שעה. ואנחנו נכנסים פנימה. ומתחיל שמה אקט מיני. לגמרי. בשלב הזה אני ממש קפאתי פיזית. קפאתי במקום. ואז הוא מנסה למשוך אותי לתוך הסיטואציה. ואני... אני לא מסוגלת לזוז. אני קפואה במקום. לא הצלחתי לדבר, לא הצלחתי להגיד לבנות 'בואו נעוף מכאן'. הוא הוריד אותנו ליד הבית של אחת מאיתנו. אחת הבנות עוד אמרה משהו על זה שזה לא בסדר. הוא אמר לה: 'לא נורא, מתרגלים'. חמש, שש בבוקר. שלושתנו ממש עומדות אחת מול השנייה ואומרות את זה: 'לא מדברים על זה יותר. לא מדברים על זה אף פעם'. בסוף זה אותו סיפור. גם במקרה של ריקי רוטר יש פה שימוש במקצוע, בסמכות, בעצם התפקיד".
באוקטובר האחרון בית המשפט קובע שהמפקד י' ביצע מעשים מגונים בחיילת רוטר. התיק נוהל על ידי המחלקה לחקירות שוטרים, בהובלת עו"ד נטלי חגי ועו"ד ליאורה נהון. פסק הדין ברור ואינו משתמע לשני פנים: "הולכת המתלוננת בכחש דרשה תכנון מוקדם שיאפשר לנאשם לבצע את המעשים המיניים", נכתב בפסק הדין. השופטים שולחים את י' לשנת מאסר בכלא.
רוטר עצמה כבר משוחררת, לומדת קולנוע, הקימה עסק משגשג וחיה בזוגיות במרכז הארץ. "אני לא אדם נקמן, לא חיפשתי שהוא יקבל עונש חמור", מתארת רוטר. "חיפשתי שהאמת תצא לאור. היו רגעים שפחדתי, למרות שידעתי שיש אמת. אבל בסוף הדבר היחיד שהחזיק אותי זו האמת. זה נורא מוזר להגיד משהו למישהי, אבל אם יש מישהי שנוצלה על ידי כוח, על ידי תפקיד, אל תפחדי. יהיו הרבה מהמורות בדרך, אבל אם את יודעת בדיוק מה קרה שם, תלכי עם זה עד הסוף".
ממשטרת ישראל נמסר: "משטרת ישראל רואה בחומרה מעשים מעין אלו שאינם מתיישבים עם הנורמות המצופות משוטר ובוודאי מקצין בחיל. עם הפתיחה בחקירה, בחודש מרץ 2018 הוצא השוטר לחופשה כפויה לאחריה הושעה מעבודתו וזאת בגין חומרת החשדות שהיו תלויים כנגדו. לאחר הרשעתו וגזר דינו, פוטר הקצין מן החיל. משטרת ישראל פועלת ותמשיך לפעול ליצירת סביבת עבודה מכבדת, מוגנת ובטוחה, למניעת הטרדה או פגיעה מינית מכל סוג ולטיפול בלתי מתפשר באירועים ככל שמתרחשים, כמו גם למתן מעטפת תמיכה וליווי לנפגעות".
תגובת הרעייה, ד"ר ס': "הקצין ואני נשואים מזה כ-28 שנים, כמעט 30 שנים של חברות, נאמנות ואמינות מוחלטים. במשך שנים אלה, חיינו חיי 'פאודה' באופן יומיומי, שקשה לתארם ולהמחישם לזר. כבר בראשית נישואינו שאל להסכמתי להשתתפותו בפעילויות ואימונים, בהם נדרשת התחזות לזוג עם כל המשתמע מכך, דבר שהיה כחלק משירותו ומסירותו לתפקידיו לאורך השנים".
"הקצין המצטיין, איש של חסד, שאת שעותיו הפנויות המעטות, נהג להקדיש למשפחה, התנדבות בקהילה ולימוד תורה. גם ביחידה בה שירת, כונה 'מאמה תרזה', בשל היותו קשוב לכל אדם ובכל שלב, לאורך שנות שירותו, לא דבק בו רבב".
"כבר בראשית הסיפור, כשהיה בידיה של מח"ש, החלו בקיעים עמוקים בהתנהלות המערכת. משה סעדא, עימו שוחחתי לפני כמה חודשים, היה סגן מח"ש וניהל את השימוע. זכר היטב את המקרה, אך לא זכר מדוע לא ניתנו לקצין האמצעים המינימליים להגנתו, כמו חקירה נוספת בנוכחות עו"ד, פוליגרף, עימות, הבאת עדים וטען שההחלטה על כתב אישום ניתנה על ידי 'המנהלת', קרן בן מנחם. אדגיש כי מדובר במתלוננת אחת בלבד".
"מערכת בתי המשפט במתכונתה הנוכחית פועלת כזירת קורידה, שבה, להבדיל, מושלך אדם נטול ניסיון ואמצעי הגנה להילחם בידיו בשור הפרקליטות הזועם לעיני השופט. לאדם אין שום יכולת להתגונן בפני מערכת, הסומכת על החלטתו של אדם אחד, שאינו נדרש לתת הסברים או דין לטיעוניו בפני גורם אחר. נוסיף לזאת את נטישת המערכת, הקצינים הבכירים, שהותירו אותו לבדו מדמם בשטח, נסים בבהלה מהכרה בפעילויות מסוג זה".
"השופט מחליט לא להאמין לקצין משום ש'26 שנים למד לכזב ולהונות'. זאת בנוסף לשינוי הראיות, התעלמות מעדים כרצונו ופרשנות על פי ליבו לנתונים שונים. האם לא כל לוחם צריך לחשוש, שכן מקצועם כבר מעמיד אותם בעמדת אשמים בפשע? מהי ההכשרה שעובר שופט בפרשנות נבכי נפש האדם, שמבדילה אותו מבני האנוש, ומאפשרת לו להכריע לגבי חיי אדם יותר מכל אדם אחר?".
"אומנם, חשיבות רבה יש למהפכה הנשית ואופן הטיפול בנפגעות תקיפה מינית, שנינו מצדיקים ומגבים, אך לא באופן גורף. כבכל מהפכה טובה, ישנם את אלה המנצלים אותה מתוך מניעים אפלים ועל המערכת להגן, לפעמים, גם על בנינו, הגברים. בפילוסופיה של המוסר, האשמת חף משפע על לא עוול בכפו, היא החמורה ביותר מבחינה מוסרית מבין ארבע הסיטואציות האפשריות, אותה אנו חווים כמשפחה כבר חמש שנים, על לא עוול בכפנו או בכפו".