מתוך השרידים שנשארו מהקרב, שברי העדויות וקולות הקשר אנחנו מנסים לפענח את מה שקרה ביום ההוא, ביום ה-68 למלחמה, עמוק בתוך הסבך של סג'עייה - כשלחטיבת גולני חיכתה מלכודת. מה קרה בתוך החור השחור ששאב אליו את הקודקודים של החטיבה? המפקדים הבכירים ששרדו את הקרב מתיישבים מול המצלמה ומספקים תשובות, בדרכם.
שלוש אחר הצהריים, לב הקסבה של סג'עייה. אנשי הפיקוד הכי בכיר של החטיבה לוקחים כמה בכירים לשעבר, בהם תת-אלוף במילואים משה (צ'יקו) תמיר, לסיור בשטח. ההנחה היא שהמערכה בסג'עייה הוכרעה. אולם, בזמן שהקצינים הבכירים מסיירים, מחבלי חמאס כבר נערכים בסמטה הקרובה, במרחק 50 מטר מהם. רבע שעה אחרי שהפיקוד הבכיר מסיים את הסיור ומתקפל, המחלקה של ליאל חיו, מפקד מחלקה בגולני, מגיעה לטהר בית שבחזית שלו מצויר זחל ירוק. "הגענו לפתח, מתכוננים לכניסה", מספר אלישע, שלחם במחלקה של חיו ביום ההוא. חיו, הוא מספר, מחליט להיכנס ראשון. "חיו עצר את יוסף הנגביסט מלהיכנס ונכנס ראשון, כשבדרך כלל זה ההפך".
15 שניות לאחר מכן, הוא משחזר, נורה לעברם טיל אר פי ג'י. חיו, שבחר לצעוד ראשון, נפגע. ערן אלוני, החובש של המחלקה, רץ קדימה. הוא רוצה להציל את חיו, אך מבין שזה מאוחר מדי. זמן קצר לאחר מכן מתרחש פיצוץ נוסף. ערן נפצע. אלישע מבין שהמ"מ הנערץ שלו נהרג, ושערן, חברו, נפצע ונותר לכוד בתוך המבנה.
בשלב זה מפקד הפלוגה משה בר-און עולה בקשר החטיבתי ומדווח שיש לו מ"מ מנותק קשר. שהוא חייב חילוץ. "אני שומע בקול שלו שזו היתקלות מסוג אחר", מספר סמח"ט גולני במהלך התקרית, אל"ם אוהד מויאל. החשש בשלב הזה – הוא לחטיפה.
מפקד הפלוגה בר-און מרכיב חוליה, ואחיה דסקל, מפקד חוליה במחלקה וחייל צעיר שכמו חבריו למחלקה סיים את ההכשרה הקרבית שלו רגע לפני שמצא עצמו בלב הרצועה – לא מהסס. הוא מתנדב ורץ קדימה, לחלץ את חבריו. אחיה עשה הרבה כדי להתגייס לגולני, שבה רצה לשרת יותר מכל. הערכים של רעות וחתירה למגע היו תלויים על קיר חדרו עוד לפני שהתגייס. כשהם נכנסים מתרחש פיצוץ נוסף. מפקד הפלוגה בר-און, החובש ערן ומפקד החולייה אחיה – נהרגים.
"הנחת העבודה: האויב חטף לך לוחמים"
הלוחמים, שסיימו את ההכשרה הקרבית שלהם רק חודש קודם, נשארים לבד, בלב סג'עייה, בעוד הקודקודים, שנמצאים בבית המח"ט, לא מצליחים לגבש תמונת מצב, ולהבין איפה ההיתקלות. "אין מפקדים אין כלום", מספר אביעד, שלחם במחלקה של חיו. הסמח"ט מויאל מאשר את נקודת המוצא בשלב הזה "אין מפקד לאירוע". בתיעוד מתוך מצלמת הגוף של הלוחמים שנשלחו לשטח כדי למצוא את החיילים הם נראים עוברים בית-בית. וקוראים בשמו של המ"פ משה בר-און, שכבר לא עונה בקשר.
"הנחת העבודה היא שהאויב חטף לך לוחמים, והפחד הכי גדול שלנו באירוע כזה הוא שלוחמים שאנחנו לא רואים עכשיו, הפעם הבאה שנראה אותם תהיה בעסקת החטופים הבאה – שלא קרתה עד עכשיו", אומר סא"ל (מיל') אורי ספיר, מנהל הלחימה של גולני במהלך האירוע.
בתוך אחד המבנים מתרכזים הקודקודים הבכירים של החטיבה, בהם יצחק בן בשט (בנבה). הם עדיין לא יודעים עד כמה הם קרובים לפתח שבו נמצאים מנותקי הקשר. מבעד לערפל הקרב אפשר לזהות גם את סא"ל תומר גרינברג, ששולח את המ"פ רועי מלדסי, כדי לאבטח את המרחב. מלדסי הוא מהמפקדים הצעירים שנטלו על כתפיהם את המשימה לשקם את גדודי החטיבה שספגו אבידות כבדות לאחר השבת ההיא, והוא גם חתר עם לוחמיו לעוטף עזה בימים הראשונים לאחר הטבח, כמו גם לרצועה. כעת, הוא מסתער קדימה עם הכוח שלו במטרה אחת: להציל את מי שאפשר. מעט אחרי כך, נשמע צרור ומלדסי נופל בקרב.
אל השטח נקרא כוח של יחידת החילוץ 669, שמאז תחילת המלחמה פועלת אחרת מבעבר, בצמוד ללוחמים בשטח. בראש הכוח עומד בן שלי, מפקד הפלגה, ולצדו רום הכט, לוחם ביחידה והקשר שלו.
במצלמת הגוף של הפרמדיק ר' נקלטים הרגעים בהם הוא צועד לעבר הסמטה. המפקד שלו, בן שלי, מלפנים והקשר רום הכט מאחוריו. תמונת המצב שמועברת לשלי באותם הרגעים מעידה: "כרגע לא מאוים פה" – והוא ממשיך עם הצוות שלו קדימה. כאשר הם שומעים שיש לכודים, שומעים גם את רום, מבהיר שיש לו מה שצריך כדי לסייע. השניים נופלים בהיתקלות באותו מבנה שבו נפלו חבריהם. בנבה, מפקד הקרב, רץ עכשיו לעבר הפתח. "בשלב הזה כשאני יורה פנימה, בנבה עובר אותי, ממש מתחת לרגליים שלי, הולך חצי כריעה כזאת מתחת לרגליים שלי, תופס את רום בווסט, לחלץ אותו החוצה מתוך שטח ההשמדה. הוא פשוט קיבל החלטה ללכת להציל את רום", מעיד מויאל.
"גולני, בצורה הכי טהורה"
המג"ד תומר גרינברג, שנמצא עדיין בחלל החשוך, רואה את ההתרחשות ומסתער קדימה. "כולם פה דממה! פלוגה שלי של גדוד 13 יוצאת לאיתור פה ממול, סגורים באש לכיוון שאני מצביע", אלה יהיו המילים האחרונות שלו לפני שיתפרץ אל הסמטה.
"אני חושב שהאירוע הזה, כאילו, לטוב ולרע, מייצג את חטיבת גולני ב... בצורה הכי טהורה שלה. איש מהצד יגיד: "מה זה הדבר הזה? "איזה מין צבא זה, שאלוף משנה רץ קדימה, "המג"ד רץ קדימה? זו טיפשות". לא. זה אנשים שלא מבינים את הרוח. מי שלא מבין את ה... את הדוגמה האישית שבזה, את ההובלה של המפקדים קדימה, הוא גם לא יבין בחיים איך גדוד שיש לו 41 הרוגים ביום ממשיך להילחם".