אמש (חמישי) הובאו למנוחות, מורן בן אלי ממעלות תרשיחא שנהרגה יחד עם שלושת ילדיה דקל, ליאם ואנאל בתאונת הדרכים הקטלנית בכביש 89, ביום רביעי האחרון. בעוד שאביהם ראובן עדיין מאושפז בבית החולים. היום (שישי) בר זינו אחותה של המנוחה, שיתפה בשיחה עם גלית ויואב בתחושות הקשות שאחרי הטרגדיה: "זה אסון שאי אפשר להסביר את הגודל שלו – אי אפשר להאמין לו".
מתי אתם מבינים שהתאונה שהתפרסמה ברחבי הרשתות החברתיות קשורה אליכם אישית?
"קראתי את הכתבה על התאונה בשעות אחר הצהריים, ולא קישרתי לרגע שזה יכול להיות מישהו שאנחנו יכולים להכיר – מאוד כאב לי על המשפחה. אבל כשיצאתי לטיסה בשעות הערב, וקיבלתי טלפון מאחותי הגדולה, ידעתי שקרה משהו".
מאותו רגע, בני המשפחה נסעו לבית החולים זיו בצפת, כשהם עדיין לא יודעים מה מצבם של מורן והילדים. רק כשהם הגיעו למקום, הם קיבלו את הבשורה המרה. בר שהייתה בדרכים, מיהרה לשוב הביתה. "נסעתי כמה שיותר מהר ולצערי התבשרתי כשהגעתי הביתה".
אנחנו רואים את התמונות ואת הקבר הזה עם כל כך הרבה זרים – וזה לא נתפס. בר, תספרי לנו על מורן ועל הילדים.
"מורן הייתה אישה כל כך מדהימה, היה לה חשוב לחנך את הילדים שלה לערכים, לנתינה ולאהבה – וככה הם היו. דקל הילד הבכור היה ילד כל כך חכם, הוא שמר על האחים שלו ודאג לאחותו הקטנה. ליאם, היה ילד אוהב ותמיד כשהוא היה נכנס לחדר כולם היו מתרכזים סביבו. ואנאל הקטנה, הייתה מתוקה ועדינה – היא הייתה מאוד מחוברת למורן".
אתמול אבא שלך דיבר בהלוויה ואמר: "אני לא יודע איך יראה המחר, איך ממשיכים מכאן הלאה".
"אנחנו עדיין מתקשים לעכל ומסרבים לקבל, אנחנו לא יודעים איך ממשיכים מפה. מבחינתנו נגמרו החיים. היה תמיד צחוק של ילדים בבית, הם היו חברים של הילדים של אחותי השנייה, והם היו תמיד רצים וצוחקים יחד. ועכשיו זהו, עכשיו יש שקט".
על נהג האוטובוס הפוגע אשר בסון, בן ה-76 שנהרג גם הוא בתאונה אמרה: "לא יצא לי יותר מידי לבדוק ולחקור כי אנחנו רק קברנו אותם אתמול. אני חושב שזה מחדל שהוא נהג מאוד מבוגר, עם 51 עבירות קודמות. איך חברת האוטובוסים יכולה להעסיק נהג כזה. אומרים שהעבירות שלו מאוד ישנות, אבל אני חושבת שנהג שבכלל יש לו עבירות קודמות, זה נהג שבאופי שלו הוא עבריין על הכביש. אז זה לא משנה אם יש לו עבירות לפני חודש או לפני כמה שנים".
מה את שומעת מראובן?
"ראובן כרגע עדיין במצב לא טוב, הוא מתקשה לדבר. אני מאמינה שכשמצבו ישתפר נוכל לדבר ולנחם אותו – הוא אחוז הלם".
כל מי שמסתכל על התמונות יכול לראות את עצמו ואת הקרובים שלו בתאונה הזאת, זה היה יכול להיות כל אחד מאיתנו.
"כן, אבל התאונה הזאת כל כך בלתי נתפסת. אני לא מצליחה לעכל ולקלוט שהם כבר לא יהיו כאן. ההורים שלי שבורים, לא מתפקדים".