אחרי שנים מורטות עצבים, אתמול נגזר דינה של כרמל מעודה – 9.5 שנים שנות מאסר ופיצוי כספי שיועברו להורי הילדים. "התפרקתי, פשוט בכיתי, הופתעתי לטובה מהעונש", כך פתחה ניקול דניאל חג'בי, ששני ילדיה היו בגן של מעודה, את השיחה עם גלית ויואב. כשנשאלה האם היא מאמינה לחרטה שלה – ענתה בחריצות שאיבדה את האמון לחלוטין, ולא רק בה: "מעולם לא האמנתי לחרטה שלה, מי שהייתה מסוגלת להתעלל בילד שלי בבוקר ואחר כך לשבת איתי לקפה אחר הצהריים - החרטה שלה לא שווה".
עוד הוסיפה חג'בי על תחושת הרמאות מצד מעודה: "היינו ממש חברות, וזאת הייתה טקטיקה כדי להסתיר. היום אני מרגישה שאני לא יכולה סמוך על האינסטינקטים שלי יותר. כרמל זאת האישה ששיתפתי אותה בסודות הכי אישיים שלי, יש משבר אמון כוללני שלי עם העולם, וזה תהליך שצריך לשקם שוב מול העולם, מול הצוות החינוכי ומול עצמי".
חג'בי והורים נוספים הצליחו לסחוף אחריהם המון הורים ותומכים שלא נתנו למקרי ההתעללות בגן של מעודה לחלוף על סדר היום. אבל השיקום והאמון האמיתי הוא מול הילדים, והוא כלל לא פשוט: "הדלק הכי חזק במשוכה הזאת היה הילדים, ותמיד כשהיה לי קשה להסתכל להם בעיניים - הרגשתי שאני חייבת לקום ולעשות. בעלי היה שם תמיד כשנגמר לי הדלק. יש עדיין השפעה על הילדים למה שעשתה כרמל – הם חווים התקפי זעם, סיוטים בלילות, חוסר אמון בסביבה שלהם, גם חוסר אמון בנו לפעמים. זה מתבטא בדברים הקטנים, היומיומיים".
כשנשאלה חג'בי על סיפורי התעללויות בגנים אחרים שבאו לאחר המקרה של מעודה, השיבה: "אני מרחמת על אותם הורים ונזכרת בימים הראשונים ההם, איך הרגשתי. אני זוכרת את בעלי במרפסת שואל אותי 'מה עושים?'". גם נורות אזהרה היו שם ויכולות לסייע גם היום: "בסרטונים שקבלתי מהגן, כבר לא ראיתי אווירת גן, תמיד היה שקט, גם בשבת. כרמל מנהלת שיחה עם הילד, אבל אין רעש של המולת ילדים. הם באופן מסוים רובוטים שחיים תחת פחד".
על חומרת העונש אמרה ללא היסוס: "הכתם הזה יישאר על כרמל לכל החיים", והוסיפה "אני מאחלת שהיא פשוט לא תזכה להיות אמא. לא מגיע לה את הדבר הטהור הזה שיגיד לה 'אמא אני אוהב אותך'".