אהוד ברק, ראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל, היה שם בנקודות ובצמתי ההכרעה החשובים ביותר בתולדות המדינה. הערב (שלישי, אחרי החדשות, ערוץ 12) בפרויקט מיוחד - "מה היה קורה אילו?", ברק יספר על ההחלטות שעשו היסטוריה - ועל הסיפורים האישיים והאנושיים שמאחוריהן, כאלה שלא דיבר עליהם מעולם.
בשנת 1995, זמן קצר אחרי הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, מונה ברק על ידי שמעון פרס לתפקיד שר החוץ. ימים ספורים לאחר מכן יצא לנסיעה הראשונה שלו בתפקיד - ועידת ברצלונה שנערכה בארמונו של מלך ספרד. שם, ברק פגש לראשונה את יושב ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.
רגע לפני הפגישה עם מי שנחשב לאחד האויבים המרים ביותר של ישראל, ברק, פסנתרן חובב, ניסה להפיג מעט את המתח. "הגעתי ראשון לארמון והייתי שם לבד בחדר המתנה גדול", הוא מתאר, "היה בו 'סטיינוויי', פסנתר כנף חום יפה. הסתכלתי ימינה ושמאלה, אמרתי למאבטח: 'אם מישהו יגיע, תסב את תשומת ליבי', והתחלתי לנגן קצת".
כמה דקות חלפו והמאבטח ניגש לברק ובישר לו כי ערפאת מתקרב לחדר. "הכרתי לפרטי פרטים את הצד הטכני של מה קורה עם ערפאת, איפה הוא נמצא ואיך הוא פועל, ובכל זאת, בפגישה האישית עם הבן אדם שמגלם את ההתנגדות ואת הצד השני של הסכסוך - יש בזה משהו מרגש ותופס", הוא מודה.
אחרי עשורים של שירות צבאי מפואר בהם עקב אחרי ערפאת בדוחות מודיעיניים ומבעד לכוונת, ברק עמד לידו והסתכל לו בעיניים בפעם הראשונה. "יש הבדל בין מה שאתה קורא על בן אדם לבין המפגש הישיר איתו כשהוא מול עיניך. אתה לוחץ לו את היד וחושש שהוא יתפרק לך ביד", הוא מתאר את הרגע ההוא.
"הוא נראה כל כך שביר ופריך, באמת כמו דמות שיצאה מאיזו הצגה עם הביגוד התיאטרלי", נזכר ברק, "הפנים כבר לא צעירות, כחושות כאלה, עם מין דבלולי זקן. אמרתי לו: תראה, הרבה שנים הסתכלתי עלייך דרך הכוונת, אני שמח לפגוש אותך עכשיו ולראות אם יש משהו שאפשר לעשות כדי לייצר עתיד יותר טוב לשני העמים שלנו ולתרום להם".