נדב בורנשטיין, מגיש חי בלילה
יצאנו לדרך בתחילת חופשת הקיץ של התיכוניסטים כדי לבדוק מה קורה בחופשות שהפכו לפופולריות בקרב בני נוער באיי יוון וקפריסין. לי עייש ואילור צחור שלנו קנו כרטיס וטסו לנפוש ולראות מה קורה שם. חשבנו שנגלה שהצעירים חשופים לאלכוהול, למין ולסמים - אבל לא חשבנו שנחשוף שזה חלק בלתי נפרד מהחופשה שלהם. מה שנקרא, הכל כלול.
התחלנו לערוך את התחקיר לפני שהתפוצצה פרשת האונס לכאורה באיה נאפה, שהתגלתה לאחר מכן כעלילה. כשלי ואילור חזרו לארץ, הבנו שהחופשה היא בעצם בילוי למבוגרים בלבד - מסיבות של מין ואלכוהול חופשי, סמים שנמכרים בלי הגבלה ובלי הגבלת גיל, קטטות רחוב ומעצרים של המשטרה. המבוגר האחראי שמלווה את הנערים והנערות לכאורה מטעם חברת התיירות, הוא איש הקשר למסיבות ולחומרים המסממים, ולפעמים הוא גם זה שמשקה קטינים באלכוהול ישירות לפה, בלי בושה ובלי אחריות.
יממה לפני שידור החלק הראשון בתחקיר, פורסם ש-12 צעירים נעצרו באיה נאפה בחשד לאונס צעירה אחרי בילוי במועדון. הבנו שאנחנו מחזיקים בתיעוד של מה שמתרחש במסיבות האלה, אמנם באי אחר, אבל העדויות הן אותן עדויות. השידור הפך לעוצמתי הרבה יותר וזכה להד תקשורתי גדול. תוכניות האקטואליה נפתחו בתיעוד שלנו, שחשף לראשונה מה עושים הילדים שלנו בחופשות האלה. חברות התיירות מיהרו להתנער מההתנהגות שתועדה והבטיחו שינוי משמעותי. עכשיו נותר לבדוק אם משהו ישתנה בקיץ הבא.
לי עייש, רכזת מערכת
אם בעבר רק צעירים לפני גיוס, אלה שסיימו את בחינות הבגרות וחצו בחלקם כבר את גיל 18 היו נוסעים לחגוג את החופש בחו"ל, בשנים האחרונות הטרנד הזה צובר תאוצה גם בקרב בני נוער צעירים הרבה יותר, בגילאי 15-16 ואף פחות. על פי הנתונים היבשים, מדי שנה יוצאים לחו"ל יותר מ-150 אלף בני נוער. על פי הערכות, 40 אלף מהם - ללא ההורים. החופשות האלה מתמקדות בכמה יעדים פופולאריים וכוללות בעיקר מסיבות, מועדונים ותחושת שחרור אחת גדולה.
>> חופשות הקטינים ביוון: "כולם משתכרים למוות ומתחילים משחקי סקס"
המרחק מהבית נותן גם הוא לגיטימציה לפרוץ גבולות. חברות התיירות שפונות לבני הנוער מציעות מחיר נוח לכאורה, כי בכל זאת, לא מדובר עכשיו בחופשה משפחתית במלון חמישה כוכבים. בני הנוער הישראלים מסתפקים במלון דירות, כשהעיקר הוא מה שקורה מחוצה לו. אבל מה באמת קורה בחופשות הללו, ומי מנצל את תמימותם של הילדים?
הרעיון לתחקיר נולד לא רק בגלל הקיץ שהתקרב, אלא גם בעקבות תלונות לא מעטות שהגיעו דווקא מצדם של הורים לבני נוער שיצאו לנופש כזה או אחר. זה לא שההורים האלה תמימים ולא לקחו בחשבון שהילדים שלהם יחגגו, ישתו אלכוהול ויחרגו קצת מהשגרה, אבל אף אחד מהם לא שיער לעצמו עד כמה רחוק זה יגיע. כך למשל אמא אחת, שהעבירה לידיי לו"ז שבועי של החופשה אליה יצאה הבן שלה, דף שהתגלגל לידיה לגמרי במקרה. מה היא מצאה בו? מסיבות עם שמות מכובסים שלה אולי לא אמרו הרבה, אבל אצלנו הדליקו נורה אדומה, כשהכוונה היא למסיבות תחת התיאור המודגש אלכוהול חופשי / בר משקאות חופשי.
טענה נוספת שחזרה על עצמה היא הפער בין מה שהבטיחו לבני הנוער לבין מה שקורה כשהנערים והנערות כבר נמצאים ממש שם. זוכרים את המחיר האטרקטיבי שהציעו נציגי החברות השונות? אז מסתבר שמרגע שהצעירים נוחתים ביעד, יש מי שדואג להוציא מהם עוד לא מעט כסף, עד כדי כך שהם כבר נותרים בימים הראשונים של החופשה בלי שקל להמשך. איך זה קורה? כשאתה סוגר את החופשה בארץ, המחיר אינו לא כולל את עלויות המסיבות והאטרקציות, טריק שיווקי שחוזר על עצמו ועובד בשיטת מצליח. הצעירים מגיעים, רוצים להיות חלק מההתרחשות וזאת התוצאה. אם זה לא מספיק, בחלק מהמקומות פתאום גם המזגן עולה כסף, והאינטרנט, והחדר הוא לא מה שהבטיחו. עם כל אלו, בני הנוער נאלצים להתמודד, כשלרבים מהם זו החופשה הראשונה לבד בחו"ל.
בכדי להבין אחת ולתמיד איך זה בדיוק עובד ומי עומד מאחורי הדבר הזה, החלאנו לצאת לתחקיר מקיף שיתועד מתחילתו ועד סופו. היעד שנבחר הוא זקינטוס, אי שנחשב לאחד מהיעדים החמים של בני הנוער. הזמן שנבחר הוא חודש יולי, שיא החופש הגדול. על מנת שנוכל להמחיש ולחוות את הדברים כפי שחווים הצעירים, הוחלט שננסה לצאת לחופשה בתור בני נוער לכל דבר. הנציגים במוקד הטלפוני היו מתודרכים היטב וידעו איך לעקוף את הדברים האסורים. אחרי שיחה קצרה עם הנציג בטלפון הוא ביקש את הנייד שלנו, שם כבר אפשר לדבר על הכל בחופשיות. מסיבות, אלכוהול וכל מה שרק תרצו לשאול. הכל מותר, הכל אפשרי.
>> תיעוד: בני נוער שיכורים במלון והולכים מכות ברחובות
הגענו לשדה התעופה ומהר מאד זיהינו את בני הנוער שיתלוו אלינו לטיסה. קשה שלא להבחין בהם, בעיקר בגלל הגיל הצעיר שלהם. מבחינתם החופשה התחילה כבר בדיוטי פרי, למה כי לחכות עד לערב אם אפשר לקנות אלכוהול כבר עכשיו? תמיד, אגב יש בגיר שיקנה בעבורם את המשקאות הללו, אפילו לא צריך להתאמץ.
אם חשבנו שיש לנו עוד כמה שעות עד שנצטרך להפעיל את המצלמות, מהר מאד הבנו שאנחנו טועים. כמובן שכבר בטיסה בני הנוער הללו הרשו לעצמם להתנהג כאילו הם בחוף הים, והרי מה זה משנה מה הדיילת מבקשת, ואם יש עוד אנשים על הטיסה.
אחרי שנחתנו ביעד, המתין לנו נציג של חברת התעופה, במקרה שלנו קשרי תעופה, שניסה להפוך לחבר שלנו ולהכין את הקרקע. כבר באוטובוס בדרך ל"מלון" הסבירו לנו על המסיבות הפרועות שמחכות לנו ונידבו לנו כמה טיפים, כמו "ממול למלון יש חנות של קנאביס, אבל עדיף לבלוע כמה כדורים".
רגע לפני שאנחנו מתבקשים להמתין בדלפק הקבלה בזה אחר זה ועל הדרך להפקיד 50 יורו, פרט קטנטן שלא טרחו לציין קודם, מגיעה ההוראה לא לצאת מהחדרים עד שלא מגיע הנציג שלנו. אנחנו ממתינים קרוב לשעתיים עד שהוא מגיע. הוא מוציא דף עם הלו"ז לשבוע הקרוב, ואז מתחיל במסכת שכנועים על מסיבה אחת, ועוד אחת, ועוד אטרקציה שחייב להיות בה. כמובן שלכל דבר יש מחיר, אבל "אם אתם כבר פה, אין מצב שתפספסו". ואז המסיבות בשמות המכובסים מתחילות להתבהר. יש מסיבת מין, יש מסיבת קצף ויש מסיבת בריכה עם אלכוהול שעף כמו מים. השיא מגיע כשאותו נציג מציע לנו שאם נרצה "פייסל", הוא ידאג לנו גם לזה. הוא דואג להזכיר שוב ושוב שהנציגים תמיד איתנו, גם במסיבות, ושאת הכל כדאי לסגור דרכם - אחרת מישהו יעשה עלינו קופה.
כשנדמה שכבר ראינו הכל, הגיעה מסיבת המין. צעירות שנכנסות למרכז המועדון ומתחילות בזו אחר זו להתפשט, וקשה היה שלא לשים לב לישראלים שהתקבצו סביבן. מבלי להכיר אותם, ידענו לזהות מי "משלנו" ומי לא. מהר מאד נשלפו הטלפונים וקריאות של "צלם אותי אחי, צלם" נשמעו מכל עבר. אנחנו לא תמימות. לא ציפינו שהנערים ישבו על שפת הים וישתו בקבוקי מים תוך שהם משוחחים על פוליטיקה, אבל שום דבר לא הכין אותנו למראות מהסוג הזה, בטח לא כשאנחנו מדברים על נערים בני 15-16.
שמעתי לא פעם את המשפט "לילד שלי זה לא יקרה. אין מצב שהוא יגיע למקומות האלה", אז זהו שאם הוא שם, הוא כנראה יגיע לזה, גם אם הוא יהיה הילד הכי טוב בעולם. כשאתה שם, וכולם הולכים, אתה תלך גם. כך, במשך שבוע שלם, הנערים חוגגים בעוד ועוד מסיבות. הנציגים משקים אותם בלי סוף והגבולות אגב, גם לאלכוהול יש מחיר. אין ערב בלי תקרית של אלימות ואף מעצרים. הנציגים מודעים להכל. מבחינתם, מדובר בדבר שבשגרה. לעיתים זה נפתר בתחנת המשטרה המקומית עם סיוע של הגורמים הנכונים, אבל לעיתים זה עלול להסתבך.
אפשר לומר שמבחינתנו הדברים עברו חלק. התחפושת של הנערות עבדה, והצלחנו להתחבר גם לבני הנוער. החשש היה שמישהו פתאום יזהה אותנו, אבל למזלנו זה קרה רק ביום האחרון, כשכבר היינו בדרך לשדה התעופה. "אני מכיר אותך, את מהטלוויזיה לא? אז איך היה לעשות עלינו תחקיר. נהנית?", הם שאלו אותי.