ארבעה ילדים שלחתי לגן (אחד עדיין שם), ואני לא יודעת מי מהם עבר התעללות פיזית או נפשית על ידי גננת או סייעת. ואיך אדע? המצלמות לא תמיד מגלות מה קורה כשהדלת נסגרת והגננות לא תמיד נחמדות ומחייכות, מספקות תשובה לכל שריטה או בכי. אני, חשדנית מעצם מקצועי, תמיד עוקבת, מקשיבה ומפתיעה אותן, מתפללת שלא אגלה שום דבר שילווה אותי ואת ילדיי לכל החיים.
כמי שרגישה לנושא, כשהביאו לידיעתי בפעם הראשונה מעשיה של הגננת חדווה צוקרם בגן אזדרכת בנהריה, הזזתי הכל הצידה והתחלתי לחקור. היה לי ברור שצריך לחשוף את הסיפור הזה ומהר. לקח זמן עד שהצלחתי לשים את היד על הסרטון, ועוד קצת זמן עד שאיתרתי את עורכת הדין האסרטיבית יפעת יוספזון שי שמלווה את משפחתו של הילד שנפגע. יחד פעלנו להתיר לפרסום את הפרשה שהתנהלה בדלתיים סגורות, גם הרבה אחרי שצוקרם הורשעה. גזר הדין עדיין לא ניתן.
>> הגננת השפילה את בן החמש: "לך מהגן שלי, הילדים לא רוצים אותך"
ראינו אותה כולנו באותו סרטון מזעזע שצילם אולג, השכן העירני. אולג שמע את זעקות הכאב והבכי של הילד המבויש והמפוחד, בסך הכל ילד בן 5 שצוקרם הוציאה שוב ושוב בכוח מהגן כשהיא צועקת עליו שהיא לא רוצה אותו בגן שלה. הוא בוכה, מתחנן לחזור פנימה, נשבע שיתנהג יפה. "לך מפה. לא רוצה אותך. לא רוצה שתתנהג יפה". אמרה לו. "לא רוצה שתהיה בגן שלי. לך מהגן שלי", היא הוסיפה עוד אמירות אכזריות.
ילד בן 5 לא אמור להיות לבד לרגע. הגננת אחראית עליו וצריכה לפקח עליו כל הזמן, ודאי שלא לגרש ולהשפיל אותו, אבל לצוקרם היו סטנדרטים אחרים. היא הכניסה אותו לגן ושאלה את הילדים בקול רם: "ילדים, אתם אוהבים אותו?" והם ענו: "לא". "אתם רוצים אותו?", היא שאלה. "לא", הם ענו. "מצטערים", סיכמה הגננת צוקרם ברשעות, "הם לא רוצים". ריחמתי גם על הילדים. אולי הם היו מפוחדים, אולי הם רצו לרצות אותה. הסיטואציה הזאת היא לא חוויה חיובית לילדים קטנים. היא מעבירה להם השתלמות בחרם?
שלחתי את הסרטון לעורך הראשי של חדשות הבוקר עם ניב רסקין, שהציב את הסיפור ללא היסוס בראש הכותרות. זה לא היה דבר מובן מאליו בתקופה ביטחונית רגישה וכמה שבועות לפני בחירות. המילים הקשות והמודגשות של צוקרם טלטלו את כל מי ששמע אותן. רסקין הפנה שוב ושוב לסרטון, מזועזע בעצמו. כשהוא ראיין את אבי הילד, הוא גרם לעיניים של כולנו באולפן להבריק מדמעות. יעל אודם, כתבת החינוך של חדשות 12, בכתה.
אם זה היה הילד שלי, חשבתי, הייתי רוצה לראות את הגננת הזאת נרקבת בכלא. סובלת. מגיעה לפת לחם מצידי. לא משתחררת עד שהילד מתאושש. ואם הוא לא, אז שתירקב שם לנצח, פלוס עבודות פרך אם אפשר.
בדיוק כמו תיקי רצח
כשחושבים על זה, איך אפשר להקטין את הסיכוי שהילד שלך ייפגע על ידי גננת כמו חדווה צוקרם? זה הרי גן חובה שאמור להיות מפוקח. אבל האמת היא שהפיקוח והמצלמות לא מספיקים. מה עם אזורים מתים שהמצלמה לא קולטת? הרי אי אפשר לעקוב באינטנסיביות ולאורך זמן אחרי כל גן וגן. נשאר רק עניין העונש. ברוב המקרים העונשים מגוחכים, ולכן צריך לדעתי לצמצם את שיקול הדעת של השופטים ולקבוע עונשי מינימום.
בחודשים האחרונים אנחנו נמצאים בתוך גל של התעללויות בגנים, והמקרים הללו נחשפים בעיקר בזכות ההורים. הם יותר מודעים ודורשים לצפות בסרטונים ממצלמות האבטחה, אולי מדובבים סייעת שמגלה להם את הסוד הנורא וכבר לא מקבלים את ההסבר של הגננת לשריטה של הילד. ולמרות זאת, תחשבו כמה מקרים לא נחשפים. כמה גננות וסייעות מחייכות וחולקות עם הילד שלכם סוד אפל, כמה תינוקות וילדים סופגים מכה, טלטול או התעללות - וזה לא מתגלה. אם אולג, השכן בגן של צוקרם לא היה מצלם, כנראה שלא היינו יודעים על כך לעולם.
אז מה אפשר לעשות כדי שיהיו פחות מקרי התעללות? המשטרה והפרקליטות צריכות לחקור את מקרי ההתעללות בילדים באותה רמת חשיבות שהן מתייחסות לתיק רצח. התעללות בילד רך פוגעת בנפשו והוא גדל עם זה. זה צריך להתבטא גם במאמץ להשיג ראיות וגם בבחירת סעיפי האישום, שלא תמיד תואמים את חומרת המעשים. זה בדיוק מה שקרה במקרה של צוקרם, שהורשעה רק בתקיפה. השופטים אגב, לרוב מסתפקים במאסר על תנאי או בעבודות שירות. אתם חושבים שצוקרם תישלח לכלא? אני בספק.
ברגע ששופטינו הרחמנים יתחילו לזרוק את המתעללות המרושעות האלה למאסר בפועל למשך שנים רבות ולא יסתפקו בעבודות שירות או במאסר על תנאי וברגע ששמן יתפרסם בהבלטה, מתעללות פוטנציאליות יתחילו לשקשק. הן יחשבו שוב. השופטים חייבים להתחיל להתייחס אל המתעללות האלה כאילו הן תקפו את ילדיהם או נכדיהם שלהם. רק אז אולי תהיה הרתעה.