שיתוף פעולה ישראלי-איראני היסטורי: בשבוע שעבר התקיימה בפסטיבל הקולנוע בירושלים פרימיירת הסרט "טאטאמי" שעורר עניין רב בשל העובדה שהבמאי הישראלי המוערך וזוכה האוסקר, גיא נתיב, שיתף פעולה עם אלהאם ארפני, תסריטאית איראנית גולה שחיה בפריז. הרעיון לסרט, שהופק על ידי קשת סטודיוס, נולד אצל נתיב לאחר דרמה גדולה באליפות העולם בג'ודו ב-2019.
אז, אלוף העולם, סעיד מולאי האיראני, קיבל איומים מהממשלה במהלך התחרות ונאלץ להפסיד בכוונה כדי לא לפגוש בגמר, לקרב היסטורי, את שגיא מוקי הישראלי. בתוך כך, בזמן כתיבת התסריט פרצו מהומות ענק באיראן אחרי שהמשטרה הכתה למוות את הצעירה מהסא אמיני, שלטענתם לא שמה חיג'אב כראוי. ספורטאיות בכירות באיראן הצטרפו בקול גדול למרד נגד המשטר. "רציתי להקדיש את הסרט הזה לעוצמה הנשית של איראן. אנחנו ראינו את הנשים הלוחמות ברחובות של איראן וזה עורר בי השראה", אמר הבמאי בריאיון משותף לצד התסריטאית ארפני.
סרט ישראלי-איראני נשמע במציאות החיים הנוכחית כמו פרויקט דמיוני. אפילו כשהחלה ההפקה של הסרט, הצוות עדיין נאלץ לשמור על סודיות מוחלטת, גם במהלך הצילומים בגאורגיה. "כששמעתי שאנחנו מצלמים בגאורגיה, אמרתי: 'ואו, זה קרוב מאוד לאיראן ורוסיה'. מסוכן", נזכרה ארפני.
השירות החשאי האיראני נמצא בכל מקום בגאורגיה.
נתיב: "שבועיים לפני הצילומים, התקשרו אלינו מהשגרירות הישראלית בגאורגיה ואמרו: 'תיזהרו, המוסד בדיוק מצא סוג של תא טרור איראני שמנסה להתנקש בחיי איש עסקים ישראלי'. הם (חברי הצוות האיראנים) קיבלו שיחות טלפון מהשגרירות הצרפתית שבה אמרו להם לשמור על פרופיל נמוך".
שיתוף פעולה ישראלי-איראני היסטורי זה לא רק סרט, זאת הצהרה פוליטית.
נתיב: "כן. תושבי איראן מאוד פרו-ישראלים. הם בעד מערכת היחסים הזאת. זאת הממשלה וזה המשטר שמרעילים את כולם".
אלהאם, האם זה היה מסוכן בעבורך לעשות את הסרט הזה?
"כשאת מתחילה לעבוד בתעשיית הקולנוע, כאישה איראנית, את מודעת לסכנה. העניין הוא לא שאני עובדת עם ישראלי".
שיתוף הפעולה המסקרן נוצר בשיחת טלפון מפתיעה, דווקא מהצד האיראני, לאחר שארפני נדהמה מסרטו הקצר של נתיב, "סקין". הסרט זכה באוסקר, והתסריטאית פנתה אליו אחרי ששמעה כי עובד על פרויקט סודי חדש. "הוא היה מאוד פתוח לזה, לאיראנית. הוא גם היה עלול לפחד שאני איראנית ושיצרתי איתו קשר", אמרה ונתיב ציין כי בהתחלה היה חשד הדדי.
הבמאי ידע שלא יכול לכתוב לבד סיפור על ג'ודאית איראנית שמקבלת איומים על חייה אחרי שהיא מסרבת לפרוש מהתחרות. אלהאם ונתיב כתבו ביחד, ואז גיא החליט לבקש מזאר אמיר, גם איראנית גולה בפריז, שמככבת בסרט, לביים ביחד איתו. לאמיר היה תנאי אחד, לעולם לא להגיע לישראל מתוך חשש, אבל בשנה שעברה היא השתכנעה לערוך בישראל את הסרט. "אני לא יכול ממש לדבר על זה אבל הפעלנו קשרים", הסביר נתיב כיצד הצליחו להכניס את אמיר לישראל.
כאמור, בשבוע שעבר התקיימה בכורת הסרט, ארפני הגיעה לראשונה לישראל, והתאהבה. "האנשים כל כך חמים, כמו שהאיראנים אנשים חמים. הרגשתי שאני בבית", אמרה מי שעזבה את איראן בגיל 26 לאחר שראתה את אחותה נכנסת לכלא. מאז, נשבעה שלא תגדל שם את ילדיה, ובריאיון חזרה לחיים כילדה באיראן. "בבית הספר, כשאנחנו מגיעים מלמדים אותנו: 'מוות לישראל, מוות לארצות הברית, הם כולם האויבים'. יש לפעמים דגל, ואתה צריך ללכת על הדגל. זה כמו טקס שאתה חייב לעשות".
הסרט היה מוכן לפני 7 באוקטובר, אבל אז פרצה המלחמה. במרץ האחרון הגיע נתיב לטקס האוסקר עם סרטו "גולדה" שהיה מועמד לפרס אחד. "כשפתחו את הדלתות של הרכב, תקפו אותנו עשרות פרו-פלסטינים וממש בדקו מי יהודי. הרגשנו מאוד מאוימים ומותקפים. הורדנו את הסיכות בשנייה האחרונה לפני שתקפו אותנו", שחזר את קבלת הפנים הקשה שחיכתה להם.
ובסופו של דבר, השניים בעיקר מקווים כי הפרויקט המשותף יהווה סנונית ראשונה לעוד מיזמים רבים. "אני מקווה שזה ייצור פתח לשיתופי פעולה נוספים בין רוסים ואוקראינים, או צפון ודרום קוריאנים. אני חושב שזה כמו אומנות מרפאה", אמר נתיב וארפני חתמה: "אני חושבת שאחרי הסרט הזה, נתנו להרבה אנשים את הרעיון לעבוד בשיתוף פעולה".