20 שנה חלפו מאז הרצח שטלטל את המדינה: שקד שלחוב בת ה-16 נורתה למוות על ידי עבריינים בעקבות טעות בזיהוי. המתנקשים היו בטוחים כי במכונית נוסע ראש ארגון הפשע שלום דומרני, ריססו מטווח אפס את המושב שבו ישבה שלחוב ונמלטו. על אף השנים שחלפו חברתה הטובה של שלחוב, שהייתה איתה במכונית, זוכרת את הרגע הזה עד היום.
"באותו ערב היינו אצלי בבית כשבאו לאסוף אותנו", תיארה החברה ב"סיפור אמיתי" עם ניב רסקין, "שקד ישבה מקדימה, אני עליתי מאחורה. נסענו בדיוק דקה עד שהגענו לרמזור בפנייה. שמעתי יריות והרגשתי שיער על כל הגוף. היא כבר לא דיברה איתי. הוצאתי את עצמי לכביש, שקד שכבה לידי. קראתי: 'שקד, שקד', וזהו, שם ראיתי אותה בפעם האחרונה".
הרצח, שאירע ב-21 ביולי 2003, עורר תדהמה במשטרה. פענוחו הפך ליעד מספר אחת במחוז דרום, כשמשאבים רבים הופנו לחקירה. "כשהגענו לזירה ראינו רכב מחורר כולו", נזכר פקד בדימ' אמיר גולן, ראש צוות חקירת הרצח בימ"ר דרום. "זה רכב לבן עם חלונות כהים מאחור, מה שהקשה על היורים לזהות את מי שישב בתוך הרכב. יש תמונה אחת מהזירה שאני זוכר: הייתה שארית מהשיער שלה בחלק הקדמי ברכב. זה מראה שהוא נטבע בך".
>> "החוקר שהלך הכי רחוק": צפו בפרק המלא מתוך "סיפור אמיתי" ב-+12
בליל הרצח יצא לפועל מבצע לחיסול דומרני. הצוות שעקב אחרי המכונית שבה נסע, פספס את הרגע שבו דומרני יצא מהמכונית ובמקומו נכנסו שלחוב וחברתה שהגיעו לפגוש את יניב רווח, העבריין המקורב לדומרני שנהג במכונית. "היה ברור שנחצה גבול", נזכרת העיתונאית פז שוורץ שסיקרה את הפרשה, "אזרחית, נערה, נפגעה ונהרגה. להורים שלה היה מאוד קשה. זו משפחה רגילה לגמרי, הורים משכילים ועדינים, שלא מבינים איך נקלעו לסיטואציה הזאת. איך הבת שלהם, תלמידה טובה ויפהפייה, הכי רגילה שיש, מצאה את עצמה במקום דומרני באותו האוטו?".
החוקרים הבינו מהר מאוד כי לשלחוב וחברתה אין קשר לארגון הפשע של דומרני. גולן וחוקריו התקשו למצוא פריצת דרך והלחץ מצד פיקוד המשטרה והתקשורת לשים את היד על הרוצחים הלך וגבר. תשעה חודשים אחרי רצח הנערה והחקירה נקלעה למבוי סתום. ואז, משום מקום, חקירת רצח במספרה בהוד השרון הובילה במפתיע לתפנית דרמטית בחקירה.
עו"ד ורפ"ק בדימ' שמעון אלימלך, לשעבר מפקד מפלג תשאול בימ"ר מרכז, נזכר: "ב-1 באוקטובר 2003 התקבל דיווח על רצח כפול במספרה בהוד השרון. רעול פנים עם כובע רחב שוליים ומשקפיים ירה גם בספר וגם בחיים שאבי, השייך לארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל. יום אחד קצין מודיעין מתחנת כפר סבא מסר שיש מידע על בחור שמעורב ברצח הכפול".
ברגע הזה התלבשה המשטרה על אותו חשוד - ירון סנקר. לדברי אלימלך, "כשביררתי אמרו לי: 'תשמע, הבחור הזה משוגע. איש מטורף. איש שיכול לשבת מולך עכשיו ולהרוג אותך, ולא תהיה לו בעיה עם זה". אלימלך, שחשד כי סנקר מעורב ברצח הכפול במספרה, ידע כי העבריין משמש גם כרוצח שכיר של משפחת אוחנה, האויבת של ארגון דומרני - מה שלכאורה מחבר אותו גם לפרשת רצח שלחוב. מרגע זה, בחקירה מבריקה, אלימלך בונה מציאות מדומה לנחקר שלו ולאט לאט דוחק אותו למלכודת שממנה קשה לו מאוד להיחלץ.
אחרי שיצר קשר אישי חם עם סנקר וטיפח יחסי אמון עימו, אלימלך שתל בתאו לא מדובב אחד, אלא שניים. "סנקר נכנס למעצר ובתא איתו בחור בשם נאסר, שמסובך בתיק סמים. נאסר איש שלי. בתוך התא היה גם בחור בשם מאיר צדיק שהורשע ברצח. הוא לא עבד איתי. בתא ליד ישב עוד בחור, המדובב גבאי. היה לו פתח שדרכו יכול היה לדבר עם התא השני".
"הוצאנו את צדיק מהתא וחקרנו אותו שלוש-ארבע שעות על הרצח במספרה. סתם, לא חשבנו שהוא חשוד בזה בכלל. כשחזר לתא אמר: 'הבני זונות האלה מאשימים אותי ברצח כפול שעשו בהוד השרון'. סנקר הלך כמו אריה בתוך התא. הוא השתגע. האיש שלי אמר לו לשתוק והצביע על צדיק: 'הבחור הזה, תיזהר ממנו. הוא מנסה למשוך אותך'. סנקר התחיל להבין שאני בונה לו משהו, אבל אמר: 'אני יותר חכם ממנו. צדיק מדובב'. הוא נכנס למציאות שהיא הפוך על הפוך על הפוך".
כדי שסנקר ירגיש כי הוא שולט בעניינים, אלימלך הוציא מתא המעצר את צדיק והשאיר איתו את נאסר, המדובב האמיתי. סנקר נפל למלכודת וראה בנאסר שותף, בעל ברית. אלימלך, שבשלב זה לא משתתף בחקירות עצמן, ביקש מחוקריו להטיח בפני סנקר את החשד נגדו על הרצח בכפול במספרה. "הבאתי תפילין למשרד. כשסנקר היה עובר, הוא ראה אותי מניח תפילין. הייתי ניגש אליו, שואל לשלומו ומחבק אותו. אכלת? שתית? אתה מתפלל? הרגשתי שהוא קצת סומך עליי, אבל עדיין שותק".
אלימלך החל לחשוש כי סנקר יעלה על המדובב והמשיך להתחכם. הוא שלף את סנקר מתא המעצר בעילה כי הוא מבקש להעביר אותו לתא אחר. השוטרים שהסיעו אותו בין תחנות המשטרה השונות, נדחו שוב ושוב בטענה לחוסר מקום. הם לא ידעו כי מדובר בתרגיל שיזם המפקד שלהם והתרגזו על הטרטור המיותר: "חמש-שש שעות טרטרו אותם בין תחנות שונות. השוטרים התעצבנו. לא אמרתי להם שזה תרגיל כי אחרת לא היו מתעצבנים. הם קיללו אותי ליד סנקר: 'הבן זונה הזה, הוא לא מתאם, לא אכפת לו מאנשים'. זה היה כל כך אמיתי, שסנקר חשב שאף אחד לא מקבל אותו. רציתי לתת לו הרגשה שמי שנשאר איתו בתא, זה באמת בן אדם שהוא יכול לסמוך עליו. אם אני רוצה להוציא אותו משם, אין סיכוי שנאסר מדובב".
ההתקדמות איטית, סנקר המשיך לשתוק ואלימלך חיפש מהלך גדול. "החלטתי לחשוף את המדובב שהיה בתא ליד. הבאנו אותו לחקירה, לבוש במדי קצין משטרה. סנקר היה בהלם והבין שאנחנו יודעים עליו הכל. "סנקר בנה על נאסר שיציל אותו. היינו צריכים לתת נוקאאוט. הכנסנו את נאסר לחקירה. נאסר, מחויך, לחץ לסנקר את היד ואמר לו: 'נגמר הסיפור שלך'. סנקר נשבר, עוד דקה מת מהתקף לב. השמענו לו הקלטה שלו אומר: 'אכלתי אותה'. רצינו להביא אותו למצב שהוא יספר את האמת. אי אפשר להגיד שריחמתי עליו, אבל רציתי מאוד לעזור לו".
זיהית אצלו את הצורך בדמות אב?
"זיהיתי את הצורך במישהו שיאמין בו ויתמוך בו. נתתי לו את זה. המשכתי לטפח אותו. מדי פעם כשבאתי לבקר אותו במעצר, קניתי לו פלאפל. בימי שישי הוא רצה לקדש, אז הבאתי לו יין מהבית עם קצת דגים שאמא שלי בישלה, כדי שיעשה קידוש. עשיתי דברים שהם מעבר".
לסנקר נשאר קלף אחד אחרון שיחלץ אותו ממאסר עולם, שהוא התכוון להשתמש בו תמורת הסכם עד מדינה. הקלף: פענוח פרשת שלחוב. "הוא ביקש בקשה מאוד מוזרה, לדבר עם אמא שלו", נזכר אלימלך, "ראיתי שהוא במצב מאוד קשה. כשסגר את הטלפון אמר: 'אני צריך לשים לעצמי כדור בראש. אני צריך לשים את הראש שלי מתחת לרכבת'. אמרתי להם: נגמר הסיפור. עכשיו תבוא ההודאה".
סנקר תיאר בפני החוקרים אירועים רבים שבהם נשלח על ידי האחים אוחנה לבצע חיסולים. פעם אחר פעם לא סיפק את הסחורה: "משפחת אוחנה הבינה שסנקר לא מבצע את העבודה שלו והזהירו: 'אם לא תבצע את מה שאנחנו אומרים לך, קח בחשבון שאתה תהיה היעד'".
לדברי אשתו של סנקר, "בשביל החום, האהבה וההגנה אמר להם שהוא הולך לעשות את זה, אבל ידע איך להכשיל את המשימה. הוא מנע את הפעמים האלה בכוונה. 'נכשלת, נכשלת, נכשלת, עוד פעם אחת תיכשל וזהו, הלך על החיים שלך'. אמרו לו: 'אין לך עוד הזדמנויות חביבי'. הוא לקח חיים ועשה את המעשה הכי נורא שיכול להיות, אבל הוא ניסה לשרוד. אם לא היה עושה את זה, הוא היה מת".
סנקר הודה ברצח הכפול במספרה ומצבו הנפשי המשיך להידרדר. "הוא הביע נכונות להתאבד. הוא השאיר מכתב שבו כתב לי באופן אישי שהוא מצטער. הבאתי אותו אליי ואמרתי לו: יש לך כיפה על הראש. אין דבר כזה להתאבד. אנחנו אנשים דתיים, מסורתיים. הוא אמר: 'שמעון, הרגתי בן אדם חף מפשע. אני רוצה שתיקח אותי לקבר של הספר תומר שבת'. אירגנתי צוות ולקחתי אותו לקבר. הוא בכה על הקבר של תומר וביקש ממנו סליחה".
"הוא אמר, 'בגלל שאתה בסדר איתי, אספר לך על רצח שכל המדינה עמדה על הרגליים בגללו. עד עכשיו שמרתי, אני רוצה לספר רק לך. אבל, תיקח אותי לקבר הבאבא סאלי'. אמרתי לו: עוד 10 דקות יוצאים לבאבא סאלי, שם תישבע לי שאתה לא מתאבד ותספר לי מה שתרצה".
מה קרה כשהגעתם לקבר הבאבא סאלי?
"נכנסנו לקבר ועשינו את התפילה שלנו. הוא שם את היד שלו על הקבר והתחייב שלא יפגע בעצמו. הוא אמר: 'בוא נדבר בחוץ'. מצאתי פינה, מדרכה גבוהה שאפשר לשבת עליה. ישבנו והוא סיפר שהיה בחבורה של אלה שרצחו את שלחוב. סיפר שישראל גנון ומישל ז'אנו ישבו איתו בבית קפה מאוד מוכר בכפר סבא וסיפרו לו את הסיפור. הם סיפרו על הטעות הגדולה עשו, הפשלה שהייתה להם".
בזמן שסנקר הטיל את הפצצה הזו, לימ"ר דרום הגיעה הקלטת שיחה שעשויה לחזק את החשד נגד גנון וז'אנו. יגאל ז'אנו, שנחשב לאויבו של דומרני, הוקלט מצלצל מהכלא לגנון ולמישל, שניות אחרי הרצח. מאיכון שיחת הטלפון שלו התגלה כי הדוברים בשיחה שהו בזירת הרצח. הקולות בשיחה זוהו על ידי מומחה משטרתי כקולותיהם לכאורה של ישראל גנון ומישל ז'אנו.
אלימלך ביקש מסנקר להעיד בכתב את מה שסיפר בעל פה מעל הקבר. סנקר ביקש מאלימלך: "תסדר לי פגישה עם אחד הרבנים הגדולים, כדי שאוכל להתייעץ איתו. אם הוא נותן לי את ה'אוקיי', אעשה את כל מה שאתה אומר לי". בתרגיל בעייתי שייפסל מאוחר יותר בבית המשפט, תוך מתיחת ביקורת על התנהלות אלימלך, שוטר התחזה לרב ופגש את סנקר בבית הכנסת.
"נכנסנו לסרט, כשכולם שחקנים. שלחתי לבית הכנסת ארבעה זוגות, בלשים, כדי שזה ייראה אמיתי. אמרתי לסנקר: זה רב גדול, תראה כמה אנשים יש אצלו. כשהגיע תורנו נכנסנו. השוטר התחפש לרב בצורה מכובדת מאוד. סנקר ישב עם הרב לבד, לא אזוק. זה להיות או לחדול, כי אם הוא בורח, גמרתי את התיק".
הפגישה עצמה תועדה?
"לא. הוא ישב ממושכות עם הרב, התחלתי להתרגז. התברר שסנקר סיפר לו את כל הסיפור, והוא לא יכול היה לעצור אותו. בסוף אמר לו הרב: 'יש רק אחד שיכול לעזור לך. איש משטרה גבוה, שחום. הוא האיש שיעזור לך'. סנקר היה בהלם".
התרגיל נפסל אבל השיג את מטרתו, כשפרץ את הסכר בנפשו של סנקר. מוכה חרטה על הפשעים שביצע, הוא ביקש לעשות תיקון בנפשו ושפך אור על הידוע לו. סנקר עמד בהבטחתו ומסר עדות כתובה, בין השאר גם על רצח שלחוב: "הוא סיפר על ישראל גנון ומישל ז'אנו. מישל נהג, מאחור ישב ישראל עם נשק ארוך טווח. מישל צעק: 'תירה, תירה'. הבן אדם מסר עדות מתוך חרטה אמיתית ואמר: 'הרגתי שני אנשים. יש להם הורים, אימהות. אני לא יכול לכפר על מה שעשיתי".
"מההודאה הזאת, 40 ומשהו עמודים, השגנו ראיות נוספות. למה קוראים לתיק 512, 512? כי העברתי ליאחב"ל במשאית 512 קלסרים, כדי שימשיכו לטפל בתיק הזה". אלא שבבית המשפט סירב סנקר להעיד. לטענתו, המשטרה לא עמדה בהבטחתה להעניק לו מעמד עד מדינה ובשל כך הוא חשוף לנקמת אויביו. התיק שנשען על עדותו קרס למול עיני הורי הנערה, הפרקליטות והמשטרה. "הוא שתק כי מדובר בעבריינים מאוד גדולים. הוא פחד", הסבירה אשתו.
אחרי שש שנים של דיונים משפטיים, בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה את גנון וז'אנו. "האמא צרחה את החיים שלה", תיארה שוורץ, "לא אשכח את זה בחיים. עמדתי לידה עם המיקרופון ובכיתי איתה. זה היה אחד הימים הכי דרמטיים שאני זוכרת בבית משפט. היינו בטוחים שזה ייגמר בהרשעה".
ז'אנו וגנון זוכו מחמת הספק והלכו הביתה. ההורים לא ויתרו וערערו לבית המשפט העליון. שמונה שנות מאבק הסתיימו כשבית המשפט העליון הפך את פסיקת המחוזי ושלח את ז'אנו וגנון למאסר עולם. בית המשפט קבע כי השניים הם שרצחו ביריות את שלחוב. "המידע שהפיקו מסנקר והעדויות מחדר החקירה, היו שוות זהב. הן הכניסו לכלא עבריינים מאוד גדולים והרגיעו את הרחובות. אי אפשר לזלזל בערך של אחד כמוהו, שיש לו את האומץ לדבר".
ירון סנקר מרצה שני מאסרי עולם מצטברים ועובד על ערעור לקציבת עונשו.
מישל ז'אנו מנהל בימים אלה בקשה למשפט חוזר בטענה שהקול בהקלטת השיחה מהכלא אינו הקול שלו.