ימי הקורונה הטילו מגבלות חמורות על אנשי עולם התרבות הישראלי, אבל גם גרמו להם לחשוב מחוץ לקופסה ולחפש פתרונות יצירתיים כדי להמשיך ליצור בתקופת המשבר. אם תשאלו את רותם אבוהב, החשיבה המחודשת הזו היא בגדר צורך קיומי של ממש. "הבנתי שזה המצב שהולך להישאר פה עוד הרבה זמן וצריך להתאים את עצמך לתקופה. אני לא בן אדם שיכול להישאר בבית, בלב שלי אני רשג"דית בצופים, אז החלטתי שאני הולכת למצוא קהל במקומות לא שגרתיים", היא אומרת.
והיא אכן מצאה: בחודש אפריל האחרון הופיעה אבוהב מול קהל של מחלימי קורונה במלון דן פנורמה, ואילו כעת היא מופיעה מול אנשי מד"א במופע דרייב-אין ייחודי. היא על הבמה, הקהל באמבולנסים ובאופנועים, והצחוק נשמע מכל עבר. המופע, שישודר הערב (אחרי החדשות בקשת 12), החל בכלל כעוד ניסיון של רותם לחפש קהל פוטנציאלי. "התחלתי בים, בסוכת המציל ופתאום הבנתי שיש לי מיקרופון ביד, הסוכה היא סוג של במה ויש קהל, כלומר, כל מה שצריך בשביל להופיע".
אחרי הביקור בים, נתקלה אבוהב באמבולנס של מד"א והחליטה לתרום את תרומתה הצנועה לארגון, שמושתת ברובו על מתנדבים. "אני לא חושבת שהמדינה הייתה יכולה לעבור את המשבר בלעדיו", אומרת אבוהב. המופע המיוחד עסק בגל השני של הקורונה שנחת עלינו דווקא בקיץ, העונה שבה היינו אמורים להיות בחופי הים, בבריכות ובטיולים בחיק הטבע. "בגל הראשון אנשים יצאו למרפסות למחוא כפיים, אבל עכשיו חם להם, אז הרגשתי צורך בתור אזרחית מדינת ישראל להגיד תודה".
אז איך מוצאים על מה לצחוק בתקופה שבה למניין החולים מתווספים מדי יום עוד ועוד אנשים, האבטלה בשיאה ורבים מתקשים לסגור את החודש? לדברי אבוהב, פשוט אין ברירה. "הומור הוא תרפיה להכל. יש משהו בצחוק שמצליח להשכיח דברים אחרים, שמזכך את הנפש. אם אתה צוחק מכל הלב, זה כמו לבכות מכל הלב, אתה עובר איזה קתרזיס עם עצמך", היא אומרת. "כשאני מופיעה, אנשים באים אליי מאחורי הקלעים ואומרים לי 'הרבה זמן לא הרגשנו ככה'. אז נכון, הדברים הקשים לא נעלמים, אבל חשוב לצחוק לכמה דקות ולהסתכל על כל המצב הזה מזווית קצת אחרת. כמה אפשר כבר לראות חדשות?".
איך את כאמנית וכאמא לילדים הגבת למצב החדש?
"בהתחלה הייתי מאוד לחוצה, התבטלו לי המון הופעות ולא ידעתי מה הולך לקרות. הילדים שלי לא הלכו לבית הספר ולגן ולקח לי שבוע או שבועיים להבין שזה המצב שהולך להיות פה עוד הרבה זמן. בספיישל הראשון, בדן פנורמה, הבנתי שהמקום היחיד שמותר להתקהל בו זה איפה שהחולים נמצאים ואז הצלחתי להופיע שם, זה היה מטורף, וגם פה, עוד לפני שיש מתווה של דרייב אין, הבנתי שלפי הנהלים מותר לעשות את זה".
"אנחנו חיים בסיטואציה שבה רוב מה שקורה הוא פחות מצחיק, חוסר ודאות זה דבר שמעלה חרדות", אומרת אבוהב. "אני פותחת את הספיישל בסטנד אפ כשאני אומרת שבתור אמא, אני מראש לא אוהבת את הגל השני, כי זה כמו שאחרי שאני מסיימת ארוחת ערב וכל הכלים כבר בכיור, אחד הילדים אומר שהוא עדיין רעב, אז אני אומרת 'אין לי אוכל. מספיק. אני גמורה, אתה לא רואה את אמא מורדמת ומונשמת על הספה?'. זו התחושה: כבר היינו שם, כבר הרגשנו שאנחנו יוצאים מזה ופתאום זה חזר".
מה היה שונה בהופעה הזו בהשוואה להופעות רגילות שלך בימי שגרה?
"זו אחת ההופעות הכי מרגשות שהיו לי בחיים. התקופה הזו מזמנת לנו גם דברים כאלה, שלא נשכח כל החיים, ויש בזה גם משהו יפה. הקורונה היא קצת ניסוי חברתי שאנחנו עוברים בכל העולם. אנחנו עוד נסתכל על זה בפרספקטיבה אחרת עוד כמה שנים ונבין מה קרה לנו, אבל כרגע אנחנו במצב שבו הקרקע נשמטת לך מתחת לרגליים ואצל כל בן אדם זה מפעיל דברים אחרים. אנחנו לומדים על עצמנו איך אנחנו מתנהגים במצבי קיצון".
המופע, כך מקווה אבוהב, יוכיח למקבלי ההחלטות שניתן להחזיר את עולם התרבות לפעילות בצורה בטוחה. "אנחנו מבינים שהדבר הזה הולך להיות כאן עוד כמה חודשים לפחות ואנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מתנהלים בתוך זה, לדעת לחיות עם זה עד שימצאו פתרון. אי אפשר להכחיד את עולם התרבות. אם פתחו את השמיים ואפשר להכניס 300 איש למטוס, אפשר גם להכניס גם 300 איש לאולם", היא אומרת.
"בסוף התקופה הזאת מציפה המון רגש", מסכמת אבוהב. "אנחנו עושים סטנד אפ וצוחקים, אבל יש משהו בערבות ההדדית, בתחושה שכולנו חווים את אותו הדבר, שנותן לנו כוח. אני מקווה שבתור עם נצליח לשמר את הכוח הזה גם לדברים חיוביים".