אז ראיתי את כל עשרת פרקים של "מ.ק. 22" ברצף, בלי הפסקות, בלילה אחד. יצאתי מהחוויה הזאת בסוג של הלם. תחושת סיפוק מלצחוק לבד מול הטלוויזיה בשילוב הרצון להתכנס לתוך עצמי אחרי כל פרק. סדרת האנימציה שיצאה לפני 19 שנים, הביאה למסך רמת סאטירה שבוודאות לא הייתה עוברת היום בשום קונסטלציה. בימים שסדרות כמו סאות'פארק ואיש משפחה הפכו להומור אסקיפיסטי במיטבו, "מ.ק 22" עם שולמן וחנוכה, באה לתת את הזווית הישראלית והמרובעת (פיזית כאילו כמו הדמויות) ומכריחה את כולנו להסתכל טוב טוב על הצדדים הכי מכוערים שלנו ובלי שום הנחות. וזה מעצבן, כי אנחנו יפים, כאילו בערך יפים. לפעמים.
תאילנדים שאוכלים אתיופים שעלו לארץ בכדי להיפגש עם עידן רייכל שנהרג בתאונה כשיצא לתחרות נהיגה נגד שלמה גרוניך - זאת תמצית של שלוש דקות מפרק אחד. כמות ההומור השחור והסאטירה על הגזענות שלנו אחד לשני זה הלחם והחמאה של הסדרה. אחרי צפייה רצופה של 5 שעות מלאות בצחוקים וזיעה קרה, הבנתי מה עבר עלי: הלם פוסט טלוויזיוני. שוק מתרבות הטלוויזיה שהייתה בעבר. הפוליטיקלי קורקט נכנס לחיינו ושם לנו גבולות ערכיים חדשים, גם כשאנחנו יושבים לבד עם עצמנו. אבל גם במבחן הזמן, זה עדיין תענוג צרוף לראות טלוויזיה שמרשה לעצמה את מה שכבר אי אפשר, גם אם אתה זז באי נוחות בספה תוך כדי צפייה.
ובחזרה לימינו, כשהמדינה בטירוף מוחלט וכולם בקטע של לא להיות חברים, תזכרו שכמה שאתם חושבים שאתם צודקים, אתם עדיין קצת מכוערים, וזה בסדר. וככה גם מ.ק מזכירה לנו את כל הצדדים שלנו, את אלה שאנחנו גאים בהם, ואת אלו שאנחנו מנסים להסתיר מעצמנו, ואת כל זה היא עושה מבלי להתנצל, מה שאולי הפך אותה לאחת מהסדרות הזכורות בטלוויזיה.
סדרת הקאלט שלא מודעת לקאלטיותה
סדרת האנימציה הגיעה לחיינו בתחילת המילניום, קצת אחרי שהתאוששנו מ"באג 2000" האימתני, ומהר מאוד נכנסה למיינסטרים הישראלי עם ציטוטים שהולכים איתנו עד היום כמו "משכורת שבע ספרות. כלא. כלא כלא" ורובו ריבי האגדי. עם עונה אחת קצרה של עשרה פרקים ובלי כוונה, מ.ק הפכה לסדרת האנימציה שגם כמעט 20 שנה אחרי עדיין מוכרת בתור סאטירה משובחת שלא מפחדת משום דבר, ונכנסה לארסנל הקאלט ישראלי הבלתי נשכח.
כקלאסיקה טלוויזיונית אמיתית שקולעת לנבכי התרבות הישראלית והצה"לית בפרט, הם עדיין מצליחים להישאר רלוונטים, ולגמרי מנצחים את מבחן הזמן. אבל בשביל להפוך לקאלט אמיתי ושלם, חסר רק דבר אחד - תיאוריות קונספירציה על הסדרה והיוצרים. במהלך הצפייה, התגלו כמה אירועים שהראו שמעבר לרוולנטיות התמידית של הסדרה, הם גם חזו כמה רגעים הרבה שנים לפני שהתרחשו. צירוף מקרים?
יש עולמות של קונספירציה וסרטונים על תיאורית החזרה מהעתיד של יוצרי "משפחת סימפסון", כשהבולט מביניהם זה פרק ששודר בשנת 2000 בו רואים את דונלד טראמפ זוכה בבחירות לנשיאות ארה"ב. כנראה שיוצרי "מ.ק 22", ירון ניסקי, דורון צור, אוהד אלימלך ואסף הראל, הם לא גולשי זמן ולא באו מהעתיד, אבל הקטעים שמצאנו מ-2004 בהחלט מעוררים חשד:
המרשים ביותר: שיחת הזום כשעוד לא ידענו מה זה
הרמטכ"ל יושב בלשכה לבדו ומנהל שיחת וידיאו משותפת עם כל הקצינים הבכירים, שמצדם מצטלמים עם "רקע של עבודה" בריבוע שלהם כשהם בכלל בנופש. קלאסיקה. חשוב להזכיר שהסדרה עלתה בשנת 2004, בתקופת ה-ADSL עם אינטרנט מהיר של מגה בערך והורים כועסים שאתם תופסים להם את קו הטלפון. שיחות וידיאו היו בגדר קצה הטכנולוגיה, בהחלט חיזוי מרשים.
הקל ביותר: ראש הממשלה חשוד במתן שוחד
באופן מפתיע זה פשוט לא כזה מפתיע. במודעה שהתפרסמה בעיתון הבדיוני, "בארץ", כתוב שחור על גבי לבן שראש הממשלה חשוד במתן שוחד. במציאות היו כבר שניים כאלה מאז והסיפור הזה מרחף מעלינו גם היום. היוצרים בהחלט חזו את זה, חבל שלא הייתה עונה שנייה בשביל לדעת איך זה ייגמר. לגבי הפילפילון שבחדר והידיעות הנוספות, אין לי מה להוסיף.
האקטואלי ביותר: טייסים וסרבנות
אולי אחד הנושאים הטעונים ביותר שהיו כאן מקום המדינה ועדיין מלווה אותנו בימים אלו. עם התקדמות המחאות וההתנגדויות למהפכה במערכת המשפט, 37 טייסי מילואים של טייסת 69 הודיעו שלא יגיעו לאימונים בעקבות צעדי הממשלה, מה שעורר סערה גדולה אצל התומכים והמתנגדים, ובמערכת הביטחון בפרט. 19 שנה לפני שכל זה קרה, בעולם של "מ.ק 22", שולמן וחנוכה הגיעו לכלא צבאי, והרס"ר שוקרון שבא לשחרר אותם חולף ליד תאי מאסר שונים של סרבנים מכל יחידות צה"ל. אומנם זה קטע קצר וכמעט חסר חשיבות בסדרה, אבל קשה להתעלם מהרלוונטיות של זה לימינו.