_re_autoOrient_i.jpg "אורנה בנאי (צילום: משה שי , פלאש/90 )")
"יש המון דברים יפים שאני זוכרת מההורים שלי, אבל הם לא ידעו איך לנהוג בנו, במיוחד שיצאו להם ארבעה אמנים. הם למשל רצו שמאיר יהיה שופט ושאני אהיה עובדת סוציאלית מדופלמת, לא יצא". עד גיל 40 אורנה בנאי לא הבינה מי היא באמת. היא הייתה עמוק בתוך השואו ביזנס, שחקנית וקומיקאית מצליחה עם משהו לא פתור בינה ובין עצמה. בשנים האחרונות היא מרשה לעצמה לדבר על ההתבגרות שעברה בשתיקה, ויש לכך כמה סיבות. הגדולה מבניהן היא ההורים שלה – שמחה ויצחק בנאי, שהיום לדבריה כבר מבוגרים מכדי שמשהו יפריע להם ויעצבן אותם. "היום אין ביקורת, אין שיפוט, אין שום דבר, אבל לאורך השנים ועוד איך היו".
בפרק הבכורה של הפודקאסט החדש של רינה מצליח "אמא, אבא ואני" בו אורחים מוכרים מדברים על הבית, הילדות וההורים, בנאי חושפת לראשונה בשיחה אישית מאוד את החיים המורכבים לצד הוריה. היא חוזרת לעברה ולבית ילדותה עם אם מנהלת בית-ספר ואב שופט, שלא באמת ידעו מה טוב בשבילה בתור נערה שנמשכה לנשים.
הם לא הבינו
עם שם משפחה כמו בנאי, אולי המשפחה המוכרת ביותר בישראל, קשה להבין איך אפשר שלא לחשוף חלק כל-כך משמעותי ממי שאתה. אבל בנאי התעקשה לשמור את הרגשות שלה קרוב. היום, הפיל שהיה בחדר המון שנים, מאז אותה פעם שליבה התרגש ממישהי, כבר כמעט שלא קיים. כמי שיצאה מהארון בגיל מבוגר רק לפני 14 שנים, כבר לא היה בטוח שמשהו ישתנה בחייה של בנאי. אבל הלב שלה לא הניח לה והיא החליטה לא להתבייש ולשאת בתוצאות – גם אם חששה שזה לא יהיה מתחשב כלפי ההורים שלה.
היה לך קטע קשה עם ההורים, מהבחינה של היציאה מהארון.
"הם לא ידעו להיות הורים, הכל נבע מבורות, אי אפשר להאשים אותם ברוע אבל שניהם עשו טעויות קשות מאוד, גם עם מאיר, עם כולנו. אבל איתי, עם הנושא של הזהות המינית, הם לא ידעו איך לאכול את זה".
מתי סיפרת להם?
"בגיל 16 ההורים שלי חשדו קצת בגלל מישהי שכל הזמן הייתי איתה. אני לא חושבת שידעתי מה זה לסבית, גם הם לא ממש".
זה לא הגיע לעומר.
"אני חושבת שהיה איזה מישהו, איזה הומו סטייליסט בבאר שבע, אושייה כזאת ידועה. זהו".
אבל את סיפרת להם?
"לא בדיוק סיפרתי להם, אני בעצמי לא ידעתי מה זה. אבל לפי השאלות שלהם הבנתי שאני בעצם רוצה את הבחורה הזאת".
איך הם הגיבו?
"כשהם שאלו אותי 'אם יש מגע', ואמרתי 'התנשקנו' ראיתי את הפנים שלהם כאילו ירד עליהם ענן שכיסה אותם והם השתוללו. שניהם צעקו עליי, איימו עליי, הפחידו אותי, הזדעזעו ומאותו רגע הבנתי שזה דבר לא טוב, שזה אסור ואמרתי שאני לא אעשה את זה יותר".
ולא עשית את זה יותר?
"הרבה זמן רינה, הרבה שנים קברתי את זה, זה מסוכן מאוד. הייתי מאוד תמימה, באמת האמנתי להם שזה אסור. המון זמן שזה באמת נדחק ונקבר, וזה מסוכן כי הגוף מתחיל לשלם מחיר. היום זה המסר שלי לבני נוער שאני מדברת איתם. תיזהרו מסודות ושקרים, אתם לא עושים שום דבר רע".
כמה שנים חיית בשקר?
"מגיל 16 חייתי בשקר עד גיל 22 וזה פשוט פרץ החוצה, ואז עוד הסתרתי שנים מול העולם. בטח ובטח מול התקשורת אבל גם מול ההורים שלי. בסופו של דבר כן סיפרתי והם לא קיבלו את זה, אבל כבר הייתי בת 25".
"כשההורים שלי שאלו אותי אם התנשקנו, על הפנים שלהם כאילו ירד ענן. הם השתוללו"
עשית להם שיחה?
"לא לבד, עם אפרת אחותי, התכנסנו וסיפרנו והם הגיבו קשה עדיין, ואני חייתי עם אשמה. זה היה נראה בעייני לא בסדר שאני אוהבת נשים. ורק בגיל 40 פלוס החלטתי שאני אוהבת את זה שאני לסבית, אני מקבלת את עצמי".
הכל זה בגללם?
"לפי דעתי כן".
הכל השתחרר
עם חשיפת הסוד, הכעסים מצדם של ההורים רק גברו, והאשמה החלה לחלחל. "זה היה נראה בעיניי לא בסדר שאני אוהבת נשים". רק בגיל 40 הרגישה שהיא שלמה עם עצמה והנפש התחילה להשתחרר. על השאלה "אם זה בגללם", היא עונה בכנות שהיה להם חלק גדול בעניין של היציאה מהארון. בסופו של דבר הם קיבלו אותה, בקושי רב, ופגשו את בנות הזוג שלה עם חצי חיוך וכאב. אגב, בניגוד למצב היום שבו יציאה מהארון יכולה רק להקפיץ את הקריירה, במקרה של בנאי המצב היה קצת שונה במונחים של פעם.
למה באמת לא יצאת קודם?
"מתוך התחשבות בהורים שלי וגם מבחינת הקריירה שלי. היו מסביבי אנשים שחשבו שזה לא יעשה טוב".
בדיעבד זה לא פגע? זה היה נכון מבחינת הקריירה? אני לא בטוחה
"היה לי משהו סטייל אבי גואטה, אבל אנשים אחרים, לא הוא. למרות שאני גם לא יודעת אם זה נכון עם גואטה שהוא זה שמנע משרית לצאת. אף אחד לא יודע ובטוח שזאת הסיבה. אני בטוחה שזה לא פגע. לא היה קורה שום דבר לקריירה שלי אם הייתי יוצאת מהארון. נהפוך הוא, זו גם בורות, תפיסה טיפשית".
את קצת נוטרת להם טינה? את כועסת על ההורים שלך גם היום?
"לא כל-כך, איפשהו הדבר המרגש שאני נהנית לספר אותו זה שאחרי שיצאתי מהארון, אמא שלי התקשרה אליי כל בוקר וביקשה סליחה. היא הכתה על חטא שאין לך מושג כמה היא הצטערה, כי זה שחרר אותה גם".
"לא היה קורה שום דבר לקריירה שלי אם הייתי יוצאת מוקדם יותר מהארון. זו הייתה בורות, תפיסה טיפשית"
אבא שלך לא היה אמור להבין אותך? הרי הוא מכיר את התעשייה.
"כנראה שזה מגיע אלייך הביתה משהו משתנה. כשמדובר בילד שלך הפרטי אז אתה מתנהג אחרת. גם אמא שלי אשת חינוך, אבא שלי שופט. אני בטוחה שאם הייתה מגיעה תלמידה לאמא שלי ומספרת לה שהיא אוהבת נשים זה לא היה מזעזע אותה. זה קשה להבין, אבל כמו שאני אומרת, אחרי שנים הם מכים על חטא ואין להם שום בעיה עם זה".
סגירת מעגל
היום, הוריה של בנאי מבוגרים מספיק כדי שהיא אפילו תוכל לעשות לצחוק עליהם במופעי הסטנד-אפ שלה, היא משתדלת לבקר אותם הרבה אצל אחיה אביתר ועצובה לראות אותם קמלים עם הזמן שעובר. כשאחיה הגדול מאיר נפטר, מצבה של אימה התדרדר והחדות שלה מפעם כבר לא תחזור כנראה לעולם. "אמא שלי היום לא צלולה בכלל וזה הולך ומחריף. אצל אבא שלי המצב לא שונה. מאז שמאיר נפטר המצב החמיר אצל אמא שלי, היא לא זוכרת מתי הוא נפטר, זה קשה".
זה עצוב.
"מאוד, אלצהיימר זה מצב מחריד. אמא שלי הייתה האישה הכי חדה בארץ. מה את דומעת?".
כן, כי את יודעת למה? אני איבדתי שני אחים ואמא שלי בסוף לא זכרה את זה. ולא ידענו אם אנחנו שמחים או עצובים שהיא לא זוכרת. כי כאילו אם היא לא זוכרת אז היא לא כואבת אבל מצד שני זה נורא כואב לחשוב...
"כן יש בזה משהו, איזה מנגנון הגנה כזה שכנראה הוא טוב בשבילה".
את נוסעת אליהם הרבה?
"כן, ההורים שלי היום מתגוררים בירושלים ליד אבי אחי אביתר ואני חייבת להגיד שיש הרבה חסד בשנים האלה שלהם. הם נמצאים ליד אנשים שאוהבים אותם, אנשים צעירים, אנחנו מגיעים הרבה לבקר אותם. הם מאוד זקנים, מאוד. אבא שלי בן 92 ואמא שלי בת 84".
סגרת איתם את הכל?
"כן, לחלוטין. ואני חושבת שאם אמא שלי הייתה יכולה היום לדבר עם אנשים ולהעביר מסר אחרת היא הייתה עושה את זה ואומרת 'אל תעזו לעשות את מה שאני עשיתי לבת שלי', לפי דעתי. מה שהם עשו לי הרחיק אותנו אחד מהשני לא ממקום של טינה וכעס, אלא מתוך ההבנה שהם פגעו בי, אבל לא בכוונה. לא יודעת, לא הייתה מלחמת עולם איתם בתוכי".
"נגיד עם הנושא של איך שהם פגעו בי בגישה שלהם לחיים שלי אני סגרתי איתם, ממש הסברתי להם כמה הם פגעו בי, ואיזה השלכות היו לזה על החיים שלי ומהבחינה הזאת זה היה חשוב. אני מרגישה שכשהם ילכו מהעולם זה גם טוב בשבילם. אני קיבלתי מההורים שלי המון ערכים, עדינות, מוסיקה וספגתי תרבות. גדלתי בבית שהיה בו הומור, אז אני באמת מודה להם על כל האהבה שקיבלתי, על הכישרון ובכלל על האישיות שהפכה אותי למי שאני היום".
"אחרי שיצאתי מהארון, אמא שלי התקשרה אליי כל בוקר וביקשה סליחה. אין לך מושג כמה היא הצטערה"
חסד של הסוף
בתור ילדה, איזה בית את זוכרת?
"אני לא יכולה להגיד שהמודל שלי לזוגיות היה מאוד מוצלח כי היו הרבה ריבים. בכלל, אני חושבת שלדעתי לא ידעו להיות הורים עד לפחות 1980, לא היה להם מושג. אני נולדתי ב-1966 ואחי הבכור מאיר..."
את יודעת שמאיר היה חניך שלי? כשהוא היה ילד בכיתה ג', במכבי צעיר.
"לא ידעתי, לא היה לי מושג".
אני הייתי מדריכה בעומר. הוא היה חמוד. הוא הולך זקוף כזה, חמוד ומצחיק ורזון. בטח גם הפרידה הזאת הכתה בהם קשה. אגב, אבא שלך שופט, בנאי יחיד במינו, חריג כל-כך אבא שלך.
"אבא שלי התחיל כשחקן. ההורים שלי הכירו ב'קול ישראל' בירושלים עם רבקה מיכאלי. תמיד רבקה מזכירה לי 'אני מכירה את ההורים שלך עוד לפני שהם התחתנו'".
מה אמא שלך עשתה ב-'קול ישראל'?
"הסכתים. כן, עם כל מיני שמות שתגידי לי מפעם, ראומה אלדר ושמות כאלה".
אבא שלך סיפר למה הוא עזב את המשחק?
"הוא סיפר שהתחיל בתיאטרון, בכל מיני תיאטראות של פעם עם דוד שלי יעקב והוא ויתר על זה. הוא החליט שזה לא בשבילו. לפי דעתי הוא היה יכול להיות שחקן אדיר".
צריך קצת להיות שחקן בשביל להיות שופט טוב.
"והוא איש מצחיק בטירוף. הוא יודע לספר סיפורים והוא מצחיק. ההומור אצלנו בדי אן איי".
אז כאילו הם התאכזבו, שיצאתם אמנים?
"כן, ממש".
והם גם הראו לכם את זה?
"בטח בטח, הם לא היו מרוצים מזה שמאיר מוזיקאי ואחריו אפרת אחותי חשבה בזמנו ללכת לתחום. אחותי אומרת שנולדתי עם הקרשים של הבמה מתחת לרגליים. אני כל הזמן שיחקתי ואז אביתר. יצא שאף אחד מאיתנו לא הלך לאוניברסיטה".
"הם לא ידעו להיות הורים, אי אפשר להאשים אותם ברוע אבל שניהם עשו טעויות קשות מאוד, גם עם מאיר"
היית קשורה יותר לאבא שלך או לאמא שלך?
"האמת היא שאני לא יודעת להגיד, אני מאוד אוהבת את שניהם. תמיד היו לי יחסים טובים איתם מהבחינה הזאת שאהבו אותי. קיבלתי אהבה, קיבלתי חום, למרות שלא קיבלתי הכרה מלאה. בשלב מסוים במקצוע, הם גם מאוד אהבו את מה שאני עושה והם הגיעו לכל ההופעות שלי ולהצגות. מתי ההורים שלך מתו?".
אבא שלי נפטר כשהייתי בת 35, לפני כמעט שלושים שנה ואמא שלי נפטרה ממש לא מזמן, לפני שש שנים, עדיין הכאב טרי. אבל את יודעת שמעתי אותך בסטנד-אפ קצר כזה וצחקת על ההורים שלך, זה פעם ראשונה שאת עושה עליהם צחוקים.
"זיקנה היא ארורה. זה נורא להזדקן. הם בגרסא מאוד לא יפה שלהם".
אבל הם ביחד.
"מה זה ביחד. הם כמו אדם אחד עם לב אחד ופשוט מחוברים בצורה שאין לתאר. הם לא ניתקים אחד מהשני, הם יד ביד כשהם הולכים לישון. הם פשוט מחוברים פיזית".
מה זה עושה לילד או לילדה שהורים בזוגיות כזאת, כי לפעמים אני מכירה סיפורים שדווקא אצל הורים כאלה הילדים הרגישו שאין להם מאיפה להיכנס.
"לא היה בכלל ככה כל השנים. עכשיו זה מן חסד כזה של הסוף לפי דעתי, באמת העדנה האחרונה שנשארה להם בזקנה".
הם גאים בך?
"כן, הם גאים בי. הם באמת גם אהבו אותי אבל לא היו מסוגלים לעכל את הדבר הזה".
איך את מכינה את עצמך לפרידה מהם?
"אז זהו, אני באמת לא יכולה לדמיין מה אני ארגיש. האובדן הזה, כאילו באמת הגעגועים האלה שהם פה בירושלים ואני יודעת שאני יכולה להתקשר אליהם גם אם אמא שלי לא בדיוק יודעת היום מי אני, זה עדיין לא משנה".
יש זקנים שנאחזים בחיים.
"זה משונה לי קצת, אני גם רואה באמת את אבא שלי כמה שהוא היה איש כזה פסימי וכשהיינו ילדים הוא היה אומר שיש משפט בתלמוד 'שטוב לו לאדם שלא נברא'. וכאילו גדלנו עם מן תפישה כזאת שהעולם מחורבן והייתי בטוחה שהוא יוותר שהוא מזדקן שהוא יגיד 'די מספיק אני לא רוצה להיות פה'. ולא, הוא באמת נאחז והוא נהנה מדברים קטנים. 'שתינו קפה עם עוגה בארומה' והוא מבסוט מזה. הדברים הקטנים באמת משמחים אותו".
את הבת זוג החדשה הכרת להם?
"כן, בערב ראש השנה אפילו היינו יחד אצל אביתר, וכן, ההורים שלי היו שמחים בשבילי".
סייעה בהכנת הכתבה: טל כוכבי