רותם גרינגליק שכלה את אחיה שאול במהלך הלחימה הקשה ברצועת עזה. ביום הבחירות לרשויות המקומיות בשבוע שעבר, היא הבחינה בהפגנה נגד המלחמה בכיכר הבימה בתל אביב - והחליטה להתעמת עם המפגינים. "מה נראה לכם שאתם עושים פה? חיילים מתים, אנשים מתים פה, מי אתם בכלל? מי אלה העזתים האלה, הם הביאו את זה על עצמם", זעקה לעברם. "למה נותנים להם את המקום לדבר? אני לא מצליחה להבין, מה זה הדבר הזה? איזה ביזיון. הם מסכנים, אבל אח שלי מת להציל את החטופים, ואח שלי מת שתהיה לנו מדינה. אם לעזתים האלה תהיה מדינה, אנחנו לא נהיה פה".
אמש (שני), גרינגליק הגיעה ל"ארז ואברי" ושיתפה בתחושות שליוו אותה לנוכח ההפגנה והקריאות נגד הצבא. "החזיקו שלטים שהיה כתוב: 'הדם שלהם על הידיים שלנו'. זה כאב לי, זה פגע בי מאוד. בעלי, גיסי, אחיי ובהם שאולי התגייסו להגן על המדינה, זה הרגיש קצת צבוע. יש זכות להיות במדינה שלנו", אמרה.
ידעת שתהיה הפגנה?
"ממש לא, נקלעתי לשם. ישבתי עם חברים והבת שלי, שמעתי את זה ברקע. שאלתי על מה ההפגנה ואמרו שמקריאים עדויות של ילדים עזתים, נפגעתי. כאב לי והלב כעס נורא שזה בא מתוכנו. אנחנו נלחמים כל כך הרבה על הסברה בחו"ל, על להתקיים פה".
תמיד יש מעטים, משני הצדדים, שלא חושבים ולעיתים פוגעים בכלל.
"נכון, עם זאת זעקתי את הזעקה שלי. יש חופש ביטוי וחופש הפגנה. האירוע היה בתל אביב שהייתה ריקה בשבעה באוקטובר ואחריו כי כל העיר התגייסה. בעיניי, לא רציתי לשתוק".
אחרי הסרטון דיברתם?
"ניסו תוך כדי אבל אני לא צריכה מגפון כדי שישמעו אותי. ההפגנה הסתיימה כי זעקתי את הזעקה שלי והראיתי להם את הדבר הזה שמול העיניים, איך אנחנו כאן ואיך הגענו לסיטואציה של מלחמה. אני חושבת שיש עיוות במחשבה שאפשר לגנות את צה"ל כשהוא נותן לנו את היכולת לשבת כאן. זה כל כך בסיסי".
למרות הכל, רותם בחרה לנסות ולשאוב אופטימיות ועידוד מהאירוע. "מבחינתי ההפגנה עוררה את התחושה שאנחנו צריכים לעבוד על האחדות שלנו. האחדות זו לא רק מילה, היא מתחילה בתוכנו. אנשים מדברים על הממשלה, היא לא מעניינת. זה מתחיל בנו, האנשים הקטנים, שמדברים אחד עם השני. האחדות מתחילה בנו, וזו עבודה יומיומית. אני מקווה ומייחלת שנצליח".