"יש פחד להראות את הישראליות והיהדות בניו יורק": בשבועות האחרונים רחבת הקמפוס באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו יורק הפכה לזירת הפגנות מרכזית נגד ישראל ובעד חמאס. קריאות קשות כמו "From the river to the sea" הפכו לרווחות בקרב תלמידי האוניברסיטה, והסביבה הפכה להיות לא נעימה ליהודים ולישראלים.
יובל שמלא, בעברו נינג'ה מצטיין וכיום סטונדט לפיזיקה באוניברסיטה, שוחח מניו יורק אמש (שבת) עם עינב גלילי ועידו רוזנבלום במשדר "יחד ננצח", ותיאר את החוויה שלו. "התמונות הפכו לדבר שקורה על בסיס יומיומי. אני הולך לשיעורים ולמבחנים ועובר בין הדברים האלה. יצא לי לעשות מבחן בזמן ששומעים את הצעקות האלה, האדמה כמעט רועדת מכל מה שהולך שם", אמר.
"זה מדאיג לנסות להבין בכל יום מחדש לאן הדבר הזה מתגלגל. יש ימים יותר קשים מימים אחרים, שפתאום שומעים על אירועים חדשים שמתקיימים או סלוגנים חדשים שמתחילים לצעוק, זה לא קל בכלל. לקולומביה יש קשר חזק עם ישראל, וחלק מהצעקות קוראות להפסיק את המימון לישראל. לקולומביה יש שיתופי פעולה מאוד גדולים עם אוניברסיטת תל אביב, יש כאן בית ספר גדול לרבנות, יש קשר חזק. זה לא קל הדבר הזה".
מישהו מהאוניברסיטה מדבר איתכם או שאתם מרגישים שזה תלוי בכם?
"מדי פעם יש מייל, אבל כמובן שזה לא מתקרב למה שציפינו והרגשנו שצריך בימים האלה. לקח הרבה מאוד זמן עד שקיבלנו בכלל מייל שהאוניברסיטה מתייחסת למצב. בחודש האחרון, כשכל ההפגנות רק הלכו והחריפו, חיכינו שהאוניברסיטה תעשה משהו והיא לא עשתה שום דבר. רק לפני מספר ימים סוף סוף השעו את הארגונים המרכזיים שמארגנים את כל התנועה וההפגנות ואסרו על הפעילות שלהם בקמפוס, באופן חוקי לפחות. אני חושב שאפשר לומר שזה בעיקר אנחנו הישראלים, הקהילה שכאן, שצריכים להבין איך להתמודד עם הדבר הזה ולארגן את הנוכחות והקול שלנו".
זה נהיה מפחיד ברמה של איום ממשי?
"כן, יש פה הרבה פחד, לא בהכרח פיזי. כל אחד חווה את זה אחרת ואוכל להתייחס לאופן שבו אני חווה את זה. הפחד הכי גדול זה שהמחשבה שהחזקתי בה במשך שנים פתאום מתנפצת. במשך כל כך הרבה זמן אני מייצג את ישראל בתחרויות, טס עם נבחרת גדולה, ותמיד הרגשתי שייך ושקיבלתי אהבה מאנשים שסביבי. פתאום לראות את הדבר הזה באותן האוניברסיטאות שעד לפני חודש הרגישו שהן לא יכולות לפגוע או לומר מילה לא במקום, פתאום הולכים בהן וצועקים את הדברים האלה. זה פחד מאיך הדבר הזה יכול לקרות, חוסר הבנה של מה שקורה סביבי. אנשים שיושבים לידי בשיעורים אחר כך יוצאים להפגין באירועים האלה, וזה פחד מהמבחינה הזו. אני כן חושב שיש גם פחד להראות את הישראליות והיהדות במקומות פה בניו יורק".
למרות המרחק הפיזי, שמלא משתדל לסייע ולעזור כמה שאפשר, אבל כבר לא יכול לחכות לחזור לארץ. "זה לא פשוט להיות כאן רחוק, אבל כמובן שבארץ זה אפילו קשה יותר. אני מנסה להרגיש קרוב כמה שאפשר, הלב נמצא עם המשפחה והחברים", סיפר. "אני מנסה לארגן פעילויות בזום, נפגש עם ילדים ומעביר אימונים למשפחות. מנסה להרגיש כמה שיותר קרוב, וכבר מחכה לחזור לארץ".