הגבורה עוברת במשפחה: בבוקר ה-7 באוקטובר כשהחלה המתקפה הקשה בתולדות ישראל, משפחת אילון הייתה מפוצלת בין שני בתים בקיבוץ כפר עזה. אבא טל מפקד כיתת הכוננות, אמא מזי ושני הבנים הצעירים בבית אחד וגלי בתם הבכורה בבית אחר יחד עם סבתה והדודים. נסלי ברדה חשפה הערב (ג') בתוכניתה "גיבורים", את הסיפור המדהים של בני המשפחה, ששניים מתוכם הצליחו ברגעי האימה הקשים ביותר, להציל משפחות שלמות בקיבוץ מידיהם של מחבלי החמאס.
את גלי בת ה-15, הבת הבכורה של משפחת אילון ששהתה בבית של סבתה, תפסו האזעקות בבוקר בשילוב עם הודעות בקבוצת הוואטסאפ של בני גילה, כשאחד מהם אף צילם את מחבלי החמאס שצנחו אל תוך הקיבוץ. "בהתחלה שכנעתי את עצמי שמישהו היה בים בבוקר ועשה גלישת רוח בזמן שהוא שמע את הצבע האדום, אז הוא היה צריך לנחות בתוך הקיבוץ", תיארה גלי את הרגעים הראשונים של חוסר הוודאות. 
באותו זמן בבית השני, קיבל אביה טל הודעת הקפצה מכיתת הכוננות שמבשרת על חדירת מחבלים. "ראיתי אותו מתארגן, צורח כמה דברים בטלפון והוא צעק לנו: 'זה לא זמן להיות גיבורים, רוצו לממ"ד'. רצתי עם הבנים, סגרנו את הדלת ושם היינו מאותו רגע", שיתפה מזי אמא של גלי שהוסיפה: "רועי אח שלי כתב לי שאבא הוקפץ ושהוא מוסר שזה לא יום להיות גיבורים, רק לחכות בממ"ד שזה ייגמר".
בשלב הזה סיפורי הגבורה מתפצלים לשני מאורעות שונים: האב טל יוצא להילחם עם כיתת הכוננות וגלי בתו שמתחבאת מתחת למיטה בממ"ד עם בת דודתה ולא יודעת עדיין כי היא עומדת להפוך לקלף משמעותי מאוד בחילוצן של משפחות רבות בקיבוץ.
סיפור הגבורה של גלי
"היו המון קרבות מסביב לבית של סבתא ושמענו את היריות קרוב ובלי הפסקה", תיארה גלי את הרגעים הראשונים בהן הבינה שחוליית מחבלים סוגרת על בית סבתה, והמשיכה: "החלונות בבית התנפצו והיינו בטוחים שזה צה"ל עד שהתברר שאלו מחבלים. כשהם נכנסו הביתה היה רגע שחשבתי שהם מגיעים לממ"ד, אז אני ובת דודה שלי התחבאנו מתחת למיטה. הייתי בטוחה במאה אחוז שאם הם נכנסים המרחק בין חיים למוות זה התקווה שהם לא יסתכלו לשם".
הכוח הראשון שהגיע אל הקיבוץ, היה לוחמי יחידת דובדבן שמצאו את עצמם בתוך כאוס מוחלט שהם לא נתקלו בו לפני. ש', אחד מלוחמי היחידה המובחרת, תיאר את הרגעים ההתחלתיים של האירוע: "ראינו כאוס מטורף. היחידה שלנו נורא מתורגלת למצבי קיצון, אבל זה דבר שלא ראינו בחיים שלנו. בקו בתים הראשון של הישוב הייתה קבוצה מאוד גדולה של מחבלים וחטפנו את האש הראשונית. באותו רגע אנחנו לא כל כך הבנו את האירוע, אבל הבנו שצריך לתת גז ולהציל את האזרחים". 
ש' ממשיך ומתאר את הלחימה הקשה והמפגש הראשוני מול גלי: "אנחנו עושים את הדילוג לבית השלישי ובאמצע אנחנו חוטפים אש מדויקת מכל הצדדים. אני רואה את חברים שלי שוכבים על הרצפה ובעצם שם נופלים לנו שלושה פצועים ושני חברים לכוח נהרגים. האירוע נהיה מסובך, ידענו שאנחנו חייבים להמשיך לדלג ואלה היו 15 דקות של נצח. מי שהצליחו גררו את עצמם פנימה לבית ואת השאר גררנו בעצמנו".
אתם תופסים מחסה בבית הכי קרוב, שזה בעצם הבית של סבתא של גלי.
"נכנסו לסלון של משפחה, בית חם ונעים ובתוך שנייה אנחנו הופכים להם את הספות והשולחנות. הכל על מנת שנצליח להציל כמה שיותר מהר את החברים ומי שלא, שנוכל להתייחס אליו בכבוד המירבי. זה משהו שהוא לא נורמלי, אתה רואה חבר שמבחינתך הוא כל יכול ללא רוח חיים".
לאט לאט הכאוס ממשיך לש' וחבריו הלוחמים, שמצאו מקלט זמני בבית בו שהתה גלי. "אף אחד לא מבין מה קורה בקשר ויש בלגן. בסיטואציה הזאת אנחנו מבינים שזה כבר לא פקטור ולא מדברים בו כמעט, יש עוד אזרחים שעומדים להישחט או להיחטף וכאלה שאנחנו לא יודעים מה הולכים לעשות איתם", מסביר הלוחם את הרגעים הקריטיים.
באותו זמן הנערה בת ה-15 שמסתתרת מתחת למיטה, מתחילה לשמוע בין קולות הירי והערבית קולות מוכרים בעברית. על הדלת דופקים החיילים שמזדהים ומנסים להרגיע את המשפחה המבוהלת. כשהם נכנסים גלי שומעת את המצוקה והצורך שלהם בידע נוסף לגבי מה שקורה בחוץ וחושבת על רעיון: "הם היו צריכים לדעת על עוד פצועים ועל מיקומים של מחבלים ואז הבנתי שלא יעזור להיות מתחת למיטה. למה לא להיות בחוץ, לנסות להילחם ולעזור גם לאנשים אחרים? אמרתי להם שיש קבוצה של הקיבוץ וכל מי שהיו אצלו מחבלים שולח מיקום ושאני ארכז איפה יש פצועים ומחבלים או לאן צריך להגיע".
לוחמי דובדבן שנמצאים במצב שהם לא נתקלו בו לפני, לוקחים את ההצעה של גלי בשתי ידיים. היא מתחילה לרכז להם את כל המידע הקריטי וחשוב מכך, לחבר ביניהם לבין חברי הקיבוץ שבשלב זה מבינים שהמחבלים נמצאים בכל מקום וכבר לא סומכים על אף אחד. "אנשים נורא נבהלו, הכל היה פרוץ באותו יום. היה נורא מסובך להגיד שאנחנו לא מחבלים, שזה כוח צה"ל. גלי בנקודה הזאת מתחילה לרשום בכל הקבוצות לא לדאוג והיא מקליטה להם הודעות, הם שומעים את הקול שלנו", מסביר ש'.
אי פעם בחיים שלך דמיינת שילדה בת 15 תעזור לך לנהל קרב?
"לא. בשום תסריט לא חשבנו שזה יכול לקרות. אני לא חושב שהיא הבינה באותה הסיטואציה איזה מעשה אמיץ היא עשתה".
איך קוראים לתפקיד הזה שהיא ביצעה באותו רגע במונחים של צה"ל?
"לדעתי קמב"צית. היה שם משהו בין זה לבין לוחמת".
ש' ממשיך ומתאר את עבודתה האמיצה של הנערה בת ה-15: "היא יושבת איתנו על המפה ומראה לנו ממש איפה כל דבר קורה, זה לא נורמלי. היא מתחילה לסמן לנו על המפות איפה יש התקלות, איפה עוד שומעים אנשים שמתהלכים להם בבית או מעשי זוועות שאנחנו חייבים לעצור". י', לוחם נוסף שעבד עם גלי באותם רגעים מוסיף: "היחידה פעלה בסנכרון מטורף בעזרתה. היא עזרה להגיע למוקדים החמים איפה שהיו הכי הרבה מחבלים, לחסל ולהוציא משפחות החוצה. זה הציל הרבה מאוד חיים".
בתוך המהומה שמתן לב שגלי עושה משהו?
הדס אילון כרמי (דודתה של גלי): "מקמבצ''ת את האירוע. הטלפון היחיד עם קליטה היה אצלה, אני באמת מאמינה שלא סתם. כל הפחד והיריות הנוראיות והעובדה שאנחנו בתוך אימה וטבח נוראי, זה היה קטסטרופה כל השיחות בוואטסאפ והיא היחידה מביננו שהייתה בתוך הקרב ובעצם מיפתה להם את הקיבוץ". ליאורה אילון (סבתה של גלי): "היא שלחה מיקומים, הודעות, ניסתה לשלוח כוחות לכל מיני מקומות. היא הצילה אנשים". 
כוח דובדבן ששהה בבית סבתה של גלי, התחיל להכין את עצמו לעזיבה ולהתקפל. בעזרתה של גלי הם הבינו שיש להם משימות דחופות יותר ועזבו את משפחת אילון כשביתם נחשב מטוהר ממחבלים - אבל לא להרבה זמן. "השעות עברו כאילו כלום ואף אחד לא בא. חברים שלי כותבים לי שהם כבר חולצו והגיע הלילה אז אני אומרת: 'וואו, לא טוב'. אני מניחה שיותר קשה להילחם בלילה וגם אין לנו חשמל, חושך בחדר קטן, לא רואים כלום", תיארה גלי.
סבתא ליאורה הוסיפה: "כבר היינו מותשים. אלו היו המון שעות של חוסר שינה, מזון ואוויר. נרות שהכניסו לנו לממ"ד החיילים כבו באיזה שהוא שלב מרוב חוסר בחמצן, באמת היינו בסכנת חיים", ודודתה הדס השלימה: "היינו בעילפון חלקי. היה שלב שנשכבתי על המיטה ואמרתי לאחי שישמור קצת על הדלת כי אני לא יכולה יותר. אמרנו לגלי שתכתוב להם שיחלצו אותנו והיא אמרה: 'רגע, יש עד קרבות בדור הצעיר, אני לא יכולה לכתוב עכשיו'".
כשנפתחת בפניה אופציה לחילוץ ע"י חייל שמתקשר אליה, עושה גלי מעשה הרואי נוסף. "התקשר אליי חייל ואמר שהם מחכים להוציא אותנו. הסתכלתי מסביב וראיתי שאני בסדר, סבתא בסדר, אף אחד מאיתנו לא פצוע. החיילים של דובדבן הביאו לנו מים ככה ששתינו, יש כאלו שלא שתו מארוחת שישי. אמרתי להם לא לבוא ושיש פצועים בדור הצעיר, שילכו אליהם. זו הייתה החלטה קצת קשה אבל עשינו מה שצריך".
סיפור הגבורה של טל
בזמן שבני משפחתו מפוצלים בשני בתים, מפקד כיתת הכוננות ואביה של גלי, טל אילון - הוקפץ ראשון למשימה. "ב6:48 טל אמר להתחיל להתכונן ולעלות על מדים. אחרי כמה דק' הוא אמר שיש מחבלים באזור הבית של רועי (עידן ז"ל). הוא הגיע ראשון לנשקייה ופתח, הבין שיש ירי וחשב שהוא הולך להציל עכשיו את מי שאפשר. הוא ידע שיכול להיות שיש מישהו שנהרג עכשיו בקיבוץ מתוך האנשים, אז הוא קפץ מיד", סיפר חברו לכיתת הכוננות סרגיי יענקלביץ'.
טל וחברי כיתת הכוננות שלו נלחמים בחוץ במחבלים, מבלי שהוא מעלה על דעתו שממש באותם רגעים חוליית מחבלים מקיפה את ביתה של אמו, שם נמצאת גם בתו הבכורה גלי שנלחמת בפנים. מאות מחבלים חמושים היטב חדרו לקיבוץ, אך טל לא מוותר גם כשהוא נפצע. חבר נוסף בכיתה, אביחי ברודץ' שאשתו וילדיו נחטפו וחזרו מהשבי, מספר על קור הרוח של מפקדו: "תוך כדי פציעה הוא ממשיך לדווח לקבוצה מה קורה ושהמחבלים במדי צה"ל. הוא מזהיר אותנו. שומעים איך הבנאדם מדבר תוך כדי פציעה, הוא ממשיך לנהל אותנו שנילחם ונחתור למגע למרות שהוא לא היה איתנו".
נדמה שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ בכלל. בזמן שבתו גלי מוותרת על הזדמנות לפינוי משפחתה לטובת פצועים דחופים יותר, אביה שנפצע דורש מהכוחות לא לפנות אותו ולהשקיע הכל בחתירה למגע עם המחבלים. בזמן הפציעה, תוך כדי לחימה הוא מספיק להזהיר את הרבש"צ של קיבוץ סעד, אריאל סאסי: "קיבלתי טלפון מטל שדיווח לי שיש מחבלים בקיבוץ והוא פצוע. זה מה שפיקס אותי להבין את האירוע ואז שלחתי הודעה לחבר'ה של כיתת הכוננות שלי ואמרתי להם: 'יש מחבלים בקיבוץ. כוחות הצבא לא איתנו, אנחנו צריכים להיות הכי חזקים וחדים שיש ובמידה ומזהים מחבל לנטרל אותו'. אם לא הטלפון של טל לא בטוח שהייתי יודע להגיד כל כך מהר".
טל ממשיך לפקד על כיתת הכוננות למרות הפציעה הקשה, שבשלב זה כבר נקלעו לקרבות קשים של מעטים מול מחבלים רבים. "ירו עלינו כשהיינו חשופים לגמרי וכולנו המשכנו לרוץ, אף אחד לא עצר והסתובב חזרה. אני רואה שחברים שלי נהרגים לידי ויורים עליי וחושב: 'איך עשיתי דבר כזה?'. זה לא הגיוני לי, זה לא נתפס שאני מתנהג ככה. אין לי ספק שהרוח של טל, הפיקודיות שלו והידיעה שהוא איתי וזה מה שצריך לעשות כי יש את המפקד, והוא השרה את זה עלינו גם בהודעות שלו וגם בעצם היותו שם. זה מה שגרם לי להילחם כמו שנלחמתי", מתאר ברודץ'. 
אחרי שעות רבות וקשות, החילוץ מגיע סוף סוף לאמה ואחיה הקטנים של גלי. "חושך מצרים, יריות בלי סוף על הממ"ד. פיניתי מקום בתוך הארון כדי להיות שם למקרה שיבואו המחבלים וירו עלינו. בשלב הזה כבר לא חשבתי שיגיע מישהו אי פעם לחלץ אותנו, עד שהם הגיעו. פינו אותנו לתחנת דלק ורצתי עם רועי למשרד להטעין את הטלפון ואני אומרת: 'חייבים לבדוק מה עם גלי'. חייל שהיה שם שמע אותי ואמר לי: 'איזה גלי, גלי שלנו?', הוא הראה לי תמונה בטלפון, קם בקפיצה וקרא לכל החברים שלו. הם קפצו עליי כולם ולא הבנתי מה קורה, רק אמרו לי שהיא גיבורה", מתארת מזי אמה של גלי.
למעלה מ-30 שעות עברו מאז שחדרו המחבלים לקיבוץ וגלי ובני משפחתה עדיין בממ"ד ממתינים לחילוץ. מחבלים שוב סוגרים על דלת ביתם והפעם גם נכנסים פנימה. כשהיא מבינה שאולי אלו הרגעים האחרונים, היא שולחת הודעת פרידה לאמה מזי בה היא כותבת: "אני אוהבת אותך הכי בעולם", עד שסוף סוף מגיע החילוץ המבוקש. לוחמי דובדבן שלא שכחו את הילדה הגיבורה שעזרה להם, שולחים כוח של גבעתי לבית בו נמצאת גלי עם בני משפחתה ובתהליך חילוץ מסוכן מובילים אותם אל מקום מבטחים בתחנת הדלק, שם מבינה הנערה שיש משפחות שעוד זקוקות לעזרה.
שוב מצאת את עצמך מכוונת חיילים.
"ודואגת שאנשים אחרים בסדר. שלחתי מלא מיקומים והגיעו עוד ועוד אנשים ששלחתי את המיקום שלהם אבל לא בזכותי, בזכות החיילים".
כנראה שגם בזכותך, בשבילם גם את גיבורה.
"עם כל הכבוד לי אני לא גיבורה, אני ניצולה. גיבור זה תואר עם משמעות גדולה ואני חושבת שאבא שלי היה כזה".
סוף סוף לאחר סיוט שנמשך 35 שעות, גלי ובני משפחתה מתאחדים עם אמה ואחיה הקטנים. אלא שאז היא מגלה שאביה טל נעדר. "חשבתי שהוא חטוף, שהוא יחזור ויספר לנו על כל מה שהוא עבר ואיך הוא נלחם. אבא שלי תמיד חייך, הייתי בטוחה שהוא יספר לנו בדיחות על זה ויצחק על המחבלים. עד שאמרו לנו שזיהו אותו בין ההרוגים שחולצו מכפר עזה. אין גיבורים כמוהו, אם יש מישהו שאני לא צריכה לדאוג לו זה אבא, כי הוא מסתדר בכל מקום ואין מי שיכול עליו. זה היה קצת אבוד, 12 חברי כיתת כוננות מול מאה מחבלים", שיתפה גלי בכאב.
קיבוץ כפר עזה איבד בשבת השחורה למעלה מ60 חברים שנרצחו, 19 נחטפו ועוד פצועים רבים. רק מכיתת הכוננות נפלו 7 חברים, ביניהם טל אילון מפקד הכיתה ואביה של גלי. 
מזי: "הגיבורים הקטנים הם האנשים שכל אחד מהם עשה קצת. כמו גלי, כמו טל, חברי כיתת הכוננות, כל מי ששלף טלפון ושלח מיקומים, כל מי ששרד כדי לשנות את התמונה בסוף – זאת התקווה".
אביחי: "הוא היה הבן אדם הכי גבר בקיבוץ. היה לו הכל, הוא היה מצחיק, בריון, כולם אהבו אותו והוא היה המנהיג שלנו. איך אפשר להמשיך? אנחנו אבודים בלעדיו".
הדס: "טל אחי היה גיבור. הוא קפץ ראשון והסתער, נתן הוראות, אין פה ספק ושאלה. כל אחד מהאנשים שהיו באירוע הם גיבורים".
ליאורה: "עוד לא התחלנו בכלל להתמודד עם מה שקרה לנו, אבל בתוך כל הזוועה שאנחנו עדיין חווים עם המוות של טל, אני מרגישה שיש לנו את החוסן להתמודד".
את חושבת שהוא גאה בך על מה שעשית באותה שבת?
גלי: "אבא שלי תמיד היה גאה בי, הוא חינך אותי הכי טוב שאפשר. אני ממש מקווה שהוא יודע שבכל דבר שאני עושה, אני חושבת עליו. גם אם אני עושה טעויות, הוא עדיין גאה בי. אבא שלי מלך, אין כמוהו והוא לא היה רוצה שנשב ונבכה בלי סוף, אז אנחנו מנסים לחייך ואנחנו לאט לאט נבנה את הקיבוץ שהוא נלחם עליו מחדש ויהיה טוב".