זו העונה העשירית של קרן פלס בשולחן השופטים של "הכוכב הבא לאירוויזיון" (הערב, שלישי, קשת 12). בדיוק כשהיה נראה שהיא ראתה כמעט הכל, הגיעה עדן גולן והוכיחה לה שהאחריות בבחירת הנציג או הנציגה לאירוויזיון היא עצומה. אחרי שהתלוותה לגולן במשלחת לשוודיה וכתבה את השיר "Hurricane", פלס חזרה לפאנל השנה כשהיא יודעת יותר מתמיד מה המשמעות של התחרות הגדולה באירופה ומה מוטל על מי שישלח לשם. בכל זאת, היא חוותה את זה על בשרה.

"זאת הייתה החוויה הכי משמעותית שלי כיוצרת", פלס מספרת בריאיון ל-mako. "לכתוב ולהיות חלק מיצירה שלא עוסקת רק בי, שזה מה שעשיתי עד עכשיו, אלא מדברת ב'אנחנו'. הרגשתי ממש את הכוח שזה נתן. אנשים שלא כתבו לי המון זמן מסרו שהם התרגשו מאוד, אימהות לילדות חטופות בעזה כתבו לי שזה עשה להן טוב. זה היה חזק ונתן מן התרוממות רוח. הרגשתי בת מזל להיות חלק מהמשלחת בשנה ההיא", היא מוסיפה בהתרגשות.

קרן פלס ועדן גולן (צילום: מתוך האינסטגרם של קרן פלס)
קרן פלס ועדן גולן|צילום: מתוך האינסטגרם של קרן פלס

"הנציג שלנו צריך להיות אדם שיודע לדבר ולא מפחד, חשוב לדעת להתראיין. קשה לעמוד בתוך האווירה הלוחצת ולא אוהדת מסביב", היא ממשיכה ומשתפת מה מוביל אותה בבחירת הנציג שלנו לאירופה השנה. "עדן גולן הייתה מאוד יציבה מול הבוז. יהיה טוב אם הוא ידע עוד שפות, אם ישיר בערבית זה בכלל טוב. אנחנו מדינה רב שפתית וערבית היא שפה רשמית בישראל", היא מסבירה, "זה קצת לסתום להם את הפה מעצם זה שהגיע זמר ששר גם בערבית. כל דבר שמביא מורשת וסיפור - זה כוח גדול. כמובן שאם יתחברו לזמר כי הסיפור שלו יגרום ללב לצאת אליו - אנחנו כמדינה נרוויח את האהדה העולמית שהיינו צריכים לקבל מיד".

מה שראית עד כה באודישנים, מה את יכולה לספר לנו על המתמודדים שהגיעו העונה?
"הגיעו אנשים שחוו בצורה הכי קשה את שבעה באוקטובר, במעגל הקרוב ביותר ועל בשרם. יש לנו מתמודדת ממיגונית המוות, מרעים, ממסיבת נובה, אנשים שיש להם אשמת שורד. הם מעלים נושאים מעניינים שכואבים מאוד - אבל חשובים להעלות אותם".

למדת על עצמך משהו חדש כשופטת?
"למדתי שאני יכולה לעבור בצורה אותנטית גם בלי הומור. זה תמיד היה הכלי שלי, הומור עצמי ובדיחות על אוכל, משקל ודברים ששימשו אותי בטלוויזיה שהיא מדיום מאוד מהיר וקצר רוח. למדתי שאני יכולה גם בלי ההומור כי הייתי, כמו כולם, מאוד לא מבודחת. הצלחתי למצוא טון אחר בתוכי שהתאים לאווירה הכוללת מסביב".

איך ההרגשה לחזור לפאנל השופטים? היו געגועים?
"'הכוכב' זה הבית בשבילי. זאת העונה העשירית שאני עושה, כתבתי ליואב צפיר שיש לנו עשור יחד. הפאנל מורכב מאנשים עם כל מיני כיווני התבוננות על מוזיקה, השכלה מוזיקלית שונה ואישיות אחרת, אז יש כאן איזשהו תמהיל שאם מחברים אותו יחד ואנחנו מסכימים על משהו - אז כנראה שהוא יכול להיות קונצנזוס כנציג של החברה הישראלית לאירוויזיון".

את פעילה גם עם שורדי שבי, משפחות מהעוטף ומפונים, איך את מצליחה לשלב את כל הדבר הזה ולמצוא זמן לעצמך? זאת מעמסה נפשית לא פשוטה.
"מה שהכי קשה זה שכולנו מאוד עצובים. בתוך הפעילות שלי אני מוצאת נחמה בלהיות לצד האנשים שחווים את זה הכי קשה ומשפחות החטופים בראשם. אני חושבת שזה ממש מאבק על הקיום שלנו להחזיר אותם, מבחינתי אני נלחמת על המדינה שלי ואלה המילואים שלי".

היה לכם קשה בעונה הקודמת עם הפופ והנצנצים, הפאנל היה חלוק בדעתו לגבי זה. איך את מרגישה עם זה השנה?
"אני מרגישה שהשנה אנחנו יכולים לרקוד ולשיר ולשמוח, אנחנו אפילו צריכים. כמובן בטקט ותלוי בהקשר. האנשים כאן מאוד עצובים אבל יש לישראלים שמחת חיים. כמו שהחבר'ה בנובה חזרו לרקוד ועשו מסיבה גדולה - גם אנחנו צריכים להמשיך. בשנה שעברה היה לי מאוד קשה עם זה כי לא ידענו איך להניח את זה. מהרגע שהקושי והעצב שם - חייבים לשים גם את החיוך. אנחנו מבינים מה עברנו ורוצים להחלים ולדרוש שיחזרו כל החטופים כי אחרת הפצע לא ייסגר".