לאורך כל חייה, ידעה ליה פלוס בדיוק מי היא - לוחמת צדק, אישה שמגנה על חלשים ונאמנה לעצמה עד הסוף. אבל כשנכנסה לתוך המשחק של "הבוגדים", היא גילתה כמה קשה לעמוד מול חברים לשולחן שמטילים ספק בכוונות שלך, כשאת עצמך צריכה לשקר (פרק חדש בשבת, אחרי החדשות, קשת 12). כמי שהפכה לבוגדת הראשונה שמודחת מהמשחק, היא חוזרת לרגעים הדרמטיים של השולחן העגול, מספרת על הדרך המטלטלת שלה לאימהות בגיל 50, כולל הפסקת הריון כואבת ומאבק בסרטן. עכשיו היא מדברת בלי פילטרים על המשחק, על הגבולות, ועל הניצחון הפנימי שלא תלוי בשום פרס.
איך הרגישה לך ההדחה?
"המעמד הזה של לשבת בשולחן, שבו את צריכה 'להוכיח את חפותך', זה בעצם היפוך תפקידים מוחלט מהחיים האישיים שלי. בחיי אני קודם כל זו שמוכיחה את חפותם של אחרים במסגרת העבודה שלי, ופתאום לעמוד במקום הזה שבו אני צריכה לשכנע שאני לגיטימית, זו סיטואציה מאוד קשה לכל אחד. מצאתי את עצמי מותקפת, ומנסה לשכנע את מי שנמצא שם שאני נאמנה. הייתי אמורה להיות ללא גבולות, אבל החלטתי שאני לא עושה את זה. מצד אחד הייתה סיטואציה מאוד לא נעימה, גם כשצולבים אותך וגם כשאת צריכה להוכיח שאת מישהי אחרת. מצד שני, הייתי כל הזמן בצלילות ובידיעה שלמרות התפקיד המאוד קשוח שנתנו לי, שהוא גם אנטיתזה למי שאני בחיים באמת ומעבר למשחק, היה לי ברור שיש לי קווים אדומים, שגם במסגרת התפקיד אני לא אחצה אותם".
מה היו הקווים האדומים מבחינתך?
"במסגרת ההדחה היה לי ברור שאם נוצרת סיטואציה שבה זו או אני או בוגד אחר שצריכים ללכת, אז לא אשים שם אחר של בוגד על מנת להציל את עצמי. זה לא האופי שלי מחוץ למשחק. היה ברור שאני יכולה עם הקול שלי לשנות את הבחירה של ולריה לעמית, זה לא משהו שבי. מבחינתי אלה דוגמאות לקווים אדומים שלא תואמים, ואני לא חושבת שזה נכון לשנות את האופי שלך לטובת תוכנית ריאליטי או כדי לזכות".
איך הרגשת כשהבוגדת לי בחרה בך בהדחה?
"הייתי מאוד מופתעת מהמהלך הזה, כי אני חושבת שהוא הגיע בטיימינג מאוד לא נכון עבור המשחק כנגד הנאמנים. אבל אני יכולה להבין את ההחלטה שלה ללכת על זה מתוך תחושה שהיא מאוימת. אני חושבת שהיא הבינה שהחשד שמופנה כלפיי מופנה גם כלפיה. אני יודעת לכבות את החשד הזה עם הכישורים שיש לי, לעומתי היא לא יכולה לעשות את זה, ואני חושבת שזה אקט שנעשה מהר מדי, ומתוך חשש שלה על עצמה".
היית עושה צעדים אחרים כדי לא להיתפס?
"בשום פנים ואופן לא. אני כל כך שלמה עם כל מהלך שלי במשחק, מהרגע הראשון שהתבשרתי על התפקיד שלי, בניגוד למה שביקשתי להיות נאמנה, המחשבה שלי של להיות בוגדת לא עברה לי אפילו לרגע בראש. העובדה שבניתי קריירה שלמה על הטיקט הזה של נאמנות, ולחשוב שאחרי שהמשחק מסתיים, אני צריכה לחזור ולהגן על לקוחות עם הטיקט הזה של 'בוגד', זה לא הסתדר לי במחשבה. לקח לי זמן לקבל את זה ולכן אני שלמה עם כל צעד שלי".
עם יד על הלב, את לא מתבאסת שלא עשית איזשהו צעד שהיה מציל אותך מהדחה?
"זה שאני מתבאסת שלא המשכתי את המשחק זה ברור, אבל אני גאה בעצמי על ההחלטה האמיצה באותו רגע בשולחן העגול לבחור במישהו אחר על פניי, אני חושבת שזו אצילות נפש. אני חושבת שהייתי הרבה פחות גאה בעצמי אם הייתי מצילה את עצמי וזורקת לאש את אחד הבוגדים בצוות שלנו. ברור שבסופו של דבר אקט כזה היה צריך לקרות, זה חלק מהפורמט, בסופו של דבר מגיע הטיימינג שבו מחליטים הבוגדים לשרוף מישהו מהם, וזה לגיטימי לעשות את זה, אבל אני חושבת שזה לא היה נכון אז לעשות את זה כלפיי, אני מבינה שזה נבע מתוך חשש כבד של לי מולי שהיא חושבת שאני בוגדת יותר חזקה ממנה.
הצלחתם לייצר חברויות בין המשתתפים?
"אני יכולה להגיד שאני מתחברת ל-99% מהמתמודדים, יש אחוז אחד שאני פחות מתחברת אליו. החיבור הוא פשוט רגשי, עמוק, אוהב וחברי. גם כשהיו דברים שהיה קשה לקבל כשהכל עוד היה טרי, נפגשנו ודיברנו בצורה אלגנטית ומכובדת. אני מאחלת שכל הציבור במדינת ישראל ידע ליישר הדורים ולהפוך מלחמה לשלום, בדרך שאנחנו השכלנו לעשות".
ראינו שפתחת את הלב בפני יואל בשיחה האישית שלכם, ספרי לנו עוד עליה.
"השיחה עם יואל הייתה מאוד חריגה, גם מבחינתי כבן אדם וגם בתוכנית עצמה, אני לא חושבת שהייתה לי עוד שיחה כזו כמו שקרתה עם יואל. יכול להיות שהיא נוצרה כתוצאה מהגעגועים הביתה והקושי בניתוק. נפתחנו והרגשתי נוח לדבר שם. מאז ומתמיד הקפדתי להפריד בין החיים האישיים שלי לבין המקצועיים, נמנעתי מלחשוף פרטים על המשפחה שלי, שמרתי על זה בקנאות מאוד קיצונית. הדבר הכי חשוב שבער בי באותו רגע הייתה העובדה שאני אימא טרייה לתינוקת בת חצי שנה ויצאתי לפרויקט הזה. חשבתי שתהיה לי סוג של חופשת לידה, אבל התבדתי מהשעה הראשונה והבנתי שחופשה זו לא תהיה".
"כשהתחלתי לדבר על הגעגועים לתינוקת שלי ועל איך הגעתי ללדת בגיל 50, אני חייבת לומר שיואל מאוד התרגש מפרט המידע הזה. סיפרתי לו שהייתי נשואה מגיל צעיר, היינו יחד מאז חטיבת הביניים והבאנו שני ילדים. נפרדנו אחרי 18 שנות נישואין והייתי בטוחה שאין סיכוי שאהיה בזוגיות נוספת, אבל זה הגיע בגדול ובאופן טבעי נכנסתי להריון אחרי שנה שהכרנו, בגיל 43, ואז לצערי בחודש החמישי גיליתי שמתפתח לי סרטן. בעצת הרופאים נאלצתי לקחת החלטה מאוד גורלית של הפסקת ההריון. זה הביא אותי להבנה שהחלום לאימהות מחודשת כנראה לא יתגשם כבר, ואז זה קרה ואני עדיין לא מאמינה".
איך בסוף זה קרה למרות הכל?
"זו הייתה דרך ארוכה מאוד, הטיפולים והמאבק במלחמה בסרטן. כשזה הסתיים היה שלב שבו יכולתי לקחת החלטה שאני קמה ולא נשברת, אני לא מוותרת על החלום הזה ואני אעשה כל מה שאני יכולה כדי להגשים אותו. זה בער בתוכי, בצורה שאי אפשר להגדיר אותה בכלל במילים, אני חושבת שכל אישה שכמהה לילדים יודעת בדיוק על מה אני מדברת, התחושה הזו שצועקת מתוך הגוף שאת חייבת להרגיש שוב היריון למרות שאת יודעת שזה כמעט כנגד כל הסיכויים כי זה הרגע סיימת לעבור טיפולים מאוד קשים לגוף ולנפש. כשזה כבר קרה, אמרתי אוקיי, אז אם את זה עשינו, אין סיכוי שאני מוותרת על החלום הזה ואני אעשה כל מה שאני רק יכולה. זה הוביל אותי למסע מפרך מהכיוון החיובי".
התוכנית שצולמה טרם המלחמה הובילה את פלוס להבנה נוספת לאחר 7 באוקטובר: "המשחק צולם שנתיים לפני המלחמה, המדינה שלנו עברה הרבה בשנתיים האלה, את יום ההולדת שנה של ליבי ציינו על ספסל בגינה ציבורית ליד הבית, כששני הילדים שלי לוחמים בחזית. ברור שהדאגה הייתה עצומה, החיים במדינה שלנו רחוקים מלהיות פשוטים, אבל בתוך החושך הגדול הזה גילינו שצמחו כאן דורות של גיבורים שמקדשים את החיים. אנחנו מדינה בשכול, שנמצאת בהמתנה מורטת עצבים לחזרתם של החטופים, ובמאמציה לאחות את השברים. אני מאמינה באור, בטוב, בעתיד שפוי לילדים שלנו, והזדמנות שנייה לחיים. כל עוד אנחנו נבחר בכל הכוח שלנו - לא להרפות, ולהמשיך עוד ועוד לנסות".