קרני זיו מילאה שורת תפקידי מפתח בתעשיית הטלוויזיה המקומית: מנהלת ערוץ הילדים ולוגי, סמנכ"לית התוכן של HOT, סמנכ"לית התוכן של ערוץ 10 וכיום מנהלת הדרמה בקשת 12. כאחת הנשים הבכירות והמנוסות ביותר בתחום, התיישבה קרני לשיחה עם מני אבירם בפודקאסט "הקלט כסדרה" - שהיא גם אחת מיוזמיו.
"אני בתחום הזה כמעט בטעות", מודה קרני. "נרשמתי לאוניברסיטה וחשבתי שאלך ללמוד כתיבה לתיאטרון. ביום הרישום פגשתי חברה שאמרה לי שהיא הולכת ללמוד תסריטאות בחוג לקולנוע וטלוויזיה. ברגע האחרון עשיתי שיפט והלכתי ללמוד קולנוע וטלוויזיה. אסף צפור, שלמד שנה מעליי, עבד בערוץ הילדים באותה תקופה. הוא התעייף קצת ואמר לי, 'בואי תכתבי במקומי'. התחלתי לכתוב לערוץ הילדים".
"כתבתי פינות למיכל ינאי ולאביגיל אריאלי ואז הגיע קיץ 1993. זה היה ה'כדור פורח' הראשון והציעו לי לכתוב לתוכנית, זו הייתה התגשמות החלומות. הכרתי שם את דגנית אטיאס ונהיינו חברות וקולגות. ככה התחיל המסלול שלי בערוץ הילדים, אבל די מהר עברתי מהתסריטאות לעריכת תוכן והפכתי לעורכת של השידור החי. הבנתי מהר שאני לא מספיק מוכשרת בלהיות תסריטאית, ושזה תפקיד נורא בודד. את נורא לבד עם עצמך רוב הזמן, מול המחשב, ואני אדם של אנשים. מעניין אותי להתנהל בעולם הזה ביחד עם האנשים שכותבים ויוצרים. עמדת העורכת נתנה לי בדיוק את זה".
"הייתי המון שנים בערוץ הילדים, התקדמתי לעורכת ראשית ואחר כך מנהלת ערוץ הילדים. הקמתי את ערוץ לוגי והייתי סמנכ"לית התוכן של נגה תקשורת, שזה אומר גם ערוץ 8. עזבתי אחרי 14 שנים מדהימות בערוץ הילדים. זה היה מקום העבודה הכי טוב, כייפי, ראשוני וחלוצי שהייתי בו. לא היה כלום לפני זה, המצאנו את הדבר הזה. למדתי לעשות טלוויזיה".
"כשאלון שטרוזמן פינה את מקומו ב-HOT, הוא הציע אותי כמחליפה. לשמחתי לקחו אותי, אבל לא הבנתי בכלל מה זה. רק כשהגעתי הבנתי את סדר הגודל של הדבר הזה. זה לנהל תקציב מאוד גדול, לקחת אחריות על כל הערוצים ש-HOT שידרה, כל הרכש של HOT וכמובן הפקות המקור. זה היה בית ספר מדהים בלנהל תוכן בסדר גודל כזה. הייתי שותפה בהמון סדרות ב-HOT וניהלתי גם את הרכש והחוזים עם הערוצים. למדתי מה זו פלטפורמת שידור והוצאתי לדרך הרבה מאוד דברים".
"אחרי שלוש שנים עזבתי וקיבלתי הצעה לבוא לערוץ 10. צללתי לעולם חדש לגמרי, כי לא ידעתי מה זו טלוויזיה מסחרית. לא ידעתי מה זה ברייק פרסומות, לא הבנתי את העולם הזה. זה גם היה חתיכת בית ספר. שלוש שנים הייתי אחראית על כל התוכן שהערוץ שידר. אחרי שלוש שנים עזבתי ואבי ניר הציע לי לבוא לקשת, לנהל את הדרמות והקומדיות ולעזור בתנופה הגדולה של קשת אינטרנשיונל. ביוני אציין עשר שנים בקשת, זה לא ייאמן. כשבאתי לקשת אמרתי שאם אני אחזיק מעמד שנה, זו תהיה שורה יפה ברזומה".
מהן הסדרות שהוצאת שאת הכי גאה בהן?
"ב-HOT היה את 'עספור' ואת 'נבלות'. זו סדרה שאני מאוד גאה בה. בערוץ 10 עשינו את 'אלנבי', סדרה שלא ברור איך קרתה בערוץ מסחרי. היא הייתה על השולחן, ובטעם האישי שלי חשבתי שזו סדרה מהממת. אני מאוד גאה שעשינו אותה, אבל היא בשום פנים ואופן לא סדרה לערוץ מסחרי. הייתי גם שותפה ל'בני ערובה'. בגלל שתהליכי העבודה על סדרות כל כך ארוכים, אז בהרבה מקרים הייתי שם כשסדרה נמצאת בתחילת הדרך ואחר כך כבר לא - אבל שמחתי לראות שהסדרות קרו, עלו והצליחו".
מהם ההבדלים בין התפקיד שאת עושה בקשת, לבין זה שעשית ב-HOT לדוגמה?
"עולם ומלואו. אלה שני מודלים מסחריים אחרים לגמרי. הסדרות שמתאימות ל-HOT הן יותר אדג'יות, נישתיות, עם יותר תעוזה, פחות מסחריות. בערוץ מסחרי יש מונח שנקרא רייטינג. זה ציון שאת מקבלת בשעה 09:00 בבוקר, אין שום דרך להתחבא. זה מה שמכתיב את הבחירות שלך, זה האתגר. ב-HOT אפשר לעשות סדרות מצוינות אבל לצפות בהן גם שלושה ימים או שבוע אחרי. בערוץ מסחרי המודל זה אם יבואו מספיק צופים לראות אותנו בשעה 21:15, עם ברייקים של פרסומות - שזה דבר מאוד קשה ומאתגר. לוקח זמן להבין את המנגנון. זה משנה את סוגי הבחירה".
מה המקום של קשת היום, מבחינתך, בעולם היצירה הישראלית?
"כמקום שרואה את עצמו כטלוויזיה של ישראל, יש כאן מחויבות שלא קשורה בכלל לרגולציה ולחוקים. אנחנו עושים הרבה מעבר למה שחייבים, כי יש בבניין הזה אמונה שהטלוויזיה של ישראל צריכה להביא לצופים גם ריאליטי, גם דוקו, גם 'ארץ נהדרת' וגם דרמות. צריך לספר את הסיפור הישראלי ב-360 אופנים וזוויות. יש כאן כבוד גדול מאוד לדרמה, והתפיסה היא שדרמה לא מקבלת הנחות. לא נשים אותה ב-22:30 בלילה כדי שלא תהיה תחרות. דרמה יכולה וצריכה להתמודד בפריים טיים מול תחרות ולעשות רייטינג לא פחות מדברים אחרים שמתמודדים מולה. אם היא לא יכולה, היא לא מתאימה למקום הזה".
יוצר שמגיע עם הדרמה שלו לקשת, מוטלת עליו המשימה להתחרות ב"האח הגדול"?
"זאת המשימה. אנחנו מראש אומרים: אתה תתחרה מול הדבר הכי קשה שיש. המשימה היא לא רק להביא סיפור מצוין ולעשות סדרה מצוינת, אלא לעשות סדרה שהיא תחרותית במהותה. אנחנו לא יכולים לעשות הנחות ולהגיד: 'זו דרמה'. לא, אנחנו מאמינים שהיא באמת יכולה להתחרות והוכחנו את זה כמה פעמים. היו לנו לא מעט דרמות בשנים האחרונות שניצחנו איתן גם ריאליטי. אם לא ניצחנו, אז לפחות התמודדנו מאוד יפה. אלה הסדרות שאנחנו מחפשים".
איך את מזהה אם סדרת דרמה תחרותית מספיק?
"יש רשימת מאפיינים ואיזו תחושת בטן. כמובן שאני לא תמיד צודקת. אם הייתי יודעת, הייתי מייצרת רק דרמות כאלה. בניגוד ל-HOT ול-YES, לא נעשה סדרות שפונות רק לקהל מאוד ספציפי, כמו צעירים או רק נשים או רק גברים. אנחנו צריכים שכמעט כולם יבואו לצפות בנו. יש סדרות עם נטייה יותר נשית או יותר גברית, אבל אנחנו חושבים על כולם. נעשה סדרות שמכוונות לשעה 21:15 בערב, סדרות שיזמינו את כל בני הבית לשבת בסלון ולצפות בהן. הקצב שלהן צריך להיות כזה שמי שייראה את הפרק הראשון, ירצה מאוד לראות את הפרק הבא. שלא יגיד: 'אחכה שכל שמונת הפרקים יהיו ב-VOD ואז אראה בבינג'".
יש גם את הפרסומות באמצע הפרק.
"אני מנסה לעזור ליוצרים לכתוב לברייקים של פרסומות, כדי שהצופה יגיד: 'אני חייב לראות מה קורה אחרי הברייק הזה'. אסיים פרק בזה שאני מקווה שהצופה יגיד, 'אני חייב לראות מה קורה בפרק הבא'. זאת המשימה שלי, והיא מאתגרת. לא כל היוצרים יודעים לעמוד במשימה הזאת. המון יוצרים אומרים לי, 'בפרק השלישי את נורא מבינה את הדמות והסיפור'. אצלנו אין פרק שלישי. צופה שלא נצליח להביא לפרק הראשון, הסיכוי שנצליח להביא אותו בהמשך הוא מאוד נמוך. זה כמעט לא קורה בסדרות אצלנו".
נשמע מלחיץ מאוד.
"זה מאתגר, מלחיץ ומדיר שינה. בתקופות שאני לא משדרת דרמה אני ישנה יותר טוב מאשר בתקופות שכן. אני כבר 13 שנה בערוצים מסחריים, ובחמישה לתשע בבוקר, לפני שאני מקבלת רייטינג שקשור אליי ואל משהו שעבדתי עליו יחד עם היוצרים, לפעמים חמש שנים, יש כאב בטן. בתשע את מקבלת את המספר, מנתחת אותו ומנסה להבין מה עבד ומה לא עבד, לראות איך את יכולה לעשות טוב יותר בפרק הבא. מהצד השני, זה גם מאוד כייפי וממלא. כשזה מצליח לך, עם ישראל רואה את הסדרה שלך וכולם מדברים עליה. זאת חוויה מהממת, גם לי אבל גם ליוצרים כשהם מבינים כמה אנשים בערב אחד ראו את הסדרה שלהם. אלה מספרים שקשה להבין אותם".
את עובדת גם עם קבוצות מיקוד. מה קורה כשקבוצת מיקוד לא אהבה את הפרק הראשון?
"אנחנו עצובים, אבל הרבה פעמים יש מה לעשות עם מה שקבוצת המיקוד אומרת. אם הם מרגישים שזה ארוך להם, אני מבקשת להיכנס לחדר העריכה ולקצר. אם הם מרגישים שלא מספיק מצחיק להם, נחפש איך עוזרים לזה. ב'בשבילה גיבורים עפים' הייתה התייחסות לסצינת הפתיחה המאוד ארוכה שצילמנו, הסצינה בלבנון - אז נכנסנו לחדר העריכה ועשינו שם עבודה. חוץ מזה, היה לנו חשוב להראות את נינט כבר בהתחלה, כדי שאנשים יידעו שיש גם דמות נשית גיבורה בסדרה. אנחנו מאוד קשובים למחקר ולקהל".
מה המכנה המשותף לסדרות שהכי הצליחו לך?
"סדרה צריכה להיות כתובה מצוין, מבוימת מצוין ועם שחקנים נהדרים, אבל המכנה המשותף זה הישראליות. אנחנו פורטים אותה לעומק. לפעמים זה צבא, לפעמים טיול אחרי צבא, או 'ישמח חתני' שהייתה הכי לא צבא שיש אבל היה בה משהו מאוד ישראלי. אנחנו מחפשים סדרה עם סיפור ודמויות שהלב שלך הולך איתם, אבל כן נעשה סדרות פחות אדג'יות ופחות מדכדכות. ב-21:15 את רוצה חוויה שהיא 'אפ-ליפטינג', שיש בה תהליך של גאולה. זה דבר שנורא חשוב לנו. אפשר שלדמות יהיה קשה בדרך, אבל בסוף היא צריכה לעבור תהליך גאולה. זה היה חשוב לנו מאוד ב'השוטרים' וגם ב'ישמח חתני'. כשאנחנו מנתחים אחורה סדרות שהצליחו, אנחנו מוצאים את המכנה המשותף הזה".
לאחרונה הצגת את הדרמות שישודרו בערוץ 12 ב-2023, והיו שם הרבה מאוד פרויקטים.
"אנחנו יוצאים לשנתיים שבהן הלוח אמור להכיל הרבה מאוד דרמות. בשנתיים האחרונות שידרנו פחות דרמות, היינו עסוקים בלפתח ולבכתוב תסריטים מצוינים. עבדנו מאוד קשה עם חבורת יוצרים מצוינת והוצאנו לדרך 10 דרמות בסכומים מאוד גדולים. ההשקעה הצפויה לשנתיים הקרובות היא מעל 100 מיליון שקלים בסדרות דרמה. לא היו לנו סכומים כאלה. אנחנו מרגישים שהקהל הישראלי צמא לדרמות ישראליות. אני מקווה ומאמינה שיש לנו סדרות מצוינות בקנה. ז'אנר הדרמה חשוב לקשת. הקורונה טיפה האטה אותנו, הרבה דברים שתיכננו לצאת לצלם נעצרו, אבל זה נתן לנו זמן לשקוע בתסריטים ולהפוך אותם לטובים יותר".
איך מתמודדים עם התקציבים לסדרות דרמה בישראל, שלא מתקרבים לתקציבים באמריקה?
"זה מאוד קשה. כמו שאני יודעת בתשע בבוקר את הרייטינג, אחר הצהריים אני גם יודעת להגיד כמה כסף הסדרה הכניסה או הפסידה. אני מקבלת דו"ח ורואה מספרים. כשהמספרים ירוקים אני שמחה, וכשהם אדומים אני עצובה. אני רוצה שהסדרות שאני עושה יעמדו גם במבחן הכלכלי, שהן ירוויחו כסף. סדרות הדרמה הולכות ונהיות מאוד יקרות, זה מודל שלגופי השידור בארץ קשה איתו. לכן, אין ברירה אלא לפנות למודלים אחרים כמו משקיעים, שותפויות וקו-פרודוקציות. אנחנו לא יכולים להתחרות עם הסדרות שעושים בחוץ לארץ בתקציבי ענק, הקסם שלנו זה עבודה קשה וכישרון גדול. כשיש לך תסריט לא טוב, גם אם תפיק סדרה בעשרה מיליון דולר, זה לא יעזור. אתה יכול לכסות את זה באפקטים ופעלולים, אבל את האמת של הסיפור זה לא יכסה".
כשמלהקים לסדרות בטלוויזיה המסחרית, צריכים להביא פרצופים מוכרים כדי לחבר את הקהל. עד כמה יש לזה השפעה?
"אצל כל גופי השידור עניין המוכרות הולך ונהיה עם יותר משקל. אצלנו הוא תמיד עם יותר משקל, כי הפרק הראשון הוא המבחן. אם אצליח להביא הרבה צופים לפרק הראשון והם יחוו חוויה טובה, הם יבואו בהמשך. מכאן החשיבות של פנים מוכרות ושחקנים אהובים. אנחנו מנסים לעשות שילוב בין פנים מוכרות ואהובות לבין כאלה שפחות. כשיש סדרות אנסמבל, אנחנו מצליחים גם להיות אמיצים ולגלות שחקנים חדשים. אנחנו מחפשים איזונים כל הזמן. יהודה לוי יהיה אצלי השנה בשתי סדרות. הוא מגלם שני תפקידים מאוד שונים. ב'גוף שלישי' תראו אותו בדמות מאוד מסוימת, וב'הראש' בדמות אחרת לגמרי. הוא וירטואוז".
מה הפספוסים הבולטים שהיו לך והתבאסת עליהם?
"יש המון סדרות שאני מסתכלת ואומרת: וואו, אלה סדרות מדהימות, אבל הן לא היו יכולות להיות משודרות בקשת. 'שטיסל' היא סדרה כזו. סיפור ידוע שוויתרתי על 'טהרן'. פיתחו אותה אצלנו במשך שנה או שנתיים, חשבתי שזו יכולה להיות סדרת קשת מצוינת, אבל נבהלתי כי חשבתי שהיא תהיה מאוד יקרה. היה לי גם רגע של פחד מזה שהסדרה מדברת רובה ככולה פרסית. שיחררתי אותם לדרך, והסוף ידוע. בזמנו קראתי גם את 'חזרות'. חשבתי שזו פנינה, אבל שזה בשום פנים ואופן לא יכול לקרות פה. טוב שזה קרה במקום אחר. אני צופה ב-95% מהסדרות הישראליות, מקנאה הרבה פעמים, אבל שמחה בשביל היוצרים והפלטפורמות האחרות שעושות פה טלוויזיה מדהימה".
כמה הצעות מיוצרים את מקבלת בשבוע? את מצליחה לקרוא הכל?
"המון, שניים ביום. אנחנו קוראים הכל וחוזרים לכולם באופן מאוד רציני. אנשים השקיעו בהצעות האלה את החיים שלהם, לפעמים באופן אמיתי בדם, יזע ודמעות. לא מעט מספרים את סיפור חייהם. אנחנו נותנים תשובות רציניות, גם כשרובן שליליות. לפעמים באים אלינו ואומרים: הבאתי לכם את 'בשבילה גיבורים עפים' החדש - אבל את הסדרה הזאת כבר עשיתי. כן צריכים להקיש מההצלחות מה סוג הדברים שכנראה יצליחו. יוצרים צריכים להבין גם שהדרך ארוכה וקשה וצריך הרבה סבלנות. הם צריכים להיות פתוחים מאוד לביקורת. אנחנו מתערבים הרבה, נותנים הרבה הערות - בכל השלבים בדרך. זה תהליך שלפעמים קשה ליוצרים, עד שהם מבינים שאנחנו איתם באותו צד של השולחן. אפשר להתווכח איתנו, זה בסדר, אבל כדאי לבוא לזה מאוד מאוד פתוחים".
של מי המילה האחרונה?
"תמיד יש את המתח הזה. אני מתבססת על מחקרים, נתונים ועשרות שנות ניסיון שיש לי, אבל גם מתוך תחושת בטן ואינטואיציה. אני נמצאת מול יוצרים ששמו את הנשמה שלהם בסיפור. הם מרגישים שזו יצירת חייהם, ובצדק. רק פעמים בודדות הייתי צריכה להגיד ליוצר: 'עשינו דיון אבל זה מה שהחלטתי. זה מה שיקרה'. אני מאוד מנסה לשכנע. כשיצאנו ל'בשבילה גיבורים עפים', אנחנו רצינו רביעייה אחרת. עמרי גבעון שיכנע אותנו שהרביעייה שהוא הביא זו הרביעייה היותר נכונה לסדרה. הלכתי עם האינטואיציה שלי כי האמנתי שעמרי מבין בבטן שלו את הסדרה הזאת. בפעמים אחרות אני מבקשת מבמאים לקחת לאודישן שחקנים שאני מאמינה שהם טובים, אבל בסוף נותנת להם את הזכות להחליט. אם הם יגידו, 'לקחתי את השחקן הזה רק כי את אמרת לנו', זה גרוע מאוד לסדרה. רוב הזמן אנחנו מנהלים דיון. לפעמים הוא קשה, הוא בטוח מאוד קשה ליוצרים, אבל ברוב המקרים אנחנו באותו צד של השולחן".