היא אמא לא בדיוק מתפקדת, לא בדיוק נחמדה, ולא מתנהגת בהתאם "למצופה". וזה סוד הקסם שלה - זו האמא של הסדרה הקומית "יום האם", ששודרה בעבר בקשת 12. במיוחד לכבוד יום המשפחה, שבעבר הוכר בשם "יום האם", אירח מני אבירם ב"הקלט כסדרה", פודקאסט הדרמה של קשת 12, את הכותבת והיוצרת דניאלה לונדון דקל לצד הכוכבת הראשית קרן מור.
יחד, חזרו השלושה אל הרגע שבו נולדה הסדרה, לביקורות האוהדות ולפרק שבו אלה, דמותה של קרן שמבוססת על דניאלה, התאהבה בגורילה. על הדרך חשפו כי אותו פרק מבוסס - בדומה לפרקים אחרים - על אירוע מהחיים האמיתיים.
הדרמה הקומית, שזכתה לשתי עונות - הראשונה ב-2012 והשנייה ב-2016 - נולדה כשלונדון דקל איחדה את הטורים שלה בעיתון "לאשה" לספר. "המפיקה דנה עדן, שקיבלה את הספר במתנה, התקשרה אליי ואמרה: 'יש כאן חומרים לסדרה'", שחזרה לונדון דקל. "הטורים שלי בעיתון היו יותר טקסטואליים. בנוגע לשחקנים, מהרגע שחשבנו שנכתוב סדרה, היה ברור שנלך עם קרן".
כפי שציינה לונדון דקל, ליהוק הדמות הראשית לא לקח זמן רב. "זה מזל גדול", אמרה מור, ושחזרה: "דנה הזמינה אותי לקפה וסיפרה על הרעיון לעשות סדרה מהספר הזה. הכרתי את דנה מאז שהיא ילדה - אבא שלה הציל אותי בעבר כשלא הייתה לי עבודה, וכמובן שהסכמתי כשפנתה אליי".
שתיכן הכרתן?
מור: "לא נפגשנו קודם, אבל כמובן שידענו אחת על השנייה. התחלנו לעבוד במיילים והיו לנו התכתבויות על חוסר היכולת הטכנולוגית שלנו. לא ידעתי אפילו איך לעבור שורה במייל".
לונדון דקל: "קרן השתגעה עליי, וכמובן שמאוד רציתי אותה".
איך התגבש הרעיון לסדרה?
לונדון דקל: "הייתה פגישה בקשת והתחלנו לכתוב. לעונה הראשונה עשינו פיילוט שלא היה מוצלח, לא אהבו אותו. מישהו בקשת לחץ שתהיה קבוצת מיקוד. הפיילוט שלא רצו זכה להצלחה עצומה. בגלל קבוצת המיקוד הסדרה קרתה".
דניאלה, איזו סדרה רצית לכתוב?
"מה שעשיתי עד לאותו הזמן היה ניסיון לתאר את ההורות האמיתית, הלא-פוסטרית, הפחות מתפקדת. חווית ההורות שלי הייתה שאני נהדרת ושנולדו לי מפלצות. רציתי לספר את סיפור ההורות מנקודת מבט קצת אחרת, ולא כמו מן קריירה נפלאה, שאת יכולה להיות אמא לא אימהית. את יכול להיות ללא ילדים ומאושרת, רציתי לספר סיפור על יחסים בין בני זוג. רציתי לספר על חיים אמיתיים".
>> "יום האם" זמינה לצפייה כעת ב+12
לונדון דקל התעקשה כי הטלוויזיה מעולם לא הייתה שאיפה שלה. "אני לא רוצה שום דבר, אבל ראיתי שאם מציעים לי משהו והוא נראה טוב אז אני לא עוזבת. זה מה שקרה", סיפרה. "הציעו לי, ולמרות שמעולם לא כתבתי תסריט, הסכמתי והתעקשתי לכתוב את זה. אני באה מעולם של קומיקס ומצאתי דברים מקבילים עם עולם הקולנוע כמו דיאלוגים וסצנות".
כתבת לבד?
"כן, אבל כמובן שהיו התייעצויות. כמובן שהטקסטים השתנו גם תוך כדי יום צילום וכל הזמן. לקרן יש דרכים יותר טובות להגיד את מה שכתוב. היה בזה המון חופש".
מור: "הרבה פעמים היינו קוראים את הטקסט ודנים בו, היה ניסיון לדייק את הקצב של הטקסט".
קרן, מתי החלטת שאת בעניין?
"ממש בהתחלה, בדיוק בגלל כל מה שדניאלה ציינה על הורות וזוגיות. זו הייתה נקודת מבט ואין דבר מעניין יותר, בטח כשזה מתיישב בול לראיית העולם שלי. חוץ מזה, זה היה משהו ספציפי. אישה שהיא מאוד מובחנת, מוזרה, טועה ותוהה. יש לה ראיית עולם משלה, ככל שהדבר יותר ספציפי וצפוף, אז החופש לשחק הרבה יותר מרתק. בא מישהו שיודע להאיר את זה, אז התחברתי מאוד".
מההתחלה היה ברור שזו לא סדרה סטנדרטית, יש שיגידו שהייתה חתרנית. כזה בדיוק היה פרק בעונה השנייה, "מוצא המינים", שבו אלה, דמותה של קרן מור, התאהבה בגורילה. "היינו במסיבת סיום הצילומים לעונה הראשונה, ואז דניאלה לחשה לי באוזן: 'בעונה הבאה את מתאהבת בגורילה'", שחזרה מור. "הסמכתי, והמשפט השני שלי היה: 'אני התאהבתי', כלומר זה קרה לה. לדעתי, למעט הפרק על ביבי, כל מה שדניאלה כתבה היה על משהו שחוותה".
דניאלה, אולי תספרי קצת על הגורילה?
"הקטע שקרן רואה את הגורילה לוקאס צולם בפעם אחת. לזכותי ייאמר שזה לא כזה מוזר, העובדות של הספארי אמרו לי שגם הן חוו דברים דומים. אני לא המצאתי את הדבר הזה. המקומות שהתרבות שמה גבול או טאבו זה דווקא בגלל המשיכה - אחרת לא היה טאבו כל כך חזק. בעיניי, איפה שאומרים שזה לא נורמלי, אלו המקומות הכי מרתקים. בפרק, הגורילה לוקאס עובר ניתוח וקרן רצה לראות אותו. מישהי בחדר הניתוח שאלה 'מי את?', וקרן ענתה: 'קרובת משפחה'".
לצידה של מור שיחקו אורלי זילברשץ ודרור קרן. "עבדתי עם דרור בתיאטרון והייתה לנו כימיה חזקה מאוד, דווקא בדברים הראשונים שבהם עבדנו", שיתפה מור. "הייתה כימיה גדולה ואז הוא נסע ללמוד. מאז נפגשנו בעיקר בצמתים, וזה היה כיף לחזור ולשחק ביחד. בנוגע לדמות של אורלי, ברור שכשחקנית רציתי לשחק את שתיהן, אבל תמיד אעדיף את הטרלול".
הדמויות של קרן ואורלי שונות מאוד.
"אורלי בעצם הייתה הרבה יותר נורמלית מקרן. היה לי חשוב להנגיד את הקשר בין העטיפה לתוך הבית שהוא מטורלל לחלוטין. אורלי הייתה יחסית שפויה".
עדות נוספת לרצון של הסדרה, ושל לונדון דקל שכתבה אותה, לשים סימן שאלה בלב הקונצנזוס הייתה בדמותה של זילברשץ. "לא היה שום עניין, ממש בלי התנצלות", הסבירה היוצרת את ההחלטה שהדמות תהיה ללא ילדים. "הצלחתי להתבגר מספיק כדי לא להיות תלויה בקודים תרבותיים וחברתיים. כל הסדרה זה כדי לנתץ את אותם הקודים".
בסדרה אמרתן דברים גם על זוגיות.
לונדון דקל: "היה חשוב לי להגיד שאנשים לא מסתדרים לפי תפקידים. במקרה של הזוג, דרור היה הרבה יותר אימהי ומכיל. הוא היה המבוגר האחראי. כמעט בכל מקום היו קונפליקטים, חיפשתי את הקונפליקט. רציתי להגיד שגם כשאנחנו הורים, אנחנו ילדים בעצמנו".
מור: "הסדר היא גם על הסערה שמחוללת הורות לזוגיות. שמנו זרקור על זה".
למרות נתוני הצפייה היפים, השתיים ציינו כי לא הבחינו בסיקור נרחב או בבאזז שנתקלו בו ברחוב. "אני זוכרת באזז רציני ב'החמישייה הקאמרית' וב'קופה ראשית'. זה היה מורגש בסביבה שהסתובבתי בה. הבנתי שאני מוכרת", אמרה מור והוסיפה: "ב'יום האם', אני זוכרת שהיה ניסיון למכור את זה, ופיילוט בניו-יורק. היה נחמד לראות הפקה אמריקאית. בסוף זה לא עלה, אבל זה עדיין היה מאוד נחמד".
מבקרת הטלוויזיה אריאנה מלמד כתבה על הסדרה כי לא ראתה "דרמה קומית על נשים שנראות כך, מתנהגות כך וחיות בהתעלמות מוחלטת מהפער בין הדימוי שלהן ומי שהן באמת". מבחינתה של לונדון דקל, לסאב-טקסט היה משקל רב בהצלחת הסדרה, ובמה שיכול להיות כל ההבדל בין סדרה טובה או לא. "כשאתה חושב על דרמות או קומדיות טובות, אז הרגעים שבהם אתה משתגע הם כשאתה רואה פער ומבין אותו כצופה", אמרה.
דניאלה, ברזומה שלך, איפה תמקמי את "יום האם" ברמת החשיבות בשבילך?
"בשבילי זה אותו דבר כמו לכתוב טור טוב. אני יכולה להגיד שזה היה פרק מאוד מהנה בחיי, במיוחד ימי הצילום. מאוד נהניתי מזה".
מה עשית אחרי שהסדרה הסתיימה?
"עשיתי הצגה, כתבתי הצגת ילדים. אני רוצה להגיד דברים, לספר סיפורים, לא אכפת לי הפורמט. היום אני עושה רדיו, כולי בתוך אטרף של טבעונות. אני בלתי נסבלת, צדקנית ומזעזעת. באותה תקופה זה היה בחיתולי התודעה שלי ולא היה פרק על זה. אם יציעו לי לעשות עונה שלישית, ברור שיש על מה לדבר".
יש לכן טיפ ליוצרות בתחילת דרכן?
מור: "ספציפיות זה הכי חשוב, שזה לא יהיה באוויר".
לונדון דקל: "מההיכרות שלי עם העולם הזה, אני חושבת שרעיונות זה בולשיט, יש כמו זבל. מה שהופך סדרה לטובה זה היכולת לדייק אמת. חשוב לדייק רגע ונקודה".