אלה חמש הדקות הכי מצחיקות של השבוע. כל שבוע

שער עצמי
סדרות רשת יש הרבה, אפילו יותר מדי, אבל דרמות רשת כמו "אנדרגראונד מאה שערים" (כאן דיגיטל) דווקא אין: מושקעות, מצולמות היטב, מקודמות באופן נרחב ומתהדרות בפרצופים שהציבור באמת יודע מי הם - במקרה הזה מדובר באסף הרץ החוזר בתשובה, עדי אלון וסאבלימינל. הפעם האחרונה שבה נרשם שם מאמץ כזה מסיבי כנראה הייתה "פגום" עם מאיה ורטהיימר. רק שברור למה "אנדרגראונד מאה שערים" מסתפקת בפרקים קצרים ברשתות, וזה לא בהכרח קשור לנושא שבו היא עוסקת.

למרות החיבה הידועה והמבורכת של התאגיד לתכני נישה (עוד על כך בהמשך), סדרת הרשת שיצרו אורי גרודר ואוריאל ביג'ל היא באמת הנישה של הנישה. סיפור מוזיקלי על ארבעה ראפרים חוזרים בתשובה שרוצים לעשות קאמבק מהשכונה הכי חרדית בירושלים. רק ש"אנדרגראונד מאה שערים" היא ההוכחה שלא צריך לעשות הכל לשם הגיוון בלבד - ולא צריך להיות חוזר בתשובה או ראפר בשביל להצביע על הבעיות הרבות בה. כי אף פורמט מוקומנטרי לא יכול להרשות לעצמו דמויות כל כך נטולות אופי עד שהן בכלל לא נחשבות לדמויות, ואף סדרת דרמה (ברשת או בטלוויזיה) שרוצה שניקח אותה ברצינות לא יכולה להציע אך ורק אווירה על חשבון הסיפור. במקום לחזור בתשובה יחד עם גיבוריה, הצופה הממוצע בה דווקא חוזר בשאלה אחת ספציפית: "מה בדיוק ניסיתם לעשות פה?".

מה לראות?
את "מבוקש: רוני קלדרון" (יס), דוקו מסוג "איך הסיפור הזה אמיתי" ו"איך עוד לא עשו ממנו משהו". בסרט שמחולק לשניים - הראשון הוא יותר דוקו-ספורט, השני הוא יותר דוקו-פשע - מסבירים לנו תחילה איך הפרחח שתמיד ידע ליפול על הרגליים הפך לאחד מכוכבי הכדורגל הכי גדולים במדינה, ואז מסבירים לנו איך הפך לאחד העבריינים הכי גדולים במדינה ופשוט נעלם. לביקורת המלאה.
מלכת "על הוואן"
בכל משימת מזל, קאץ' ו"תהפכו 2,400 ספלים עד שתמצאו את האחד הנכון" של "המירוץ למיליון" (קשת 12) מגיע אותו שלב: זוגות נתקעים, מתקשים, מתייאשים, מתחרפנים, ואז נכנסים ספיר אביסרור וליאור דבח ומפצחים את הגרוש שחסר ללירה שלהם כבר בשנייה הראשונה. לפעמים אפילו עוד לפניה. וזה לא בגלל השגחה עליונה ובטח שלא בגלל הטבות מההפקה - ספיר אביסרור היא פשוט אחת מדמויות הריאליטי הכי חכמות וחדות שנראו כאן בשנים האחרונות, וגם 180 מעלות מהסטיגמה שאולי נצמדה אליה.

למרות ש"המירוץ למיליון" היא זוגית במהותה, סביר להניח שספיר וליאור יודו בעצמם מי אחראית להיות זו שנמצאת צעד אחד לפני כל המתמודדים האחרים - אולי אף לפני הוגי התחרות - ומי אחראי רק לא לעצבן אותה ברגעים האלה ולהישאר העזר הכובש שכנגדה. ובכל מקרה, ההנאה מהצפייה בה לא נובעת מהאנטיתזה שלה לזוגות האחרים אלא מהאנטיתזה שלה לעצמה: משפיענית, דוגמנית, מישהי שעשתה כבר ריאליטי או שניים (ואחד מהם הוא "איט גירלז", כן? לא פורמט על טהרת המוח), אישה שאיננה החשודה המיידית להיות זו שתדע איזו קלטת לחפש, איזו סיסמה להגיד בכניסה לבר ולפי איזו דוגמה לבחור את סוודר הצמר שהחביאו לה. הדינמיקה הזוגית, והבעל שבאמת אין מתוק ממנו, הופכים את שניהם לפייבוריטים הטלוויזיוניים הכי קלים לאהדה, אבל בניגוד למה שנהוג בז'אנר הם ממש לא מגיעים לתואר הזה בחסד. אלא בזכות המוח החריף של מלכת "על הוואן".
פריים אחד למזכרת
פרק הסיום של "טיפול לילי" (יס) מצא את הדרך המושלמת לגרום לנו לרצות עונה שנייה: כניסה מפתיעה של מוני מושונוב לקליניקה.
על ראש הברוש
אפקט הפרפר הזה דרש כמה שנים, אבל בזכותו דווקא מגפת הקורונה הביאה את הקומדיה הישראלית לשיאים חדשים. אי שם בשנת 2020, בין סגר אחד לשני, תאגיד השידור הישראלי הבין את הצורך להשמיש פורמטים שהמגפה מיטיבה איתם - ובחר ב"סיפורים מהכורסה" (כאן 11): ראשים מדברים ומתחלפים של קומיקאים, שבכלל מבודדים אחד מהשני, ואיתם וידויים ואנקדוטות שהם גם מצחיקים מאוד וגם על-זמניים. את כל היתר, מחומרי הארכיון המטריפים (והמטרידים, אם מדובר בכאלה שירון לונדון קשור אליהם) ועד המסך הירוק שהופך לסלון בתקציב שקומיקאי ישראלי לא יכול להרשות לעצמו, כבר אפשר להוסיף בעזרת המחשב בלי להדביק איש.

במקביל, ועוד הרבה לפני זה, קרתה גם הנסיקה האיטית והעקבית של אנסמבל "מייקל". יצירת חייו של אבי דנגור התחילה כעבודת גמר, ואז כהצגת קאלט, ואז כתכנים ברשת ואז כסדרת טלוויזיה ואז כפודקאסט. בין לבין היא הולידה את ג'ורג' הווטרינר (אסי כהן) וסלמה הרוקחת (ליאת הר לב), שפרשו כנפיים והתנחלו בלב המיינסטרים באדיבות מפעלות "ארץ נהדרת". אבל "מייקל" כ"מייקל" עדיין נותרה מחוץ לפריים טיים, למעט כתבות מזדמנות על הצגת הפרינג' שתופסת תאוצה בשוליים. ועכשיו, כש"סיפורים מהכורסה" נמצאת בעונתה הרביעית ופצצות הכריזמה מגי אזרזר ואלי חביב חולקות זמן מסך עם דובי (דנגור), רבקה (הילה גולדנברג), יסמיניש (מיטל רז) ופלג (נדב הולנדר), העוול ההיסטורי הזה מתוקן - והתוכנית שתמיד קולעת מרוויחה את הנשק הכי אסטרטגי שיש.

חלק גדול מהחן של "סיפורים מהכורסה" הוא התמהיל שמרכיב אותה: בכל עונה נתונה תמצאו לפחות שלושה-ארבעה דורות של קומדיה מקומית, מהאגדות שלמה בראבא ורבקה מיכאלי ועד התגליות עבור הציבור הרחב דניאל חן ואושרית סרוסי. הליהוקים של מיקי קם מחד ומתן פרץ מאידך הם כנראה רק עניין של כמה סבבים. אבל השנה, אולי בגלל הנסיבות שהופכות את "סיפורים מהכורסה" לכדור הרגעה הכרחי מבעבר, הפורמט שלרוב מתנהל על מי מנוחות החליט לפרגן לצופיו עם איזה אפקט וואו. זה נכון לגבי החזרתם של גיתית פישר, יניב ביטון ודב נבון שהפציצו בעונות הקודמות, ונכון בעיקר לגבי הצבתם של בני משפחת ברוש הבדיוניים מ"מייקל" מול המצלמה. והצחוק המתפרץ של הצוות שנמצא מאחוריה, אחד המרכיבים האהובים בתוכנית, מוצדק מאי פעם. במשהו כמו חמש דקות בשבוע חברי "מייקל" נותנים את התוכן המצחיק ביותר של השנה והרבה לפניה, הומור שנון ומופרע ועדיין מעורר הזדהות שברור לכל מי שצופה בו שהוא מאולתר. אין ספק שמדובר בטעם נרכש, ואין ספק שמי שרוכש אותו נוחר מצחוק מהרגע שבו הם מתיישבים על הספה. עכשיו נשאר להבין אם אחרי כמעט שני עשורים, דנגור ושות' עדיין בשלים לפריצה הטלוויזיונית הגדולה שטרם קרתה. אם לא, הקהל שבשוליים גם ככה ימשיך להעריץ אותם. זה מה שמייקל תמיד רצה.
בשבוע הבא
סילבסטר סטאלון מככב בדרמת הפשע "טולסה קינג", שמגיעה לכאן באיחור קל (הוט, 1.9); עדי חבשוש פודה את ההבטחה עם תפקיד ראשי בקומדיה הרומנטית "בקרוב אצלי" (קשת 12, 2.9); עונה שלישית ואחרונה ל"המפקדת" (כאן 11, כנ"ל); גמר "רוקדים עם כוכבים" בשידור חי (קשת 12, 4.9); והפעם ב"תעלומת רצח בכיכובה של ניקול קידמן": "הזוג המושלם" (נטפליקס, 5.9).
צילום אסף הרץ: מתוך "אנדרגראונד מאה שערים", כאן דיגיטל / צילום ליאור דבח וספיר אביסרור: מתוך "המירוץ למיליון", קשת 12 / צילום מוני מושונוב: מתוך "טיפול לילי", יס