לינור אברג'יל יורקת בפרצוף

חיי שרה
התפקיד שלה ב"גחליליות" (הוט) אומנם מסתפק בינתיים בדקות ספורות של זמן מסך - כאלה שמעניקות לדרמת המסתורין המקומית את שמה - אבל שרה וינו-אלעד עדיין מצליחה לגנוב בהן את ההצגה, אפילו כששחקנית בדרגת דאנה איבגי היא זו שניצבת מולה. וזה קטע, כי ממש לפני כמה שבועות קרה לה אותו הדבר, רק עם "הגרמני" ואניה בוקשטיין בהתאמה. זוכרים את "איסט סייד"? כנראה שלא, אז רק שתדעו שזה קרה לה גם שם עם יהודה לוי. כנ"ל לגבי "טיטו ורוחו" עם פבלו רוזנברג ומגי אזרזר. ועוד סדרות או סרטים, כולל כאלה שטרם עלו ושהיא כנראה תגנוב גם.

אז מה כל זה אומר? כי להגיד ששרה וינו-אלעד - כן, כבר לא שרית - היא שחקנית מצוינת זה דבר שאפשר לומר מזה יותר משלושה עשורים. גם לכנות את זה קאמבק זה די אובייס, אבל ראוי להעמיד דברים על דיוקם: לאחר כמה שנות פרישה מהמסך, החזרה של וינו-אלעד אליו לא התחילה כשחקנית ב"איסט סייד" אלא כמטפלת בנשימה מעגלית בדוקו-ריאליטי "פריפריה אימפריה". אם כך, כל הנתונים הללו מתגבשים לכדי קריאה לפעולה: הגיע הזמן ששרה וינו-אלעד תוביל סדרה משלה. זו יכולה להיות דרמה כבדה וזו יכולה להיות קומדיה מרירה, היא תסתדר כך או כך. מאז ימי "הבורגנים" אחת השחקניות המשובחות בישראל לא הובילה סדרה על כתפיה, ואפילו אז היא הייתה חלק מאנסמבל בלתי נגמר. כמו שאילנית בן-יעקב קיבלה מתנה בדמות הסדרה "חמישים", כך בשלה העת שהיא תקבל אחת משלה. הרזומה של וינו-אלעד, כמעט נטול נפילות (חוץ מנפילת טיל), מבטיח שזו תהיה מתנה עבור הצופים בדיוק באותה המידה.

מה לראות?
את "איננה" (יס), שהבטיחה ש"נועה קירל מככבת לראשונה בסדרת דרמה למבוגרים" - אבל קירל לא בדיוק מככבת בה והיא לא בדיוק למבוגרים. והאמת שעדיף לה ככה: בתור סדרת נוער היא דווקא נראית כמו להיט ודאי. לביקורת המלאה.
לשחרר את הדוב (ואת הדיונון)
רק עכשיו, אחרי ששתיהן השיקו עונות חדשות תוך יממה אחת, מבינים של"משחק הדיונון" (נטפליקס) ו"הדוב" (דיסני+) יש הרבה מן המשותף: שתיהן התפוצצו אאוט אוף שום מקום, השתפרו תוך כדי תנועה ואז חוו קריסה אכזרית ומהירה. שתיהן צעקניות, תוקפניות, אלימות בדרכן. אצל שתיהן הצורה מכסה על ליקויים רבים בתוכן, אצל שתיהן יש ביקורת לא מאוד מתוחכמת על קפיטליזם, וכוכב ראשי עם שם משולש שנקשר לתינוק, ובעונות הנוכחיות גם זוכת אוסקר הוליוודית שמצטרפת אליהן בהפתעה גמורה (של "משחק הדיונון" יותר מלהיבה, אבל של "הדוב" יותר מוצלחת). ושתיהן סיימו את העונות שלהן - השלישית של "הדיונון", הרביעית של "הדוב" - עם פרקי סיום עונה שהיו אמורים ויכולים להיות פרקי סיום סדרה. שתיהן, ניחשתם נכון, היו צריכות לנצל את ההזדמנות שהונחה לפתחן.

אצל "משחק הדיונון" סיום הסדרה הוא מוצהר, אך אותה הופעת אורחת מתחברת לכוונות הברורות של נטפליקס להרחיב את המותג לאמריקה. אצל "הדוב" לא עמדו בפיתוי וכבר הודיעו השבוע על עוד עונה. ועם הגיען לעונות החדשות והחלשות שלהן - שתיהן צולמו בצמוד לקודמות - כל סדרה פנתה לכיוון אחר: "הדיונון" שברה חזק ימינה למחוזות המיינסטרים והקפיטליזם חסר הטעם, עם השטחה מוחלטת של הרעיונות שבבסיסה ועם גיבור ששוב שורד את התחרות הקטלנית עד סופה; "הדוב" שברה שמאלה, עם ארטיסטיות מיותרת ומקושקשת ושיאים שמגיעים רק בחסות עלילות הצד של הסדרה. וכך, למרות שהפנו את הגב האחת לשנייה, שתי הדרמות מעוררות החרדה נפגשו בדיוק באותה נקודה. נקודה נמוכה שממנה אין להן, ולא צריכה להיות, דרך חזרה.
פריים אחד למזכרת
עצרו, צפו בסרט "52 ימים" (כאן 11) על האחים אור ויגיל יעקב ששוחררו מהשבי, ותמשיכו לקרוא אחר כך.
שטויות במיס
מבחינת שלום אסייג, היותו אחד מהקומיקאים הגדולים במדינה איננה תואר נטול אחריות - ולכן הוא רואה את עצמו, בצדק ועם קבלות בתחום, בתור סנדק של הקומדיה הישראלית כולה. לכן כשהוזמן להוביל את "מה קורה פה?" (רשת 13), תוכנית פאנל קומית המבוססת על קטעים שעורכיה גנבו מעמודי אינסטגרם, המטרה שלו הייתה ברורה: להצמיח כאן דור סטנדאפיסטים מיינסטרימי חדש. הוא הביא מהטיקטוק את טל ראשון, מירית גליצקי ונופר סויסה, את אורי ברויר שלא ברור איך זה עדיין דבר בעולם, את מתן פרץ שהחלטורה הזאת קצת קטנה עליו, אבל כנראה שגם קומיקאי שחזק ברשתות לא יכול לוותר על נוכחות במסך. והוא הזמין עוד מישהי, אגדת הומור כבר בחייה. המצחיקנית הידועה, גדולת הבדחניות, קומדיאנטית של פעם בדור. לינור אברג'יל האחת והיחידה.

התרבות הישראלית גדולה מספיק בשביל לאכלס שתי לינור אברג'יל ידועות, אבל לשתיהן אין איזשהו רקורד רלוונטי לתוכנית של אסייג. בכל מקרה - הפעם הכוונה היא לאברג'יל-אברג'יל, מיס עולם מהסערה ההיא עם השביס והקמפיין ההוא עם שאראס. ואיזה בדיחות היא מביאה איתה: נכון רמי קלינשטיין? אז הוא תמיד היה מפליץ בנסיעות, וריטה בעצם כתבה את "תפתח חלון" עליו. זו רק אחת מזוועות הקומדיה שבגינן "מה קורה פה?" נשחטה עם עלייתה, וגם בתוכנית השנייה שלה ששודרה השבוע היא לא השתפרה בשום צורה. אף אחד שם אפילו לא הבין שאין טעם לצופף את הפאנליסטים כמו סרדינים, אם האולפן שסביבם כל כך מרווח. ולמען האמת, אברג'יל היא עוד מהאנשים היותר מצחיקים בפאנל (או ליתר דיוק, מהיותר זורמות עם מה שכתבו לה). זה פשוט לא נאמר לזכותה, אלא לגנות העמיתים שלה. ניכר שהיא נלהבת מהפורמט שהציב אותה בתור שווה בין שווים, חסר מודעות ככל שזה ייראה בפועל.

יהיה לא הוגן להגדיר את הליהוק של לינור אברג'יל כהזיה או טעות, כי זה הרבה יותר מרתיח: זו יריקה בפרצוף שמלווה בחיוך. היא בעצמה ציינה בתוכנית הבכורה את זהות בעלה, אורון כלפון, איש מוכר בתעשיית הבידור הישראלית הצנועה. לשותפו של כלפון יש חברת הפקות טלוויזיה, והיא זו שחתומה על האימה ש"מה קורה פה?" מגדירה כקומדיה. עוד סדרות שיצאו לאחרונה מאותו פס ייצור - "פטריק", "שנות ה-90" ו"אבא מטפלת", בכולן אברג'יל קיבלה תפקידי משחק. למעשה יש רק סדרה אחת בהשתתפותה ששודרה בעשור הזה ושלא הופקה על ידי אותה חברה. נפוטיזם? חלילה. היא כנראה פשוט מאוד מאוד מוכשרת ומצחיקה וסתם יצא שהיא עברה אודישנים רק להפקות של השותף של בעלה. ואולי הפעם הם אלה שבכלל היו צריכים אותה, כי לפי רשת 13 אין נשים מצחיקות במדינה. מבחינת הערוץ שהביא בעבר את נטע אלחמיסטר בתור שופטת יחידה בתוכנית קומדיה, או שאת סטנדאפיסטית צעירה מטיקטוק או שאת לא קיימת בכלל. לא משנה אם את מנוסה כמו ליטל שוורץ והדר לוי או מתחממת על הקווים כמו פרלה דנוך ולירית בלבן, אין אותך. עובדה שאצל הגברים בתוכנית כן יצרו איזשהו מנעד. תודה לאל שלינור אברג'יל החליטה על הסבת מקצוע, והצילה את כולן.
בשבוע הבא
השעשועון "הזירה" חוזר לעונה נוספת, שוב בשידור יומי, ובתקווה שלמד את לקחי הסיבוב הקודם (כאן 11, 6.7); רותם סלע וליאור רז עולים על רכב שטח ויוצאים למסע במרכז אסיה ב"אוףרוד" (נטפליקס, 10.7); יוצרת "בנות" לינה דנהאם שבה עם הקומדיה הרומנטית והמאוד מומלצת "מוגזמת" (נטפליקס, כנ"ל); והמותג הטלוויזיוני שמסרב לגווע מתחדש בפעם המי זוכר כמה, עם "דקסטר: התחייה" (יס, 12.7).
צילום שרה וינו-אלעד: מתוך "גחליליות", הוט / צילום לי יונג-ג'ה וג'רמי אלן ווייט: מתוך "משחק הדיונון" ו"הדוב", נטפליקס ודיסני+ / צילום אור ויגיל יעקב: מתוך "52 ימים", כאן 11