המספר שמוכיח: שי שטרן הוא התופעה הכי מרתקת בטלוויזיה

ראשון בתור
ברוח המחזמר "שיקגו" שחוזר בימים אלה לבמות, The name on everybody's lips is gonna be - סופטי. או ליתר דיוק: שון סופטי. בן 30 ומשהו, בוגר בית ספר למשחק, פרצוף שאולי נתקלתם בו לאחרונה באיזה תפקיד קטן ועכשיו מקבל לראשונה מקום בקדמת הבמה. סופטי הוא אחת מצלעות המשולש המרכזי של כוכבי "תחריר" (יס), דרמת האביב הערבי הממכרת והקצבית שעלתה מוקדם יותר החודש, וכדי שגם למתחרים יהיה קצת ממנו הוא מאכלס במקביל את מחלקת הפשע בסדרת הכדורגל והפשע "שלומי 6" (הוט). כשמתבוננים בשאר הרזומה שלו, מבינים שמדובר באחד השמות הכי פופולריים בקרב המלהקים הישראלים כעת.

"חאנשי", "4:20", "קופה ראשית", "ילדות סכסכניות", "טיטו ורוחו" - אלה רק חלק מהמקומות שבהם סופטי הפציע בשנים האחרונות, לרוב בתפקידים די זניחים, לא כולל פרויקטים עתידיים. ומי שצופה באופן שבו הוא סוחב על כתפיו גם את השגרירות הנטושה בקהיר וגם את "תחריר" עצמה מבין שברגעים אלה ממש נולד עוד כוכב ישראלי: הביטחון והחספוס הם של שחקן שגדול לפחות בעשור מגילו האמיתי, והממשקים שלו מול חלק מעמיתיו (כאלה שלרוב יקבלו את אותם תפקידים באותן סדרות) מוכיחים שכמו שניכר ב"שלומי 6", אצל סופטי יש תמהיל אמיתי. כמובן של"תחריר" יש פקשושים קטנים, למי בעולמנו אין, אבל סופטי באמת ובתמים הופך את התפקיד שלו בה לתצוגת תכלית ממשית. רק שלא יתאהב יותר מדי בסדרות ביטחוניות מהסוג הזה, כי הדרך לנסיקה מוחלטת עוברת דרך כל הג'אז של תפקידים עשירים ומגוונים.

מה לראות?
את "סינדרום עזה" (כאן 11), אופציה לא רעה להעביר איתה הפוגות אפשריות בהפסקת האש - ולהיזכר שיהיה צריך הרבה יותר מחתימות על הסכמים בשביל להתמודד עם הרצועה של אף אחד. המלצה מיוחדת למתלהבים והמזועזעים מחזונו התורן של טראמפ, אבל לא רק. לביקורת המלאה.
סוגרים שבת
דברים שמגלים ב"SNL 50: מאחורי סאטרדיי נייט לייב" (יס) - סדרת הדוקו לרגל חגיגות היובל של תוכנית המערכונים, שיגיעו לשיאן בשבוע הבא: כל דמות שקריסטן וויג ניסתה באודישן שלה הגיעה לימים לטלוויזיה; ג'ים קארי וג'ניפר קולידג' הם רק חלק מהשמות שהתייצבו לאודישנים (שמוצגים בסדרה) ולא עברו אותם; ובכלל, מי שעבר את אותו אודישן מעיד שהבוחנים מקפידים לא לצחוק בשום שלב; פיט דיווידסון ביקש מהבוס לורן מייקלס שיפטר אותו; לצנזורית של התוכנית יש כיסא שכתוב עליו "בטסי פאק*נג טורס"; דיימון וויינס הרס מערכון בכוונה כדי שיעיפו אותו מהקאסט; טינה פיי נשלחה להגיד לסילבסטר סטאלון שידבר יותר ברור; אותה טינה פיי גם רוצה שמעמד השכתובים בין התסריטאים יחזור להיות אימתני; וטרייסי מורגן הוא עדיין האיש הכי מצחיק בעולם.

במקום להיות עוד מוצר היסטורי וכרונולוגי, "מאחורי סאטרדיי נייט לייב" מציעה חיתוך רוחבי עם ארבעה סרטים נפרדים לגמרי - כשבאף אחד מהם אין ריאיון חדש עם מייקלס, אבי המותג שהוא גם קצת אלוהים. מה שכן יש זה פרק על מעמד האודישנים המלחיץ, פרק המלווה שבוע בחיי חדר הכותבים, פרק על מערכון "More Cowbell" האגדי ופרק על עונה 11 המקוללת של התוכנית. וכל הפרקים האלה, ששונים כל כך בסגנון אבל דומים כל כך באיכותם, פשוט מצוינים. זה קורה בזכות העובדה ש"מאחורי סאטרדיי נייט לייב" נוצרה מתוך אהבה אמיתית לסטודיו 8H, לא רק מתוך רצון להציג את הישגיו לראווה, ולכן התוצאה היא סדרה שלא מוקדשת לטאלנטים הרבים שיצאו מהתוכנית אלא למפעל. כדאי מאוד להקדיש לה את השבת האחרונה שלפני הספיישל הענק שישודר בשבוע הבא, ומי שרוצה עוד מוזמן לחפש את הסרט העלילתי החביב שיצא לפני כמה חודשים או את הדוקו המוזיקלי של קווסטלאב.
פריים אחד למזכרת
אחלה חולצה, יעל אודם. והטיקט - בכלל.
שישי שואו
בקרוב, כש"סברי מרנן" תפנה סופית את משבצת שישי בערב אחרי נצח וחצי, ייפער שם חור שחור שישפיע על כל הערוצים שבשלט. הימים שבהם רצועות דגל מסוג "ארץ נהדרת" משודרת בערב שבת לא אמורים לחזור, אבל עדיין: לא משנה מה ישודר שם, מדובר יהיה בטלטלה. ולא משנה מה תכלול הטלטלה הזאת, היא תאלץ גם את יתר השחקנים להגיב בדרכם. ובזמן שברשת 13 הולכים על שידורים חוזרים לשעשועונים ומביאים רק אחריהם את החלטורה של עדי שילון וסיגל שחמון, שווה להעיף מבט על מה שקורה בינתיים בתאגיד - ולגלות ש"ערב עם שי שטרן" (כאן 11) עדיין משודרת שם ביציבות שעל פניו לא מסתנכרת עם הבאזז האפסי סביבה. כמו קניון נשכח שקפא בזמן, האולפן של שי שטרן נשאר באותו מקום כאילו לא השתנו דברים בעולם. ומה שהכי מרשים, זה שיש לזה קהל.

אומנם כמעט תמיד רצועות הפריים טיים של הערוצים הן המשדר הכי נצפה ביום נתון - אבל "ערב עם שי שטרן" היא עדיין אנומליה. בחודשיים האחרונים תוכנית האירוח השיגה בממוצע 5.75% רייטינג, מספר שמסדר לה בקביעות את המקום השני בטבלה, וההישג האמיתי הוא בהשוואה למה שמשודר לפניה ואחריה. באותם חודשיים אחרונים השיגה מהדורת שישי של כאן 11, לכאורה מגזין הדגל של חטיבת החדשות (ובתקופה שבה יש הרבה עם מה לעבוד), ממוצע של 3.3% רייטינג בלבד. היו שבועות שבהם שטרן יותר מהכפיל את כמות הצופים של המהדורה, והתוספת הזאת נעלמת כמעט לגמרי ברגע שהשידור שלו נגמר. או במילים: אנשים אשכרה עוברים ערוץ במיוחד בשביל התוכנית הזאת, בכמות לא קטנה, ודואגים שלא להישאר על אפיק 11 שנייה אחת אחריה. וזו חתיכת תופעה מרתקת ומוזרה. נהוג לייחס הרגלי צפייה כאלה למפלצות ריאליטי או ללהיטים כמו "קופה ראשית", לא לתוכנית שהפעם האחרונה שבה כתבו עליה במדורי הטלוויזיה הייתה לפני ארבע שנים, כשגרסת התאגיד שלה רק הושקה.

למרות שעל הנייר היא בת שנים ספורות בלבד, "ערב עם שי שטרן" על כל גלגוליה תציין בקרוב בת מצווה. תחילה בערוץ 10, אחר כך ברשת 13, היום בתאגיד ובמידת הצורך היא תשרוד גם אחריו. עד כמה היא נוכחות קבועה, בלתי נמנעת על מסך הטלוויזיה שלנו? את התוכנית הראשונה שלה מאז המלחמה היא שידרה כבר ב-14 באוקטובר, שבוע בלבד אחרי השבת השחורה. בחודשים הבאים התוכנית עברה מהפך לא מבוטל - לא עוד קרוסלה מתחלפת של אורחים, אלא פאנל די קבוע בסגנון "גב האומה" עם שמות כמו אורנה בנאי, אורי גוטליב, מאיה בצלאל-עסיס, יגאל עדיקא, הדר לוי ויונה קפח שכנראה מביאה חצי מהקהל של התוכנית במו ידיה. מצד שני, מי שעקב אחרי הגלגולים הקודמים של התוכנית יודע שהאורחים בה בכל מקרה נבחרו לפי אותה נוסחה קבועה (האם אי פעם היה פרק של "שי בשידור" בלי פבלו רוזנברג או קובי אפללו? שאלה). לא בטוח שזה באמת עובד, כי במקום שיחות מגוונות יש יותר בדיחות קרש שלפעמים מצחיקות רק את יושבי האולפן. והנתונים המאוד נמוכים ביוטיוב מוכיחים שהקהל של התוכנית הוא מגיל מסוים בלבד. אבל עם המספרים החשובים, אלה של הטלוויזיה, אסור להתווכח. כפי ששטרן עצמו הוא ישות חריגה בנוף הקומדיה הישראלית מאז ימי ביפ, כך האולפן שלו הוא אחד המוסדות הכי מפתיעים, בלתי מוסברים, נוגדי כל היגיון על מסך הטלוויזיה.
בשבוע הבא
אחרי הוואי וסיציליה, "הלוטוס הלבן" - אולי הסדרה האמריקאית שהישראלים הכי אוהבים - נוחתת לעונה שלישית בתאילנד (יס, הוט וסלקום, 17.2); חגיגות ה-50 של "סאטרדיי נייט לייב" נחתמות עם ספיישל בהשתתפות כל שם שאפשר להעלות על הדעת, אבל למרות ה"לייב" הוא מגיע לישראל באיחור של יממה (יס, 18.2); בפיקסאר ממשיכים את מפעלות הטלוויזיה שלהם עם הסדרה המקורית "ניצחון או הפסד" (דיסני+, 19.2); ורוברט דה נירו הוא נשיא ארצות הברית לשעבר בדרמת המתח הקונספירטיבית "יום אפס" (נטפליקס, 20.2).
צילום שון סופטי: מתוך "תחריר", יס / צילום איימי פולר: מתוך "SNL 50: מאחורי סאטרדיי נייט לייב", יס / צילום יעל אודם: חדשות 12