סערת רותם סלע הסתיימה עם תוצאה כואבת

דמי כניסה שנייה
לגבי הדיירים החדשים של "האח הגדול" (רשת 13). יוכי: ליהוק "באה לריב" שהיה יכול להיות הרבה יותר כיף אם הייתה מביאה איתה רק ארבעה ביטויי ריאליטי לעוסים, ולא את כל ה-40. רועי: חודש הגאווה נגמר ובהפקה חזרו למחויבות המוזרה שלהם ללהק רק להט"בים מתישים. מושיקו: מי ידע שבובות הלה-בובו מגיעות גם בבנים מתוקים אך כנראה קצת שקרנים. שירז: תעוף עוד לפני הפעם הבאה שתסדר את פוני המחושים. תהילה: היה עדיף שיביאו את דנה מזרחי המקורית מ"מפרץ האהבה". שון: קודם שיגיד משהו, ואז נחליט. בשורה התחתונה: לא סתם "טיפוס של כניסה שנייה" הוא אחד העלבונות הכי צורבים בשפה העברית.

לגבי הדיירים הוותיקים. תוחזר לאלתר מאור ברוכמן - לא בגלל שיש סיבה לתמוך בה, אלא בגלל שכל הבית שכח מה משמעות המילה "בריון" ואי אפשר להכיל יותר את ארז איסקוב בתור דמות ראשית. ההתקדמות האיטית העונה בגזרת ההדחות מסדרת גאולה מסוימת לשלקה, אלאיה ודרורה, שאפשר לתת להם עוד קצת זמן בבית בזמן שמדיחים את טיפוסי הכניסה השנייה המקוריים (חן, נתנאל, אנה). בינתיים ארז מוגרבי חווה השמדת ערך מפוארת, כזו שהתחילה בדיוק ברגע שבו התחיל למרוח ג'ל בשיער ונהיה פחדן. ומי, לפחות כרגע, צריך לקחת את העונה? אולי יובל, אולי מאי, אולי אפילו תרצה. יחסית לדייחת בלי עחך אמיתי, זו עדיין דמות חיאליטי שמחתק לצפות בה.

מה לראות?
את "זהבי" (יס), סדרת דוקו שהיא אגו טריפ - ואגו טריפ שעולה בתזמון אידיאלי. ערן זהבי ומרואיינים נוספים משחזרים את עלייתו, עלייתו ועלייתו של מלך השערים הישראלי, בתקווה שעד הסדרה תסתיים היא לא תאבד רלוונטיות בגלל עוד החלטה מפתיעה על המשך דרכו המקצועית. לביקורת המלאה.
עלובות החיים
בחודש שעבר, בנסיבות די אקראיות, "משפחת סימפסון" נאלצה להבהיר שלא - זה שמארג' מתה בפרק סיום העונה, לא אומר שהיא לא תחזור. מדובר בקומדיה מצוירת, בכל זאת. אבל מה לגבי סדרות עם שחקנים בשר ודם? שם, בניכוי הקמות לתחייה מסוג ג'ון סנואו, יש חוזה לא כתוב על כך שהמתים מתים פעם אחת בלבד. חוץ מבמקרה של "פשוט ככה" (הוט): סדרת ההמשך של "סקס והעיר הגדולה" הקדישה העונה פרק למות אביה של ליסה (ניקול ארי פרקר), הדמות הכי מיותרת ולא מפוצחת בסדרה. ולא רק שהפרק הזה לא עזר להפוך אותה למעניינת, הוא גם הציב אותה בפני מבוכה. אבא של ליסה, כך זכרו חלק מהצופים, מת שנה לפני האירועים שבמוקד הסדרה החדשה.

לכולם ברור שהסיבה לתקלת ההמשכיות הזאת היא תוצאה של כתיבה קלוקלת, כזו שתמיד נוכחת ב"פשוט ככה" (ואצל הדמות הזאת בפרט). ובכל זאת, בהפקה ניסו להימלט ממנה באמצעות הבהרה רשמית שהאבא הראשון שמת היה בכלל אביה המאמץ, פרט שלא צוין בשום שלב. הם מן הסתם מאמינים שהקהל שלהם מטומטם לא פחות מהסדרה עצמה. ואולי, רק אולי, אפשר לראות בפיאסקו הזה צעד ראשון אל עבר חוף מבטחים חדש עבורה: "פשוט ככה" כל כך מגוחכת ומנותקת מהחומר המקורי, שמה כבר ההבדל בינה לקומדיית אנימציה שבה כל האנשים צהובים. על כל שחקנית אורחת שמשחזרת את הדמות שלה מ"סקס והעיר" יש שלושה שחקנים שהופיעו בשתי הסדרות בשני תפקידים שונים. ואם בפרק הפתיחה של "פשוט ככה" עוד לקחו רכיבה על אופני כושר כדי להרוג בדרמטיות את בן הזוג של אחת הגיבורות, היום סרטן של בן זוג אחר מנוצל בעיקר לטובת בדיחה על אשכים נפוחים. סדרת ההמשך הזו לא מחויבת לדרמטיות, היגיון או אפילו לחוקים הבסיסיים ביותר של זמן ומרחב. היא בסך הכל מחויבת להנאה של הצופים, ואת זה היא עושה מצוין.
פריים אחד למזכרת
די מדהים שדווקא בעונה עמוסת שחקני תיאטרון, ליהיא גרינר היא מי שמגיבה בדרמטיות מוגזמת להדחה שלה מ"הזמר במסכה" (קשת 12).
משחק הדיון
פעם בשנה-שנתיים הציבור הישראלי מתבקש לעצור לרגע מעיסוקיו, ולהתייחס לעוד סערת רותם סלע. היה את סערת רישום בתה לגן של ויצו (לימים התברר שהבת עברה ניתוח בגיל שנה והייתה זקוקה לגן קרוב ומונגש), את סערת ה"מה הבעיה בממשלה עם הערבים" (לימים התברר שהיא די לבד בעמדה הזאת), את סערת הדראג המתולתל ואת סערת ההתגאות במשכורות העתק. עכשיו, בחסות סדרת הטיולים החדשה "אוףרוד" (נטפליקס) שלה ושל החבר הטוב ליאור רז, יש עוד אחת: סערת הקריאה לבתה הנערה שתתלבש איך שבא לה. ובעוד שלאורך שנים הפרוגרסיביות של סלע ביטאה, כמה סמלי, פרוגרס של ממש - תחילה הסתכלות אלמנטרית בגובה העיניים לערבים, אחר כך ניפוץ טאבו השתיקה סביב כסף וכעת אתגור חריג של שיח הפוסט-MeToo - הקהל שמגיב לה לא באמת מתקדם לאנשהו. אולי הוא אפילו ברגרסיה.

תקציר למפספסים: במהלך שיחה עם רז בעוד חוף פוטוגני, סלע הסבירה למה היא רוצה שבתה תחגוג את הגוף שלה בדיוק בצורה שהיא מעוניינת בה. "מישהו היה יכול להתחכך בה גם אם היא הייתה מכוסה מכף רגל ועד ראש", הזכירה, ומה לגבי נער תיאורטי שיראה אותה לבושה ככה? "זין עליו, הוא ייקח אחריות". בעוד שהיא עצמה הבהירה שלא משנה מה רז יגיד היא לא תשנה את דעתה, הוא לבסוף דווקא השתכנע. ואגב, כל זה קרה בעודה מציינת ברותמיות אופיינית שהחזה בורח לה מבגד הים. אבל אז הסדרה עלתה, עוררה עניין בגלל חשיפות מטלטלות אחרות, ולבמה עלו שמרנים במסכה. אברי גלעד הסביר על חשיבותה של הצניעות, ובהמשך כתב ש"לבוש נועז מייצר אפקט". נעמה קסרי טענה ש"פמיניזם זה לא ללכת עם תחתונים וחזייה ברחוב". שניהם לפחות הפגינו איזושהי הסכמה עקרונית עם סלע, הותירו פתח לדיון, ולכן אין צורך למנות אותם יחד עם מניפסטים מוטרפים כמו זה של דודה לידיה הישראלית דנה ורון.

ואפרופו הפתח ההוא לדיון, זו המסקנה הכי ברורה - והכי כואבת - מסערת רותם סלע החדשה: היא ואחרים אולי התקדמו, התפתחו, אבל בישראל של היום עדיין אי אפשר לנהל אחד. ספק אם רוב אלה שהסתערו עליה (ובכנות, גם אלה שמיהרו לתמוך בה) בכלל טרחו לצפות בכל הקטע המדובר. בשלב זה של הניוון הלאומי, הדיון הכי מורכב שניתן לקיים פה הוא ברמת ריב "מי אתה" רפטטיבי בין ארז איסקוב ליוכי אפוליאון, והסמי-אופוריה הליברלית סביב המגדלור החילוני שהוא דנה אינטרנשיונל בקושי החזיקה לשבוע. בשדה המוקשים הישראלי אין כמעט דרך לצעוד בלי להיתקל באיזושהי חומה: נערות צריכות להתלבש צנוע, גם לנשים כדאי, כסף זה עניין של גברים ושלא תעזו לחשוב על ערבים בממשלה. או בקואליציה. או בפריים טיים, חוץ משניים-שלושה. בקושי מצליחים לעכל פה חברות אפלטונית בין גבר לאישה.
בשבוע הבא
לא בכל יום עולה בישראל טלנובלה יומית, אבל זה היום של "חזי ובניו" הקומית (הוט, 21.7); 20 שנה אחרי, סדרת תעודה חדשה שואלת "איפה היית בהתנתקות" (כאן 11, כנ"ל); חנוך דאום חוזר בעונה נוספת של "טאבו", שנפתחת עם פרק על שורדות מעגל הזנות (כאן 11, 22.7); "רוקדים עם כוכבים" מגיעה לשלב השידורים החיים (קשת 12, 23.7); סטרלינג קיי בראון מככב בדרמת ההרפתקאות ההיסטורית "וושינגטון בלאק" (דיסני+, כנ"ל); ופרק הסיום של "גחליליות" (הוט, 24.7).
צילום ארז איסקוב: מתוך האח הגדול", רשת 13 / צילום ניקול ארי פרקר: מתוך "פשוט ככה", הוט / צילום ליהיא גרינר: מתוך "הזמר במסכה", קשת 12