חובה לשמור על התאגיד, אבל לא על טראש כמו "מתחילים מאפס"

משבר דיפלומטי
יש מעט מאוד דברים מהנים יותר מטלוויזיה טובה - ואחד מהם הוא טלוויזיה גרועה. לכן לפני כל דרמת פרסטיז' או קומדיה שנונה, "השגרירות" (רשת 13) היא הסדרה היחידה שאתם חייבים לראות כרגע. אף תיאור יבש לא יצליח להסביר עד כמה מדובר בסיטקום עבש, נחות, זול ומביך כמו הצפייה באסנת פישמן ועידו מוסרי מבקרים ב"קניון" ב"אבו דאבי" שהוא למעשה מסך ירוק שצריך לקבל עליו החזר כספי מלא. להגנתה יאמר שאפשר להבין שמדובר בקרינג' מוחלט כבר משמיעת הקונספט, שהוא "מה היה קורה אם איציק כהן היה שגריר ישראל באיחוד האמירויות", אבל לגנותה חובה לציין שהיא מצליחה לדרדר את זה עוד יותר.

כדי לחדד את האבסורד, על "השגרירות" חתומים לא פחות מארבעה יוצרים. אחד מהם, יובל חקלאי, גם משחק באחד התפקידים הראשיים בקאסט שאותו משלימים מאיה ורטהיימר, עדן דניאל גבאי, לידור אדרי, אמה אלפי, שיפי אלוני ושיר אברמוב - כששתי האחרונות עוד מצליחות, איכשהו, להחליק בגרון ברגעים שבהם "השגרירות" מנסה להיות קומדיית מקום עבודה. בניגוד לסיטקומים אחרים של הערוץ, כמו "זאת וזאתי" או "נבסו", קשה לראות אותה זוכה לעדנה מאוחרת איפשהו. התסריט נטול העוקץ כלפי השחיתות והריקבון המפרציים, והבדיחות המיושנות ברמת "אוי ואבוי, החמיאו לי בעיתון 'הארץ', עכשיו הלך עליי" (תזמון סמלי עם פרשת גדי טאוב, שהוכיחה ש'הארץ' עדיין מצדיק את הקלישאות עליו), הן מחיר גבוה מאוד על צפיית הנאה-שנאה. לצערה של "השגרירות", אבל כן למזלנו, היא רק מתקרבת לקו הדק הזה. לא נוגעת. בינתיים עדיין מדובר בסדרה שאסור לפספס, פשוט מהסיבות הכי לא נכונות בעולם.

מה לראות?
את "שרינקינג" (אפל TV פלוס), הקומדיה המרירה והחדשה של אנשי "טד לאסו" וג'ייסון סיגל מ"איך פגשתי את אמא" - כולל כוח חיזוק בדמות הריסון פורד, שחקן אגדי וקומיקאי טרי. עם סיפורו של פסיכולוג שצריך טיפול בעצמו, "שרינקינג" היא סדרה מלאה בחמלה שנהנית מכוכבים אדירים אחד-אחד, כאלה שמצדיקים את המשך הצפייה בה גם כשהיא קצת הולכת לאיבוד בשלבים המתקדמים. קלאסי לחובבי "טוני נולד מחדש". לביקורת המלאה.
כאילו אין מחר
הנהיגות הקודרות של איימי אדמס ב"חפצים חדים", עונות שלמות של "משחקי הכס" שהוקדשו למסעות רגליים, רוב הפרקים האחרונים של "יורשים" עד הבגידה הגדולה ההיא: סדרות הדגל של HBO אוהבות לשרוף פרקי זמן נכבדים על אנשים שנמצאים בדרכים. המצטרפת החדשה והנהדרת, "האחרונים מבינינו" (יס, הוט וסלקום), היא מעין גרסת 2023 של עלילות אריה סטארק וסנדור "כלב הציד" קלגיין - רק עם סמי-זומבים, חומר רקע של משחק וידאו מצליח ושחקנים שהתפרסמו בזכות אותה "משחקי הכס". אבל כמו שהסאגה ההיא השכילה לשכלל את עצמה עם סדרת הבת "בית הדרקון", שבה אפוס רחב יריעה התחלף בדרמה אנושית עם דרקונים בשוליים, כך גם "האחרונים מבינינו" מיהרה להוכיח כבר בפרק השלישי שלה שיש לה לב ענק מתחת לכל הנגיפים.

"בעולם האפל והמדכא של 'האחרונים מבינינו' קשה למצוא קשר, אהבה ותקווה - והיכולת של פרנק וביל לעשות את זה היא מסר כל כך יפה", אמר השבוע מוריי בארטלט, כוכב "הלוטוס הלבן" והפרק החדש של "האחרונים מבינינו", בראיון לזוהר אורבך ב-mako. הוא וניק אופרמן ("מחלקת גנים ונוף") גויסו לשעה טלוויזיונית אחת בלבד, כזו שמהווה מעין "פרק קפסולה" ועוסקת בסיפור של שני גברים שמתאהבים דווקא כשכל העולם נחרב. 76 הדקות של "הרבה מאוד זמן" (שמבוסס על מעט מאוד תוכן קיים מהמשחק המקורי) כבר הושוו לסיקוונס הרומנטי ההוא מהסרט "למעלה", וגם בלי ההקבלה ליצירת אנימציה לא פלא שהרפרנס הראשון שעולה לראש מגיע מעולם הקולנוע. עם כל הכבוד לעשרת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר הקרוב, מעטים מהם מתעלים על הקלאסיקה המיידית שהיא הפרק הזה - שאפשר לגמרי לצרוך בלי לצפות בשאר הסדרה - והם בטח שלא מעוררים כל כך הרבה רגש בכל כך מעט זמן. אנחנו עוד נעבור הרבה עד סוף חודש דצמבר, אבל ברגע שיגיעו סיכומי השנה, אסור יהיה להתעלם ממה שמסתמן בתור אירוע ה"מאסט-סי" הראשון שלה.
פריים אחד למזכרת
קובי מחט נאלץ להפריד, בגופו, בריב הגנוז בין השורדים ספיר קשתי ואבירן שמואל ב"מהדורת השבט" (רשת 13).
משחק סכום אפס
בין אם מדובר בקומדיה הבלשית "אבירם כץ" או בעונה החדשה של "פרפר נחמד", אין קלישאה קלה יותר שניצבת בפני מבקר הטלוויזיה של ימינו מאשר קישור תכנים של תאגיד השידור הציבורי לאיומי הממשלה על סגירתו לאלתר. איש לא יודע מה באמת ייצא מהאירוע הזה, אם כי סביר להניח שהרעש התקשורתי הוא מסך עשן לקראת קיצוצים אפשריים ולא הכנה ל"שאטדאון מוחלט". ובתקופת הביניים, כל הפקה זניחה הופכת לנייר לקמוס לפיו שופטים את אחד המוסדות התרבותיים החשובים במדינה. זה המצב של הדוקו-ריאליטי "מתחילים מאפס" (כאן 11), שמשדר בימים אלה את עונתו השנייה, ודווקא מאתגר את אחת האמירות הכי נפוצות בשיח הנוכחי: כן, גם לתאגיד יש ריאליטי טראש, אותו ז'אנר שכולם מזהירים ממנו אם היוזמות לסגירה אכן יצאו לפועל.

אם שמים לרגע את "בואו לאכול איתי" בצד, "מתחילים מאפס" היא הדוגמה המובהקת לתכני שידור ציבורי שהיו מתמקמים בבטחה גם באחרוני הערוצים המסחריים. הניסוי החברתי שרוצה להבין עד כמה השתעבדנו לחיים חומרניים השיק את עונתו הראשונה עם משתתפים ערומים כביום היוולדם, והעונה החדשה - המתמקדת הפעם במשפחות, ולכן מוותרת על העונג שבצפייה באנשים שרק ארגז קרטון לגופם - ממשיכה את המסורת של ליהוק כוכבי ריאליטי אפשריים שישתדלו לממש את הפוטנציאל שלהם בתוכנית הגדולה הבאה. יש שם את משפחת קופר עם אמא סטלה וילדיה מלאי השאיפות לקריירה מוזיקלית (כולל בת בשם אמילי קופר, ממש כמו "אמילי בפריז"), את משפחת לוי החמה בראשות אבא עופר (שנקרא ממש כמו אתם-יודעים-מי), את כוכב הרשת הצעיר אור אלקיים יחד עם אמו וארוסתו, ואת בנות הזוג השוות והשובות שרה גרוס ותמי בצלאלי, שמוכיחות שאין על סיפורי אהבה שנרקמים בגיל השלישי. כולם נפרדים מרכושם האישי לעשרה ימים מתישים, וצובעים את הריק הזה עם וידויים על ילדות טראומטית בקיבוץ, התמודדות עם חרדה ופוסט-טראומה צבאית.

למרות הרצון להציף נושאי שיחה חשובים, סימן זיהוי של התאגיד שהוא אחת הסיבות לקיומו, "מתחילים מאפס" עושה טראש טהור בלי להרגיש כמו זבל. כשהאחיות למשפחת קופר רבות על מחליק, או כשמשפחת לוי מספקת הצצה חטטנית-כמעט לחייה האישיים, לא מדובר בסוגה עילאית יותר מ"הישרדות" או "חתונמי". כל מי שעיניו בראשו (ומול מסכו) יודע שאסור לוותר על התאגיד ותכניו המשובחים, אבל זה לא אומר שיש צדק בטענה שבלעדיו ניוותר רק עם רפש טלוויזיוני. גם לגופי שידור אחרים יש דרמות איכותיות ומושקעות (וסליחה, אבל כאלה שאפילו שרפו פחות כספי ציבור על ניסוי עם הצלחה מועטה כמו "קרתגו"), וגם לכאן 11 יש תוכניות שכל מהותן היא מציצנות. ההבדל היחיד הוא היומרה, שלא תמיד מוצדקת, והיחס של הציבור. אז במקום למצוא אהבה, המשתתפים של "מתחילים מאפס" מגלים מחדש את המשפחות שלהם - האם ההבדל הזה משנה? שומנים מיותרים יש בכל מקום, ואם המצב הנוכחי אכן יגיע לכדי דיון והידברות, לא יקרה כלום אם כמה אנשים יפסיקו להתבייש ויתחילו להודות: אף אחד לא רוצה ערוץ מרכזי שמשדר מבוקר עד ערב רק סדרות מתוסרטות ואולפני חדשות. אפשר סתם ליהנות מול דוקו-ריאליטי במשקל נוצה, כל עוד מבינים שמדובר במותרות. לא צריך להלביש בכוח ערך מוסף על דברים שאין להם אותו.
בשבוע הבא
אימפריית הקוסמטיקה של "מעושרים" מזניקה סבונייה משפחתית מלאת תככים שנשמעת כמו הגרסה השחורה והבריטית ל"יורשים" (יס והוט, 6.2); חלק ראשון לעונה הרביעית של "את" האהובה של הישראלים (נטפליקס, 9.2); ועונת העשור של "מחוברים" יוצאת לדרך עם אורנה בנאי, יעל שלביה, אורי ששון, הדר מרקס, קרן פלס ומיקי בוגנים אחד ויחיד (הוט, כנ"ל).
צילום איציק כהן: מתוך "השגרירות", רשת 13 / צילום ניק אופרמן: מתוך "האחרונים מבינינו", יס, הוט וסלקום / צילום קובי מחט: מתוך "מהדורת השבט", רשת 13