האמת על עמית סגל בחוץ. אבל אנשים לא מקשיבים

חרדת קודש
ממש עוד כמה ימים הוא יעלה על מדים ב"המזח", אבל השבוע דניאל גד עוד היה עסוק בנאום "מלחמה בחוץ" מלא פאתוס מול קהל של משתמטים. זה קרה בפרק סיום העונה השלישית של "שבאבניקים" (הוט), ששימש גם כספיישל מלחמה - וכאילו הקשיב לביקורות הלא מאוד ראויות שהושמעו עליה במהלך שידורה. פתאום "שבאבניקים" כן נגעה במציאות העוד יותר עכשווית, פתאום הייתה לה תזה די ברורה בנוגע לגיוס חרדים. לקראת סיום הפרק, כשהשבאבניקים שברו שמירת נגיעה בזה אחר זה, הסדרה הבהירה שהיא אפילו מוכנה לשלם דמי נאיביות בשביל לשמור על זהותה האופטימית.

פרק המלחמה האינטנסיבי של "שבאבניקים" סימן שיפור ניכר בעונה שגם רגעי השיא שלה היו בינוניים בלבד. רק שכל הדרך הזו, כל הקלישאות שגרמו לצופים לנחור בבוז "אה, כמובן שהתפילין הוא הדבר היחיד ששורד מהבית בעוטף", היו שוות בשביל שקופית הסיום: הפרק נכתב בהשראת סיפורו האמיתי של אריאל זוהר, שבדצמבר 2023 חגג בר מצווה עם התפילין שאכן שרד את התופת בנחל עוז. רק התפילין והוא (שיצא לריצה באותו בוקר) שרדו, אביו, אמו ושתי אחיותיו לא. ובדומה לאבינועם וחבורתו, מי שהביאו לו את התפילין הם מתנדבי זק"א. זה היה סיום שובר לב מושלם עבור העונה הזו, יכול להיות שאפילו עבור הסדרה כולה. כי אהבת האדם שמחזיקה את "שבאבניקים" אולי עדיין קיימת, אבל השחקנים בני ה-30 פלוס-פלוס שלה כבר מזמן לא נראים כמו רווקים שובבים מישיבה.

מה לראות?
את "הגרמני" (יס), סדרת הפוסט-שואה שעליה אף כוכבת ריאליטי לא תוכל להגיד ש"ניצול השואה לא עבר שום דבר טראומטי". אניה בוקשטיין והשחקן הגרמני אוליבר מסוצ'י מלהטטים בין עומקים פסיכולוגיים לעלילת ריגול סבנטיזית בדרמה הישראלית המושקעת, ומביאים למסך ערך טיפולי אמיתי גם עבור המלחמה הנוכחית. לביקורת המלאה.
אסתר בלי חיות
מבחינה קולנועית, "קולנוע אסתר" (הוט) נראה כאילו נוצר לא הרבה אחרי שקולנוע אסתר עצמו נסגר. יש סרטים של תלמידי תיכון שמרגישים מושקעים ועשירים יותר מזה התיעודי של טלי אוחיון על המוסד התל אביבי שננעל בשנות ה-80 - והמצב הזה מבאס לא רק בגלל שהסרט עצמו איננו מתגמל בשום צורה, אלא גם משום שעכשיו יוצרי דוקו אחרים לא ירגישו טעם לעשות את הסרט שכל כך צריך לעשות עליו. וזה כבר הפאול השני ברצף באותו מקום, אחרי ש"בית ספר לרפואה" (הוט) הבסיסי מהחודש שעבר לקח קונספט מפתה אחר והותיר את הצופים עם אותן ידיים ריקות.

מבעד לכל פריטי המידע ההיסטוריים והבאמת מעניינים, אי אפשר להתחמק מהרושם ש"קולנוע אסתר" נוצר על ידי גורמים בומריים מדי - כשהרמז המטרים לכך טמון כבר בשמו המלא של הסרט, "מהעיר הלבנה עד דור הנטפליקס". מי קורא לדור הזה, או לדור כלשהו, "דור הנטפליקס"? רק אנשים שלא באמת מבינים מה מאפיין את הדור הזה או לאיזה סרטים בניו זקוקים. לפני שנה ומשהו, אצל אותו ספק ובמרחק כמה בלוקים מכיכר דיזנגוף של קולנוע אסתר, "סרט בסנטר" הראה איך צריך להיראות דוקו על פיסת נדל"ן אורבנית שמקפלת בתוכה היסטוריה שלמה. גם הוא וגם "קולנוע אסתר" אף תהו מעט על קנקנו של אותו הרחוב, אבל רק אחד מהם עשה עבודה ראויה. ולכן כשחושבים על זה, הסרט החדש לא סתם משעמם אלא ממש מעצבן: זה לא שלקולנוע אסתר לא מגיע סרט משלו. אדרבא, מגיע לו יותר מזה.
פריים אחד למזכרת
עורכת הדין אלינור ברזילי אולי יצאה מופסדת מהתחקיר התורן של אדוה דדון, אבל היא לגמרי זכתה בליהוק לאיזשהו ריאליטי עתידי. רק שיזמינו אותה לאודישן בצורה נורמטיבית.
הנשפט עמית
אפשר להתווכח עד מחר על מידת הסימטריה או באיזה מהצדדים זוכים לגיבוי מהדרגים הכי בכירים - בשורה התחתונה, מי שטוען שאין מכונת רעל משמאל לא באמת חשוף למה שעובר על עמית סגל. לא חסרים מקומות לקרוא בהם את התגובות הרבות, הקשות והאוטומטיות שמקבל הפרשן הפוליטי של חדשות 12, מיוזרים עלומים ועד לראשי ממשלה לשעבר, ופרשת פאולה רוזנברג מסכמת נפלא עד כמה המתקפות האלה כבר איבדו כל קשר עם הקרקע: מבחינתה הוא קיבל הדלפה בהכרח מגורם פוליטי ("ככל הנראה שר בממשלה") ופרסם מידע שעלול לשבש חקירה ביטחונית פעילה (למרות שבאותו זמן היא כבר לא התקיימה), הכל רק כי ככה היא החליטה או כי ככה מישהו טען ללא ביסוס בפיד הפייסבוק המוטה פוליטית שלה.

והטרגדיה היא שאנשים כמו רוזנברג - וסתם אנשים, כולל כאלה שתפקידם לכתוב על עמית סגל ולפעמים אפילו לחלוק איתו אולפנים - פשוט לא טורחים להקשיב. מבחינתם הבחור שמופיע מדי ערב על המסך הוא כבר לא העיתונאי החשוב ביותר בישראל, כזה שאם יש לו מחנה אז הוא כבר ממש לא רק של חובשי כיפה (ולמען האמת, אפילו לא מונה רק את מצביעיו של גוש מסוים): מבחינתם הוא מטרה. אם הם רק היו מקשיבים לו, מקשיבים באמת בלי מגננות מיידיות של "הוא מתנסח בחלקלקות", הם היו מגלים כמה יש להם ולו במשותף.

בסדר, לא תמיד זה משתקף אצלו ברשתות החברתיות, שהתוכן של כולם בהן תמיד מנוסח באופן תגרני למדי. וגם לא במהדורה של 20:00, שם זמן המסך שלו מצומצם לחצי דקה-דקה של דיווחים חדשותיים במהותם בתיבול פרשנות קלה. אבל במהדורה המוקדמת ומבוססת הפאנל של 19:00? שם אפשר לקבל את כל משנתו, ולהיזכר שאין שום סיבה להיסטריה. כמו כל אחד מעמיתיו, עמית סגל של המהדורה המוקדמת ויתר רצועות אחר הצהריים הוא עמית סגל אחר: מעונב פחות, תרתי משמע, וכזה שמקבל פתחון פה משמעותי ונינוח כאילו לא מדובר במהדורת חדשות אלא בפודקאסט. מספיק היה להתבונן בו השבוע ברצועות האלה, ולשמוע ממנו כמה התבטאויות לא אופייניות - או ליתר דיוק, לא אופייניות לתדמית המאוד מסוימת שנוצרה לו במחנה מאוד מסוים.

על מיידי פצצות התאורה מהסתיו האחרון אמר סגל ש"השב"כ עצר אותם, לדעתי באופן מוגזם", בדומה לבחירה של השרה רגב לחלק לא פחות מ-36 משואות שהתקבלה על ידו ב"די, זה באמת מוגזם". "סמוטריץ' לא היה צריך להגיד את זה, יש דברים ששרים לא צריכים להגיד", סיכם עוד התבטאות בטעם רע של שר האוצר, חלק ממתקפות הליכוד על רונן בר הן "כיעור", ומה לגבי אחריות הדרג המדיני למחדל? "המדינה קיבלה החלטה ב-8 באוקטובר, כולם הביתה ולעולם לא עוד", הזכיר לצופיו. הוא אפילו גילה ש"בקרב בין ירדנה לעפרה אני בצד של ירדנה", לצד עוד כמה התבטאויות מנומקות ברגעים שבהם חברי הפאנל האחרים (ובראשם רונן מנליס) הואילו בטובם לתת לו להשלים את הנקודה. הם, כמו צופים רבים ופאולה רוזנברג אחת, החליטו שעמית סגל הוא אך ורק הדברים שהוא אומר אחרי ה"אבל" שתמיד מחכה אצלו בכל משפט. ביד אחת מזדעקים - הרבה פעמים בצדק - על הוואטבאוטיזם, וביד השנייה סותמים את האוזניים כשהוא מציג תמונה מורכבת על איזושהי סוגיה. המשותף לכל אותם מגנים אוטומטיים הוא המאבק בשם הליברליזם. זה, והיותם לא ליברלים בשום צורה.
בשבוע הבא
הדחיות המובנות מאליהן מגיעות - כנראה - לסופן עם פרק הבכורה של דרמת המלחמה הישראלית וההיסטורית "המזח" (כאן 11, 27.4); נוגה פרידמן, אלמנתו של לוחם שלדג שנפל ב-7 באוקטובר, מציגה יומן אבל קצת אחר ב"שום דבר לא בסדר" (כאן 11, 29.4); "אירית ואשר: עשור של געגוע" מחזיר למסך את גיבורי הסרט התיעודי שרצו להביא ילד מזרעו של בנם הקצין שנהרג (יס, כנ"ל); מוצאי יום העצמאות עומדים בסימן הספיישלים המסורתיים של "ארץ נהדרת" (קשת 12, 1.5); ושל "קופה ראשית" (כאן 11, כנ"ל); ואחרי יותר מדי שנים בלי תפקיד ראשי בטלוויזיה, טינה פיי חוזרת ב"ארבע העונות" על משבר אמצע החיים (נטפליקס, כנ"ל).
צילום דניאל גד: מתוך "שבאבניקים", הוט / צילום "קולנוע אסתר": מתוך "קולנוע אסתר", הוט / צילום אלינור ברזילי: חדשות 12