מה לעשות, נתניהו הרוויח את המילה הטובה הזאת

אחת ועוד אחת, ועוד אחת
תשומת הלב סביב הערוץ היא לא בעוצמה חודרת בונקרים, אבל שתי אנקדוטות משידורי כאן 11 כן עוררו בימים האחרונים סערות בזירה התקשורתית. הראשונה היא סערת "טפו חמסה" בהשתתפות טלי מורנו, נעם גולדברג ושר תקשורת משועמם - הכתבת אמרה את המילים האלה בשידור, מורנו ספק-גינתה ספק-השפילה אותה על כך, שלמה קרעי פרכס מהתרגשות מול ההזדמנות להתעסק בשטויות ומורנו הגיבה על התגובה לתגובה של התגובה. והזוכים הם: אף אחד. גולדברג הייתה יכולה לבחור מילים ממשלב לשוני מעט יותר גבוה במהדורה מרכזית שאינה פאנל נינוח, בלי שום קשר למוצאן. מורנו הייתה יכולה לחכות עם הפטרונות להפסקת הפרסומות, וגם להימנע מהסברים מגוחכים כמו "אנחנו נוהגים שלא לירוק". וקרעי? הוא טועה כתמיד, והפרובוקציה התורנית הצליחה להגיע רק עד האולפן של שרון גל, שזה רף די נמוך עבורו.

הסערה השנייה נגעה לריאיון של ראש הממשלה נתניהו אצל אילה חסון, והיא יצאה לדרך עוד לפני ששודר פריים אחד ממנו. במובן אחד הכעס מוצדק - יש משהו מאוד לא קולגיאלי בעובדה שהתאגיד מסכים לארח את ראש הממשלה דווקא ברצועת אחר הצהריים ולא במהדורה המרכזית עם המגישים הראשיים, אבל זה כבר הפך לשגרה עם חסון וחלקת האלוהים שהיא זוכה לה. במובן השני, זה שנוגע לריאיון עצמו, ההקצפה של רבים מהמתנגדים לנתניהו מוכיחה שהם בכלל לא צפו במשדר: חסון, שאפילו היא לא ראיינה את נתניהו מזה נצח וחצי, שאלה שאלות טובות, ראויות ונטולות אג'נדה כלשהי. חבל שלא הספיקה להרחיק לנושאים שאינם נוגעים באופן ישיר לאיראן, אך באקלים הנוכחי והבונקרי זה עוד נסלח. הריאיון שלה, בין אם אוהבים את התשובות בו ובין אם לא, מאפס רשמית את מניין הימים מאז שנתניהו התיישב מול עיתונאי אמיתי בעברית. טוב יעשה אם ימשיך לאפס אותו מוקדם ככל האפשר.

גיף אחד למזכרת
המעקב אחר סידור העבודה של דנה ויס וקרן מרציאנו נמשך - הפעם עם "אאוץ'" בשידור חי, אחרי עקיצה כואבת ונהדרת של עמית סגל על הפעם שבה נתניהו התראיין אצל אחת כשהשנייה הייתה בחופשה.
עשה את שלו
מפציצי ה-B2 עוד היו בדרכם חזרה למיזורי - בסדר, טיסה ארוכה - ובישראל כבר התפנו לפעולה האווירית הבאה. עיתונאי הפיד הימני ברשתות החברתיות, והבבואה התמידית שלו בערוץ 14, עברו פרשן-פרשן מהצד השני של המפה התקשורתית ויירטו כל אחת מהאמירות שלו שהתבדו עם הצטרפות ארצות הברית למלחמה. הסנטימנט מובן: "לשעברים" קשקשנים הם מכת מדינה, כך גם כתבים בתחום מסוים שחושבים שהם מומחים לכל התחומים כולם, וברור שאותן חגיגות בדיוק היו נרשמות בכיוון ההפוך אם זה היה המצב. מי ידע שתפקידם של מבקרי הטלוויזיה והתקשורת הוא כזה נחשק, שכמה מבכירי העיתונאים בישראל מנסים לחלטר בו בעצמם (שם: קלמן ליבסקינד, מקצוע: התעסקות כפייתית בקולגות תוך התעלמות מדבשת שגדולה אפילו יותר מהאגו שלו). ארכיונים הופשרו, שרשורים שורשרו, וב-14 כמובן שמרו על קלאס עם ציטוט מגורם מדיני על כך ש"מבצע ההונאה נגד איראן היה גם נקמה ברונן ברגמן".

אין לדעת מי הוא אותו גורם מדיני, אפשר רק לנחש. אבל גורם מדיני בכיר בשם בנימין נתניהו כינס באותו ערב מסיבת עיתונאים יוצאת דופן. יוצאת דופן קודם כל מעצם קיומה, ועוד בפעם השנייה תוך שבוע, המשך ישיר לריאיון הנדיר אצל חסון. רק מה לעשות שמסיבת העיתונאים הייתה יוצאת דופן גם בגלל התוכן שלה - ובעיקר התוכן שלא היה בה, וכן היה בכל ההזדמנויות המכאיבות הקודמות. בחסות התזמון האידיאלי של הישג מדיני וביטחוני עצום, ראש הממשלה של כל העם לא בזבז זמן בהתנגחות בעיתונאים של חלק ממנו. אולי זה בזכות קיומה בזום. למרות כל הפאתוס וה"רעייתי" והשאלה הראשונה לערוץ 14, שהם כבר בילט-אין, מסיבת העיתונאים של נתניהו הייתה עניינית, הגונה, אפילו ממלכתית. ובמקום הזלזול התמידי בשאלות עיתונאים, כולל בשעות השיא של המלחמה, חלקם קיבלו פנייה בשמותיהם הפרטיים.

אחת מהשאלות שקיבלה תשובה ישירה, ומתבקשת, נגעה לאפשרות שנתניהו ירוץ בבחירות הבאות - שמי ידע שזו לא אופציה, הרי החזרת המנדט לעם היא מה שכמעט כולם מבקשים ממנו בשנתיים האחרונות. ובכל זאת, אירועים היסטוריים שכאלה יכולים להביא איתם תנודות בלתי צפויות: מצד אחד ינון מגל אומר למחרת ש"הוא בן 76, יש לו עניינים, זו הזדמנות נפלאה להגיד, 'אני את שלי עשיתי' וללכת. אם הוא ממשיך הוא רק יפסיד", מצד שני גם דנה ויס וגם אהוד אולמרט מכירים בהישג הפרטי המפואר שלו ללא שום כוכבית (כי האזכור ההכרחי לכך שהוא אחראי באותה מידה ל-7 באוקטובר אינו מהווה הסתייגות אמיתית). אולי לא רחוק היום שבו יירד מהעצים המטופשים שטיפס עליהם, יבקש סליחה ויבקר בניר עוז. אולי לא. אם יש לקח תקשורתי מ-48 השעות הללו זה שאף אחד, מקורב ובכיר ככל שיהיה, לא יודע לחזות כלום. לכן טוב שהמהלכים וההצהרות של נתניהו ואחרים נשפטים לגופם, כולל מילים טובות כשצריך, תוך חשדנות בריאה בנסיבות. רעלנים אוטומטיים שיתנפלו על כל אמירה שחורגת מהנורמה תמיד יהיו פה, והתעלות לגודל השעה לא יכולה להתקיים בלי מידה נדיבה של צניעות והכרה במגבלות. מי יודע איזה מבצע הונאה נגד רונן ברגמן מתנהל פה.
צילום אילה חסון: כאן 11 / צילום דנה ויס: חדשות 12