אחרי החתונה, אנחנו פוגשים שוב את איילה ושחר כשהם כבר בירח הדבש בסיישל, בלי תיעודים מהמסע לשם. אני מניחה שהם פשוט לא צילמו משהו מספיק מעניין, ועדיין יש חשיבות לחומרים האלה, גם אם הם אנטי-דרמטיים. למה? כי אלה הרגעים היחידים, לפחות בשלב הזה של התוכנית, שאינם "גדולים מהחיים", שהם החיים עצמם. כי חתונה מושקעת עד כדי כך, וירח דבש בסוויטה נשיאותית ובלוקיישן חלומי, הן חוויות גרנדיוזיות שאמורות להיות סימולציה של משהו - ולנמנם בשדה תעופה בזמן שטיסה מתעכבת, ובכן, זו פשוט המציאות.
ובגלל שאנחנו פוגשים את איילה ושחר רק בסיישל, אנחנו לא יודעים עדיין איך נראות השיחות-הקטנות-על-כלום שלהם. הדקות הראשונות של הפרק מוקדשות להתפעלות בלתי פוסקת, בעיקר מצד איילה, מהנוף המושלם והחדר המושלם וכל דבר מושלם אחר שנקרה בדרכם. טבעי, כמובן, אם כי זה גרם לי לתהות אם הם באמת עד כדי כך מתלהבים או שפשוט אין להם על מה לדבר חוץ מזה.
אבל צריך לומר שבהמשך הפרק זה כן משתנה. קודם כל הצלחנו להבין בין השורות שהם ישנו באותה המיטה (למה לא, למה לא). ובארוחת הבוקר, שחר מנסה להכיר את איילה קצת יותר לעומק. הוא מזהה שהיא אדם שמנסה להקליל, אז הוא כמו מסמן לה, בלי לומר את זה באופן ישיר, שזה בסדר גם להכביד. הוא שואל ומגשש אבל בלי לחטט, ומקפיד לבדוק איתה אם היא מרגישה בנוח. וכשהשיחה מגיעה למקומות כואבים, הוא מראה לה תמיכה עם יד על הגב, ואומר לה מילים יפות על מי שהיא. לא דברים מומצאים ולא נאומי קיטש מוכנים מראש, פשוט דברים שהוא קלט מתוך ההיכרות הקצרה שלו איתה. גברים, תלמדו. ניכר ששחר מעריך את איילה, וניכר שהיא מחבבת את הנוכחות שלו; ועדיין, נראה שהחיבור בינתיים הוא יותר חברי, ומעניין יהיה לראות אם הוא יתפתח בהמשך לחיבור רומנטי.
עוד חיבור שאני סקרנית לגביו: החיבור של הזוג החדש ששודך אתמול על המסך. אבל רגע, נתחיל מההתחלה. חיה - או, אם תרצו, "חיה חוסן" - היא שאקלית אמיתית, כמו שלמדנו מהשוט המושלם שלה הולכת עם עקבים בשדה. היא בת 34, גרה באשקלון, ומחזיקה בכ-50 תארים בכל תחום טיפולי אפשרי. בשנים האחרונות היא עבדה כמנהלת מרכז חוסן עבור תושבי העוטף. המומחים מתארים אותה כ"יצור כלאיים", בין חילונית לדתייה, ואכן נראה שהדת משחקת תפקיד משמעותי בחייה. זה קשור גם באבא שלה - ה-דמות הגברית המרכזית בחייה, ככה נראה - שתמיד היה שמרן ומסורתי יותר. ונראה שחיה חיה את חייה (סליחה על זה) בניסיון תמידי לרצות אותו.
זה דבר אחד שיש לה במשותף עם מור, החתן המיועד, שסובל גם הוא מדדי אישיוז. מור, בן 33 מראשון לציון, משמש כסמנכ"ל תפעול בחברה המשפחתית, שבה עבד בערך מאז שהפך לחוקי. אביו, שחזר בתשובה, הוא טיפוס קפדן, והחיים לצידו הפכו את מור לממושמע, או לצייתן, תחליטו בעצמכם. בכל מקרה, נראה שבכל מה שקשור למאפיינים יבשים ולנסיבות חיים, חיה ומור דומים בלא מעט קטגוריות. האבות הדומיננטיים, הזיקה לדת, האהבה המפתיעה לאמנויות לחימה; בנוסף לזה, שניהם גרושים (היא התחתנה עם דתי כדי לשמח את המשפחה, הוא התחתן עם אהבת נעוריו); ושניהם, לפי המומחים, מחפשים פרטנר "ערכי ומשפחתי" (מכל שמות הקוד המעורפלים של חתונמי, "ערכי" הוא האהוב עליי ביותר).
ובכל זאת, בזמן שהמומחים דנים בשידוך, נשאלת השאלה האם מור הוא מה שחיה מחפשת. הוא - יש בו משהו נערי, והוא יחסית מופנם, ביישן אפילו, והיא רגילה לצאת עם גברים דומיננטיים יותר, אבל כאלה שלא מאפשרים לה להיות היא עצמה: איך היא אמרה - אנשי ביטחון שלא נותנים לה ביטחון. האם מור יאפשר לחיה להיות "חיה חוסן" גם בתוך קשר רומנטי? ומה באשר למור - האם הנוכחות של חיה תאפשר לו להוציא החוצה את הכריזמה המסתתרת (וכן, אני מאמינה שהיא באמת מסתתרת שם)? על הנייר, נראה שכן. כלומר, בשלב הזה, ההתאמה ביניהם בהחלט עושה היגיון.
אבל כשמור וחיה נפגשים בפועל, ההתאמה הזו נראית קצת יותר מאולצת. קודם כל בגלל פערי האנרגיות ביניהם, לפחות כפי שהם באו לידי ביטוי בעת החופה. מור היה לחוץ, שלא לומר - לא נשם, וחיה היא זו שלקחה פיקוד על הסיטואציה; אומנם בשלב מתקדם יותר של הטקס הוא כן התאפס לרגע ואפילו אחז בידה, אבל הלחץ המשיך ללוות אותו גם הרבה אחרי שבירת הכוס. הוא גם לא בדיוק ידע מה לומר בריאיון שאחרי (בעוד במקרה של חיה, היה ברור שהיא די מרוצה), ובשיחה הראשונית שלו איתה הוא התקשה לשמור על קשר עין. או שאולי הוא לא רצה להסתכל? אין מה לעשות, בשלב הזה כבר לא היה מנוס אלא לתהות אם מדובר באישיו סביב מראה חיצוני.
כרגע עוד לא ברור מה הסיבה העיקרית למצוקה של מור, אבל אפשר להעלות כמה השערות. אולי הוא נכנס לפאניקה מהמצלמות ומהקהל, או מאמירות ה"זה בול, זה בול" שהוטחו בו מכל עבר. אולי, כמו שכבר ציינתי, חיה אינה לטעמו - ואולי הוא פשוט ממש לא אוהב מסיבות. או שאולי הוא בסך הכל נבהל מפרצוף האיכה של אבא של חיה? ככה או ככה, מור לא הצליח לקחת חלק באירוע החתונה של עצמו. הוא עזב שוב ושוב את רחבת הריקודים לטובת הפסקות סיגריה - או, מדויק יותר: הוא העביר את הערב במרפסת ומדי פעם עשה גיחה, בעל כורחו, לרחבת הריקודים. מכבש הלחצים שהפעילו עליו החברים לא כל כך עזר. גם כשניסו לדובב אותו "במסגרת מה שמותר לומר" - כלומר, במסגרת האמירות המכובסות שלא יכניסו אותו לצרות מול הצופים - הוא לא הסביר מה עובר עליו. וגם הנוכחות של חיה, שבאה להראות תמיכה (והייתה מקסימה, יש לציין), לא הצליחה להוציא אותו מהלופ.
חשוב לומר: זה לא כתב אישום נגד מור. ההתנהגות שלו חרגה אומנם מחוקי ההתנהגות המקובלים של החתונות, אבל הרגשתי יותר רחמים כלפיו מאשר כעס. ובאותה נשימה, אני כן רוצה להעלות השערה נוספת באשר לסיבה שבגללה הוא התכנס בעצמו. אני חושבת שיש סיכוי שהוא לא יודע מה לעשות עם הנוכחות של חיה. שהוא דמיין לעצמו מישהי שמושכת פחות תשומת לב, פחות עוצמתית; אולי מישהי צעירה יותר, וכשאני אומרת "צעירה" אני לא מתכוונת בהכרח לגיל פיזי אלא גם לגיל מנטלי.
לצד האמפתיה שיש לי למור, היה עצוב גם לראות את חיה חווה שוב את הבדידות שהיא חוותה בחתונתה הראשונה, וכולי תקווה שהיא תמצא את האחד שיגרום לה להרגיש רצויה. וכן, למרות מה שקרה, יכול להיות שהאחד הזה הוא מור. יכול להיות שכשהם יקומו בבוקר למחרת, יתברר שהוא בסך הכל היה בחרדה זמנית שאין לה מושא קונקרטי של ממש, ופתאום הם יסתדרו מעולה, והמפגש הראשוני המביך יהפוך לבלתי-חשוב בסיפור שלהם (זוכרים את החתונה של ליאור וקטיה?). נגלה בפרקים הבאים.