הפרק של חתונמי ששודר אתמול (ראשון) התחיל באותה נקודה שבה הסתיים קודמו - כששחר, אחרי פרק זמן לא קצר של הדחקה, הודיע לאיילה ש"משהו לא קורה לו בזוגיות" (המשהו הזה, למתקשים, הוא משיכה מינית). אבל מכיוון שהצד של שחר בעניין הזה כבר נטחן מכל הכיוונים לאורך הפרק - עם איילה, עם החברים שלו, וגם עם גלעד - אני רוצה לשים את שחר בצד לרגע, ולכוון את הזרקור דווקא אל איילה. ובגדול, מה שאני רוצה לומר הוא כזה: אמנם שחר ממוסגר עכשיו בתור הצד החסום במערכת היחסים הזו, ובמידת מה הוא באמת חסום - אבל איילה, למעשה, לא פחות חסומה ממנו. ומשום מה על זה אף אחד לא דיבר, גם לא גלעד.
ההתנהגות של איילה הייתה מרחיקה עוד לפני הצפת הסוגייה הנ"ל, והיא מרחיקה עוד יותר אחריה. איילה מקבלת שבחים מכאן ועד להודעה חדשה - משחר ומגלעד כאחד - על האינטליגנציה הרגשית שלה ועל היכולת שלה לתקשר בפתיחות, ולפעמים היא אכן מביאה לידי ביטוי את התכונות האלה, אבל היא לא עשתה את זה לאחרונה. קחו למשל את התגובה הראשונית שלה להצהרה של שחר מתחילת הפרק: "מהמם, לא נפלתי מהכיסא". אפשר לדון את איילה לכף זכות ולומר שזה סרקזם כמנגנון הגנה, אבל לא מתחשק לי לעשות את זה. בפועל, זו תגובה לא נדיבה, במובן של נדיבות רגשית. במילים אחרות, ברגע הזה שחר היה פגיע מול איילה, והיא לא העניקה לו את אותה הפגיעות בחזרה.
דבר דומה קורה גם מאוחר יותר, כשאיילה טוענת שהיא הרגישה הקלה כששחר חשף את מה שחשף - "כי זה ישב *עליו*". היא לא אומרת שזה ישב גם עליה (או, לחילופין, שזה לא ישב עליה); היא לא אומרת בכלל מה היא עצמה מרגישה. רק בהמשך השיחה היא מוכנה לשחרר קצת, כשהיא מודה שהיא עדיין לא מוכנה לשכב עם שחר - אבל גם כאן, היא לא מסתכנת יותר מדי; היא לא מדברת לא על רגשות ולא על משיכה (או על היעדרה). ובאופן כללי, בכל מה שקשור לשחר, יש לי תחושה שאיילה תמיד מנסה to outsmart him. להראות לו שהיא יודעת לזהות דברים לפני שהוא יודע לזהות אותם, או שהלקסיקון הטיפולי שלה מוצלח יותר משלו. מצד אחד היא לא קונה את הפרסונה שלו, ומצד שני גם היא עיצבה פרסונה דומה משל עצמה - כזו שמדברת לעיתים בשפה עוקצנית ולעיתים בשפה רוחניקית ומכובסת, אבל כך או כך, לא מדברת מדם ליבה (לפחות לא בנושא הזוגיות). אז כן, גם לשחר יש את הבעיות שלו, אבל למה נוצר מצג לפיו הוא היחיד מביניהם שדוחה אפשרות לאינטימיות?
באחד הריקאפים הקודמים ובהקשר אחר, כתבתי שמשיכה יכולה להתפתח, ואני רוצה להבהיר למה התכוונתי: ברוב המקרים משיכה זה עניין של "או שכן או שלא", והתשובה מתקבעת כבר ברגעים הראשונים של ההיכרות. אז כן, עקרונית משיכה יכולה להתפתח, אבל זה התרחיש הנדיר יותר. ובמקרה של איילה ושחר, אני לא מאמינה שזה יקרה.
אני יכולה לדבר עליהם עוד הרבה, אבל זוג נוסף סיפק לא מעט חומר למחשבה. אני מדברת, כמובן, על ברק וחן - שידוך שמעולם לא הלהיב אותי יותר מדי, ועכשיו הוא מלהיב אותי עוד פחות. קודם כל, כי קיבלנו הצצה למציאות לוויכוחים שיהיו להם אם הם אכן יגדלו יחד ילדים. צריך לומר - המשאלה של ברק למשמע את נובה, הכלבה הסוררת, היא לא משאלה חדשה. הוא הביע את חוסר שביעות רצונו מההתנהגויות שלה כבר מאז שהוא עבר לגור אצל חן, אם כי זה נעשה בטקטיקה של פאסיב-אגרסיב. אבל בפרק הנוכחי, בטיול בפארק, ברק זנח את הפאסיב ונשאר רק האגרסיב. האם נובה זקוקה לאילוף? אולי כן, אני לא מבינה גדולה בחינוך כלבים. ככה או ככה, זה לא התפקיד של ברק (לפחות לא בשלב כל כך מוקדם של הקשר) - וזה עוד לפני שציינו את ההתנגדות של חן לכל הסיפור הזה. צורם לי שברק הרגיש בנוח להשליט את מרותו כל כך מהר - ועל הדרך גם להביע ביקורת סמויה על החינוך של חן; בלי שמץ של צניעות, ובלי להיות מוטרד לרגע מזה שהוא נכנס לעניינים לא-שלו.
ההתנהגות הזו של ברק לא באה לידי ביטוי רק מול הכלבה. בדרך למפגש עם אמא שלו, ברק מספר לחן "מורשת קרב" ממבצע שומר החומות, אבל אני מרגישה יותר בנוח עם הטייטל "סיפור אימה". תראו, הכל עניין של מינוח: גם הביטוי "מורשת קרב" שעושה רומנטיזציה לאירוע לא רומנטי, וגם המילה "מתפרעים", שמנתקת את ההפגנות - איזה הפגנות שאלה לא יהיו - מהמניע שלהן, והאפקט שלה הוא דה-הומניזציה של המפגינים. הייתי מפרטת כאן עוד על הביקורת (הרבה) שיש לי על ברק בהקשר הזה, אבל הוא חסך לי כשהוא כבר אמר הכל בעצמו, במסגרת "הביקורת שחן עשויה למתוח עליו". חן צדקה כשהיא אמרה שהיא כנראה אוהבת-כל יותר מאשר ברק, ובדיוק בגלל שהיא צדקה הוא התרעם כל כך.
אם לחזור לענייני זוגיות - בנסיעה חזור מהביקור אצל אמא, ברק לא אומר לחן אף מילה טובה על הרושם שהיא עשתה, וישר חוזר להערה ההיא על אהבת-אדם. חן נפגעת מההתעלמות הזו, ובצדק. אני כבר רואה תגובות שטוענות שהיא מחפשת אותו; סורי, נראה לי שהיא פשוט מוצאת. ואמנם הריב הקטן הזה אמנם נרגע די מהר, אבל אני לא נרגעתי. מי שקבוע כאן כבר יודע: אני חושבת שחן צריכה מישהו עם נפש רגישה שדומה לשלה.
נסיים עם מינדי ואסף - וכן, כל עוד הם ממשיכים למחזר את אותו קו עלילה מתחילת העונה, אני אמשיך לשמור להם רק פסקה קצרה בסוף. קו העלילה המדובר הוא, כמובן, הקושי של אסף לוותר על ההנאות ועל החופש שהוא רגיל אליהם מהחיים לבד. לא קל לשים מאחור את הרווקות התל-אביבית, אבל כמו שכבר למדנו, אסף הוא לא רק רווק תל-אביבי - הוא גם אשליטה. לא במובן הרע או הדורסני של הביטוי: הוא פשוט אוהב לעשות דברים בדרך שלו (ובזה הוא לא מאוד שונה ממינדי). מכיוון שלשניהם יש חיים מאוד מלאים ויציבים, כל אחד בנפרד, האינטגרציה תהיה קשה; על אחת כמה וכמה כי הם גרים בערים אחרות. אבל המזל הוא שהם נכונים לדבר על זה.
אפשר להגיד הרבה דברים על אסף, ולא כולם יהיו טובים, אבל מה שכן - הוא באמת מוכן לשמוע ביקורת בונה, ובאמת מנסה להיות פתוח יותר לשינויים (בדגש על "מנסה", אבל גם זה משהו). אני מאמינה ששניהם רוצים אחד את השנייה מספיק בשביל להצליח להיפגש באמצע, גם אם זה יהיה תהליך מורכב. ובאשר לשאלה באיזו עיר הם יקימו, בסופו של דבר, את הבית שלהם - אני שמה את הז'יטונים שלי על ירושלים. מוזמנים לריב איתי בתגובות.