הפרק הקודם של "חתונה ממבט ראשון" הסתיים בלי לתת תשובה לשאלה שעברה לכולנו (ולחיה) בראש - למה מור נלחץ כל כך? ובכן, הדברים לא הופכים ברורים יותר אחרי הצפייה בפרק ששודר אמש (שלישי), ותכלס - נראה שהם לא כל כך ברורים גם למור עצמו. אבל רגע, לא נקדים את המאוחר.
גם אחרי החתונה, כשמור וחיה כבר היו על המונית בדרך למלון, היה מתח באוויר. מור עשה הכל כדי להימנע מלהסתכל לחיה בעיניים, והתחמק מכל ניסיון שלה לסחוט ממנו מחמאות (או ההפך ממחמאות, לצורך העניין - פשוט הצהרה כלשהי מטעמו שתעניק לה שמץ של ודאות). והדינמיקה הזו שימרה את עצמה גם בירח הדבש שלהם - ביעד המהמם אך הלא-ממש-סקסי שנבחר עבורם, עיירת הסקי ואל ד'יזר שבצרפת. אומנם רגע בודד של שמחת חיים נרשם עם ההגעה לשם, כשמור, חיה וכובע הבוקרים של חיה ערכו מלחמת שלג בחושך. אבל שם זה נגמר.
ככה או ככה, היה קשה לצפות במור מכבה ובחיה ממשיכה לנסות להדליק. זה התחיל כבר בערב הראשון, כשמור הודיע שהוא מעוניין לצפות במשחק כדורגל - כן, למרבה האימה, הוא התכוון לזה ברצינות. זה המשיך ברכבל, בקרב המינוחים הגדול בין "ירח דבש" (שלה) לבין "חופשה" (שלו). זה הסלים כשחיה נפלה באתר הסקי, ובמקום שמור יהיה המרצ'לו שלה (היי "אמילי בפריז"), היא הייתה צריכה פרקטיקלי להתחנן אליו כדי שיעזור לה לקום. וזה הגיע לשיא בסוף הפרק, כשאומנם הוא אמר לה את מה שהיא כל כך חיכתה לשמוע - "אני חושב שאת יפה ומושכת" - אבל בשלב הזה זה כבר לא שימח אותה, כי האשרור הקטן הזה (שאמינותו, יש לומר, מוטלת בספק) עטוף בכל כך הרבה סימני שאלה.
כמה הרבה? המון. לאורך הפרק מור אמר כמעט ורק חצאי משפטים, הרג כמה וכמה רגעים עם פוטנציאל וברח שוב ושוב ללבד שלו. אבל אני לא בטוחה שזה קשור רק באכזבה מחיה. יכול להיות שהפער ביניהם הוא לא רק ברמת המשיכה, אלא גם ביכולת של כל אחד מהם לעשות אדפטציה. חתונמי היא סימולציה, ונראה שחיה התמסרה לסימולציה הזו לחלוטין - זה ניכר בכל ה"מאמי" שהיא זורקת לאוויר כבר כמעט כאוטומט; מור, לעומתה, מתקשה יותר לחיות את הפורמט כאילו הוא היה המציאות (כלומר, להתנהג כבעלה של אישה שהוא לא מכיר) - והקלות שבה זה בא לחיה רק מלחיצה אותו יותר. בכל זאת, אני לא שוללת אפשרות שזה ישתנה כשהם יעברו לגור ביחד.
עוד זוג שכבר חווה בעיות: רוני ושקד, ובמקרה שלהם, המקור לבעיות האלה ניתן לבידוד ולזיהוי. בבוקר שאחרי החתונה, רוני דווקא קמה במצברוח טוב: בהיותה משוחררת מהסממנים הכלתיים שחנקו אותה, היא הצליחה לפקוח את העיניים ולראות שעומד מולה בחור משעשע, אינטליגנט, וכן, גם די חתיך. האווירה הטובה הייתה יכולה להשתמר אם רק רוני לא הייתה בוחרת לספר לשקד שהיא בעצם מאוהבת במישהו אחר. כלומר, אנחנו לא באמת יודעים מה היא אמרה לו, כי השיחה הזו - למרבה הצער - התנהלה בהיעדר מצלמות; מה שבטוח זה ששקד יודע על המורכבות שרוני סחבה איתה לחופה, והוא מאוד, אבל מאוד, מאוכזב (יש לומר, בצדק).
שלא תבינו לא נכון, אני חושבת שמן הראוי היה שרוני תחשוף בפני שקד את העניין (ולא, חלילה, תאפשר לו לגלות את זה רק בדיעבד, בצפייה בתוכנית) - אבל אולי אפשר היה לחכות עם זה עוד קצת. כלומר, לבסס קצת את הקשר קודם לכן. אבל היא לא חיכתה. יש מצב שזה היה ניסיון שלה לחבל בקשר עם שקד, ומה נגיד, זה עבד לה. כי הגילוי הזה בהחלט חירבן להם את ירח הדבש. כי בזמן שרוני רק הפכה לקלילה וחייכנית יותר - שקד רק התכנס יותר ויותר אל תוך עצמו. זה ניכר במיוחד בארוחת הערב, כשהיא חפרה על שילובים לא שגרתיים של מאכלים והוא הכריז: פיצה זה טעים, טחינה זה טעים, אבל הם לא הולכים ביחד (מטפורה למשהו, אולי?). ואחרי הערב הקשה מנשוא הזה, נשאלת השאלה: האם הפטפטנות הפלרטטנית של רוני נובעת ממשיכה אמיתית לשקד, או שזה רק ניסיון (כושל, כך נראה) לפצות על השתיקה הרועמת מהצד שלו, להקליל בכוח את האווירה כדי לא לסבול בעצמה? ושאלה נוספת: האם הפרצופים החמוצים של שקד נובעים אך ורק ממועקה אמיתית, או שהם נובעים - גם אם באופן לא מודע - מאיזו משאלה לנקום ברוני, להעניש אותה? נראה לי שכל התשובות נכונות.
וכאילו שלא היה מספיק קשה עד עכשיו, בבוקר הצטרפה לרשימת הבעיות עוד בעיה חדשה - כשתלמידת הליד"ה שמסתתרת ברוני יצאה לאור. היא אמרה לשקד שהיא רואה אותו יוצא עם מישהי יותר "עשויה" או "מצועצעת" ממנה, "מישהי מהמכללה למנהל". מה זה אומר? תחשבו בעצמכם. כל הסיפור הזה הרגיז את שקד, ואפשר להבין למה. קודם כל כי רוני הכניסה אותו למשבצת, אבל גם כי לא מוצאת חן בעיניו המשבצת שהוא הוכנס אליה. בקיצור, נראה לי שאת הווייב המקולקל בין שניהם יהיה קשה לתקן. נכון שבהמשך הפרק הם קצת נרגעים, אבל מרגיש לי שהצרות לא ייגמרו כאן, להפך - שזו רק ההתחלה.
נעבור לאיילה ושחר, הזוג עם החיבור הכי עמוק עד כה - אבל כמו שציינתי בריקאפ הקודם, אני לא משתכנעת שהחיבור הזה הוא יותר מאשר חברי-אפלטוני. וכן, ראיתי אותם בבריכה, אבל נדמה לי שהחתירה ההדדית למגע היא לא אינסטינקטיבית כמו שהיא התנסותית: כלומר, שחר ואיילה מנסים לבדוק אם הם נמשכים אחד לשנייה באמצעות זה שהם נוגעים אחד בשנייה, ולא - שחר ואיילה נמשכים אחד לשנייה ולכן הם לא יכולים שלא לגעת אחד בשנייה. מה שבטוח זה שהשיח ביניהם טבעי וקולח; הם מספיק דומים בשביל להבין זה את זו באופן בסיסי. או, לפחות, סגנונות השיחה שלהם עובדים לא רע ביחד, ודרך השיחה הם עושים מאמצים ללמוד זה את זו.
אבל נראה שכן יש ביניהם פער מסוים. איזה פער? אף אחד לא טרח לומר לנו בבירור, אבל זה קשור לעמדות הפוליטיות שלהם. ויש עוד פער: שחר הוא אדם מרצה בעוד איילה היא אדם שקשה לו כשמנסים לרצות אותו, או ככה לפחות היא אומרת - אני דווקא קיבלתי את התחושה שהיא אדם מרצה לא פחות משחר. בכל מקרה, המחלוקת שלהם בנושא הזה נבעה נטו מאי הבנה. שחר נפגע מהבחירה של איילה לתאר את הריצוי כסוג של שקרנות, אבל כל אחד מהם חשב על סוג אחר של ריצוי: שחר התכוון לריצוי מסוג "אני מפחד לאבד אותך ולכן אני אעשה בשבילך כך וכך" (לדוגמה), בעוד איילה התכוונה לריצוי מסוג "אני רואה שאת מתה לשמוע ממני מחמאות, אז אני אגיד לך שאת יפה גם אם אני לא באמת חושב ככה" (לדוגמה).
כל הבעיות האלה נראות חסרות חשיבות עכשיו, ביחס לבשורה הקשה שקיבל שחר בדבר מות אביו. ירח הדבש, כמובן, נקטע, ובני הזוג התחילו יחד את המסע בחזרה לארץ. אין מה לומר בנסיבות כאלה, רק להביע צער - ורק להתרגש מההספד היפה של שחר שאותו הוא הקריא, בדמעות, בסיום הפרק.