באפריל 1995 מונה כרמי גילון לראש שבכ. שבעה חודשים מאוחר יותר, במוצאי שבת בסיום עצרת בכיכר מלכי ישראל התנקש יגאל עמיר בראש הממשלה יצחק רבין זל. עכשיו, 30 שנה אחרי הערב שבו ישראל השתנתה, ולא בפעם האחרונה, חזר גילון (75) אל האירוע ששינה את חייו – ולראשונה גם לכיכר ששינתה את שמה.בסרט במשמרת שלי של אמנון רבי שביימה ציפי ביידר ששודר הערב (ראשון) בקשת 12, התייחס גילון למחשבות האובדניות שהובילו אותו לתכנן כיצד ישלח יד בנפשו, להסתה הגדולה שקדמה לרצח – ולהשפעה הדרמטית של האירוע על חייו. 5 בנובמבר 1995 הייתה הפעם האחרונה שעמדתי כאן. לא היו לי את הכוחות הנפשיים או את העוז לחזור לכאן, הסביר כשביקר בכיכר רבין. רע לי להיות פה, אם לא הייתי מרגיש שאני עושה את זה בפעם האחרונה בחיי לא הייתי פה. לעולם לא אחזור לפה שוב.בערב הרצח היה גילון בפגישת עבודה מקצועית בפריז, נסיעת עבודה שהסכים לנסוע אליה בעקבות בקשה של רבין. בדרך לשדה התעופה בפריז עודכנתי שירו ברבין. ראש הלשכה שלי לא שאל אם אני יושב, פשוט ירה לי את זה לפרצוף. הוא אמר לי שכמו שאמרתי הוא יכול היה להגיע מכל מקום במדינה, הסביר והמשיך: הוא אמר שהרוצח מהרצליה ושכל מה שאמרתי שיקרה – קרה.לצד ההלם, הדגיש גילון כי לא נשבר לרסיסים כששמע מה שקרה. אני לא יודע להתפרק, אני יודע לבכות על המשפחה אבל לא כשאני בתפקיד. עליתי לטיסה כשעוד לא הבנתי בדיוק מה קרה, הייתי הנוסע היחיד במחלקת עסקים ולא העזו לגשת אליי, שחזר. הדבר שאני זוכר הכי חזק זה געגוע, הרגשתי חלל. פתאום חסר לך משהו משמעותי בחייך. ריחמתי על עצמי שאיבדתי אותו ברמה האישית, לא ממה שמחכה לי כשאנחת בארץ. לא חשבתי על זה מבחינה ציבורית או תקשורתית, הייתי באבל.בחוויה של גילון ישראל שבה נחת הייתה מדינה בהלם. נסענו מיד לכיכר שם חיכו אנשי האבטחה שהיו בחולייה ושחזרו איתי כל מה שקרה שם. הדבר הראשון שרציתי להבין זה מה קרה, לא הצלחתי. כל הזמן עבר לי בראש 'איך יכול להיות שזה קרה?', נזכר.כשאתה מאבטח לא רוצים שתהיה פורץ דרך, אלא אדם פסיבי שמחודד עד לפסיק. יגאל עמיר ירה כדור אחד? צריך להפיל את יצחק לרצפה שהכדור השני יפספס. זה פשוט סוחט אותי כמו לימון הסיפור הזה, וזה מה שהרגשתי בשחזור, הוסיף.החלטתי להתאבד, הבנתי שאני לא מסוגל לשאת את העניין שראש ממשלה נרצח בגללי. את כל הרעיונות המבצעיים שהשתמשתי בהם בשנותיי בשירות הקדשתי בתכנון ההתאבדות. חשבתי לביים תאונה או לירות כדור בראש. בנסיעות לחול הבנתי שיש לי אין-סוף הזדמנויות להרוג את עצמי. ייחלתי שיגיע חמאסניק שירה בי. זה הכי טוב כי לא רק שאמות גם יהפכו אותי לגיבור שנהרג בפעולת איבה>>לצפייה בסרט המלא ב+12מה אמרת להם כשתיארו לך את זה? שום דבר, הם מרגישים כמוני. הוא צריך שאתקע לו אצבע בלב השבור שלו? הוא לא יודע שהוא נכשל כישלון נוראי? לא צריך להיות ראש שבכ כדי להרגיש חרא. אתה מרגיש מחורבן, כאוב, מתוסכל ושואל את עצמך 'איך נכשלתי כל-כך?'.30 שנה לא פגשת בהם, תסכים לעשות את זה עכשיו? אין לי בעיה, אני לא כועס עליהם. אני מאוכזב אבל בטוח שהם הרבה יותר. הטענה היחידה שיש לי למאבטחים היא שעמיר ירה שני כדורים. לא יכול להיות, אין דבר כזה שהמחבל יורה כדור שני. אם הוא ירה כדור שני, נכשלת. איך יגאל עמיר חי? איך הוא ירה שלושה כדורים? אין דבר כזה באבטחה.גילון נפגש עם שי גלזר, אחד משומרי הראש של רבין בליל הרצח. זו פגישה ראשונה בין השניים מזה 30 שנה. אף אחד לא רוצה לשמוע על רבין, גם לא בבתי הספר, והגורמים לא טופלו אלא החמירו וזו לא שאלה של אם זה יקרה שוב, אלא מתי, אמר גלזר שכיום מלמד אזרחות.אתם שקעתם לאלמוניות, ואני הייתי בחזית. כשאני הולך ברחוב ורואה בן גילי או אדם שצעיר ממני בעשר או עשרים שנה אני מרגיש את אות הקין, שיתף גילון את שומר הראש לשעבר. זה סיוט שלא ייגמר לעולם.מותו של רבין התקשר לגילון למותו של אביו. קולין גילון, שהיה פרקליט המדינה, הגיע מדרום אפריקה וראש שבכ לשעבר תיאר אותו כאיש גדול וחזק שלמרות תפקידו הרציני נהג לטפס על עצים ולהשמיע קולות של קוף. כרמי גילון תיאר את עצמו כילד של אבא עד שנפטר בגיל 52 מסרטן ריאות.בכלל, מחלת הסרטן פגעה רבות במשפחה. אימו של ראש שבכ לשעבר חלתה בסרטן ריאות ובסרטן כבד, שממנו נפטרה, אחיו ואחותו של גילון מתו מסרטן ריאות גם הם – וכיום מתמודד גילון עם המחלה. אני חולה סרטן, גילו אותו לפני פחות משנה. אני מתעסק בזה המון אבל אני לא מפחד מהמוות, סיפר על ההתמודדות. אני מפחד לסבול, מקווה שלא אגיע לסבל שאי אפשר לעמוד בו.הסרטן שהיה הכי קשה לגילון להתמודד איתו היה של אשתו שרי, שאותה כינה אהבת חיי. גילון נזכר כיצד באחד הימים התקשרה שרי, דבר שלא נהגה לעשות, אל משרדו וביקשה שיבוא למסיבת פורים של בתם בגן. גילון סירב בתחילה אך הוסיף כי היא אמרה: 'אם לא תבוא, אל תבוא בלילה הביתה'. הגחתי מהבונקר שלי, אמרתי לעצמי 'אתה אידיוט, אין מחילה על מה שאמרת'. אמרתי לנהג לנסוע והגעתי לשרי. שנינו הלכנו למסיבת פורים עם הילדה הקטנה. לא אשכח את התמונה של שרי רוקדת עם הבת שלנו במעגל של הגננת.הדרך בשבכ: אין לי ברירה אלא להציע לך את התפקידגילון החל את דרכו בשבכ כמעט במקרה בשנת 1972 כשניסה להתקבל לארגון החשאי לאחר שיחה מקרית עם אח של חבר. להפתעתי התקבלתי, התחלתי את הקריירה באבטחה. הייתי באגף האבטחה של השירות עשר שנים, התפקיד האחרון שלי היה סגן הממונה על האבטחה באירופה. אלו היו שנים קשות, התרוצצתי בכל היבשת, סיפר.עשור לאחר שהחל את דרכו הגיעה הזדמנות חייו מבחינה מקצועית כשהוזמן לריאיון אצל יעקב פרי, מפקד מרחב ירושלים בשבכ ובהמשך ראש הארגון. הוא אמר בלשון בוטה: 'לא מבין למה שלחו אותך, אין לך רקע אבל ראש השירות התעקש אז אין לי ברירה אלא להציע לך את התפקיד'. הוא לא סיפר לי דבר על התפקיד, שלחו את מי שהיה בתפקיד אליי לפגישה חשאית, ושם הוא גילה לי שמדובר ביחידה קטנה, ממודרת. כינו אותה 'מחלקה סגורה'.המחלקה הסודית התעסקה בשמאל ובימין הקיצוני בישראל. כשגילון הגיע אל מגרש הרוסים, שם היה מתקן החקירות, הוא הבין כי שם מתבצעת העבודה האמיתית. החבר'ה שעבדו במחלקה שלי עבדו יומם ולילה. אסור לך להגיד איפה אתה עובד, גם לא בבית. בחלק מהמשפחות החלו להיווצר משברים, הנשים הפסיקו להאמין וחשבו שיש לאנשים מאהבות, נזכר.בשנת 1984, לאחר שנים של פיגועים מסתוריים נגד פלסטינים, הצליחה המחלקה היהודית בשבכ בראשות כרמי גילון ללכוד את האחראים. המעורבים התחילו לתכנן פיגוע המוני, פיצוץ של חמישה אוטובוסים בשיא שעת העומס על ציר רמאללה-ירושלים ואנחנו כבר עליהם. זה לילה דרמטי, שיערנו שהם יבואו בשעות שהכל ריק. ראינו אותם וצילמנו אותם מטמינים את המטענים ונעלמים. היה לחץ אטומי. הייתי בטלפון עם ראש השירות אברום שלום ואמרתי לו שצריך לשמור על קור רוח ושחייבים לתפוס אותם על חם, סיפר.בסוף הם הצליחו לשים ידיים על המפגעים, ויהודה עציון, מראשי המחתרת היהודית, סיפר כיצד בהתארגנות הכינו תוכנית לפיצוץ כיפת הסלע. נכנסתי להר הבית בלי כיפה, אולי כובע. הסתובבתי שם כמו תייר והיו תרגולים של חדירה לילית להר הבית. הכנו קלטת, הנחנו שאם זה יקרה סביר שניהרג או שנהיה עצורים בידי הרשויות, הודה.אתה מדבר על קלטת התאבדות. במה זה דומה או שונה להתארגנות של חוליית חמאס? הכל דומה והכל שונה. זה כמו לוח שח, אותם כלים, אותם חומרי נפץ אבל יש שחור ויש לבן. זה האויב, וזה אנחנו.41 שנים אחרי שפיקד על מעצרו של עציון, נפגש גילון עם אחד מראשי המחתרת היהודית בפעם הראשונה לשיחה. שם העלה גילון את התקופה שקדמה לרצח רבין. זה נורא ואיום, אין בי סנגוריה על יגאל עמיר, קבע עציון. מצד שני יש מטענים קשים, הוא חשב שהוא עוזר לעם ישראל אבל עשה את ההפך הגמור וגם זה עלה בדם. חלילה לי לרגע אחד מלראות בזה סיבות מצדיקות. השתתפתי בהפגנות חריפות נגד רבין, אבל הסתה זו מילה מוטה.הוא לעולם לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולהגיד 'לא ידעתי'בקיץ 1994, כשגילון ראש אגף ותיק בשירות, ראש הממשלה רבין זימן אותו אליו לריאיון להחליף את ראש שבכ, יעקב פרי. בגיל 45 התיישבתי בכיסאו של ראש השירות, זו תקופה מאוד סוערת. זה השלב הראשון של מימוש הסכם אוסלו, ומצד שני חמאס מתחיל לבצע פיגועים. עסקתי גם בתהליך המדיני וגם נלחמתי בטרור. אם זה לא מספיק, הגיעה גם ההסתה, אמר.הפעילות נגד רבין גברה, דבר שזיהו והוטרדו ממנו גם בשבכ. מתוך 11 רבנים של ועד ישע, שלושה פסקו שעל רבין חל 'דין רודף' והוא בר-מיתה. ממדי ההסתה האלו מעולם לא היו, סיפר חזי כאלו שעמד בראש האגף הלא-ערבי בשבכ ועודד בן עמי שהיה יועץ התקשורת לשעבר של רבין במשרד הביטחון תיאר את ההתנגדות של רבין להגנה: הוא זלזל, תנועת הזלזול חזרה פעם אחרי פעם. כרמי גילון בא אליו והראה לו קטלוג של מכונית משוריינת מפני ירי, גילון הסביר לו שהם מזהים התדרדרות משמעותית באיום ורבין לא הסכים אפילו להסתכל. הוא לא היה מוכן להיגרר לחשש ואיך שזה ייראה.אמרתי לנתניהו שאדם יכול לפרש את דבריו שראש האופוזיציה ישמח לשמוע שרבין מת. יצאתי ממנו בהרגשה טובה אבל שום דבר לא קרה. הוא לעולם לא יוכל להגיד שלא ידע, אמר ופנה ישירות לנתניהו: 'שקרן, בולשיט, הראיתי לך את התמונות. הסתת באופן ישיר'בסרט טען גילון כי בעקבות סירובו העיקש של רבין, הוא החליט לנקוט באמצעים לא שגרתיים, מאוד לא שגרתיים, ולהיפגש עם נבחרי ציבור ומסיתים. ביניהם, החליט גילון להיפגש עם בנימין נתניהו שאומנם לא קרא לאלימות אבל טען שרבין משתף פעולה עם עוכרי ישראל. באתי אליו כראש שבכ בחודש אוגוסט, בסמכות ורשות של ראש הממשלה רבין, כדי להזהיר אותו שהוא נסחף בהסתה נגד ראש הממשלה. שמתי לו את התמונה של ההלוויה בצומת רעננה ושביבי צועד בראשה, נזכר.אמרתי לו שהפרשנות שלי זה 'רבין מת', שהנאום שלו בכיכר ציון הוא נאום הסתה מתחילתו ועד סופו. אדם יכול לפרש אותו שראש האופוזיציה ישמח לשמוע שיצחק רבין מת, המשיך. נתניהו נתן לי את ההרגשה שהדברים שלי נופלים על אוזן כרויה. יצאתי ממנו בהרגשה טובה אבל שום דבר לא קרה. הוא לעולם לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו ולומר שהוא לא שם לב או שהוא לא ידע. בולשיט, שקרן, הראיתי לך את התמונות. אתה אישית הסתת ישירות. אותו הדבר היה עם ראשי מועצת ישע. הפגישה איתם הייתה פגישה אחרת, פגישה של ירידה לפרטים.גילון, לדבריו, הרגיש כי אינו רואה תוצאות בשטח והחליט לדבר עם מי שתפס כמשפיע על מעצבי דעת קהל ואנשים בעלי השפעה: התקשורת. רציתי באמצעות התקשורת להניא את גורמי ההסתה. ביקשתי שהפגישה תהיה 'אוף דה רקורד', אמר על השיחה שבה הסביר לעיתונאים שעלול להיות רצח פוליטי ושצריך להרגיע את הרוחות.גילון הודה כי הפגישה עם אנשי התקשורת הייתה כישלון. יותר גרוע מזה הייתה העובדה שאף מאבטח לא האמין לי שיכול לבוא יהודי ולרצוח יהודי. אבי אבות הטומאה נמצא שם. אף גורם לא מעלה בדעתו שייתכן שיהודי יתנקש בחייו של ראש ממשלה. איש לא האמין בזה, והכישלון שלי אינו בהבנה. אני חושב שהייתי האדם היחיד בישראל שהפנים שזה יכול להיות, הכישלון שלי הוא שלא הצלחתי לשכנע את כל האנשים שנפגשתי איתם, מהעובדים שלי ועד ראשי הממשלה כולל רבין, פרס ונתניהו, הודה.גילון סיפר שההחלטה לעזוב את תפקידו גמלה בליבו עוד ביום הרצח. הגעתי לפרס עם מכתב ביד ואמרתי לו שאני מתפטר. הוא אמר שזו אנוכיות אחרי הרצח, שככה לא מתנהגים. הסברתי לו שמאוד חשוב לי שידע שהתפטרתי ושישתמש במכתב בכל יום ושעה שהוא רוצה. באותה תקופה באו אליי אנשים שאני מעריך ואמרו לי שאני בסך הכל שבעה חודשים בתפקיד ויעקב פרי היה שבע שנים לפני. אמרתי שהאחריות לא מתחלקת עם ראשי שבכ קודמים, וזו האחריות שלי, אמר.מספר ימים לאחר הרצח התראיין פרי ואמר כי אם היה זה הוא שעומד בראשות שבכ הוא היה שוקל בחיוב להתפטר. לא האמנתי שהוא אמר את זה, זה ממש סכין בגב. הראשונים שטלפנו להגיד לי שהם מזועזעים הם אמנון שחק וטלי ליפקין שחק, חבריו הטובים ביותר שאמרו שהם מתביישים בו. גם עדנה רעייתו טלפנה. זו הייתה בגידה וכך חשבו גם האנשים הכי קרובים לו, נזכר בעלבון.ואז הגיע שמפניה, אבישי רביב ששימש כסוכן המחלקה היהודית בשבכ. ככל שעבר הזמן החלו לצוץ תיאוריות, ובארגון הבינו שיש להם הפעלה בעייתית. בסרטון חודש וחצי לפני הרצח הצהירו חברי תנועת איל שיילחמו בכל הכוח נגד הממשלה. אחרי האירוע עם רביב של ההשבעה הגבתי בצורה קשה וסיכמנו להקפיא את הפעלתו. נזפנו בו והבהרנו לו שמעכשיו הוא לא יקבל שום גיבוי לשום דבר שהוא עושה. אמרנו לו שאם יש לו מידע שידווח לנו מתוך החשש שכשנסוג מחברון יקרה משהו כמו פעולה או טבח. לכן לא יכולתי לוותר עליו, אפילו אחרי מה שהוא עשה, הסביר חזי כאלו.לכאלו הוצג לראשונה סרטון מהמחאה נגד גילון, בסמוך לביתו, שבה השתתף גם אבישי רביב. הוא עשה דברים שהוא לא היה צריך לעשות. אני מבין שזה יכול לפרנס קונספירציות אבל עוד דברים יכלו. מה שראש הממשלה כותב לא מפרנס קונספירציה? בספר שכתב נתניהו הוא קבע ששבכ הדפיס את הכרוזים של רבין במדי SS ומסר לסוכן. זה שקר וכזב, פשוט עלילה. קשה להסביר את הכישלון וככה נוצרות קונספירציות, אמר כאלו.שקעתי בדיכאון, העליתי 70 קג במשקל. כבר 30 שנה שאני חי על כדורים נוגדי דיכאון, והכי גרוע שאי אפשר להפסיק. עכשיו, קרובי משפחה, אפילו הבנות שלי, ישמעו על זה בפעם הראשונהגילון תקף את תיאוריות הבגידה שהועלו. נגיד שראש שבכ כרמי גילון החליט לרצוח את רבין, הוא יכול לעשות את זה לבד? לא, הוא צריך שותפים ורוצחים. הייתי צריך לבנות דמות שקוראים לה 'יגאל עמיר' ושעליו תוטל האחריות לרצח. אנשים יושבים ומאמינים לזה בלי שום שיפוט איך זה יכול להיות. תיאוריות קונספירציה אפשר להרוג רק עם גורם מוסמך שאתה מאמין שהוא ירד לחקר האמת, אמר והביע ביקורת נגד ועדת שמגר שהוקמה לבחינת הרצח: הוועדה התעסקה אם מאבטח א' היה צריך לעמוד כאן או כאן. אין בוועדת שמגר אות או פסיק על הקונספירציות וההסתה שקדמה לרצח. במקום להתעמת עם ההסתה ולדרוך במקומות פחות סימפטיים כמו מה נתניהו ורבני מועצת ישע אמרו, הם דיברו על אבישי רביב. שליש עליו ושני שליש אחרים על האבטחה. התוצאה היא ששלושים שנה אחרי עניין הקונספירציות חי ובועט.גילון תקף את מה שכינה מכונת רעל בעלת אינטרס שהדברים האלה יקרו כי חובתם להגן על נתניהו מאשמת הסתה לרצח. גילון הדגיש כי מי שאחראים לעובדה שרבין נרצח הם הרוצח, המסיתים שעמדו מאחוריו – והוא עצמו שעמד בראש שבכ ושבמשמרתו לא הצליחו להגן על חייו.אתה לבד, יש לך אין-סוף הזדמנויות להרוג את עצמךחודשיים אחרי הרצח חוסל יחיא עייש, המהנדס, שהיה אחראי לפיגועים קטלניים. הייתה תחושה של חוב לרבין, הוא פיתח אובססיה ליחיא עייש. לא הייתה פגישה שלי ושלו שלא התחילה בשאלה 'מתי תתפסו את יחיא עייש?'. אני לא רוצה להסתיר את תחושת ההישג האישי, אני ראש שירות מוכה וחבול, הייתי גאה במבצע שניהלתי כראש שבכ. כמו שאני אחראי לכישלון, אני אחראי גם להצלחה, התרגש.קיבלתי החלטה ללכת לפרס ולהגיד לו שאני מחזיר לו את שבכ בראש מורם עם הישג מבצעי יוצא מן הכלל ושייתן לי ללכת הביתה, המשיך. נתתי לו את המכתב הרשמי והוא אמר לי דברים יפים. העברתי לעמי איילון את התפקיד, קמתי בבוקר בלי אחריות, אפשר לשים את השמיכה על הראש ולהתחיל להתאבל.גילון שיתף כי הרצח הכניס אותו לבועה. עד הרצח הייתי חתיך הורס, בבת-אחת הפסקתי לעשות ספורט, התנחמתי בשוקולד. הגעתי ל-140 קג, הכפלתי את משקל גופי. אכלתי בשביל להרגיע את הנפש, ככה משמינים. עישנתי בלי הפסקה, תיאר.גילון שחזר בפירוט ובכנות יוצאת דופן מחשבות על התאבדות שהתעוררו בו לאחר הרצח. ככל שאתה בדיכאון עמוק יותר, ככה אתה רוצה להיפטר מתחושת הדיכאון. מאחר שיש לי מוח אופרטיבי, ניסיתי לחשוב איך אני מחלץ את עצמי מהמצב הזה. החילוץ הוא תמיד מבריחה לבריחה יותר גדולה. אלו היו ימים שהייתי קם בבוקר ומתכנן את ההתאבדות שלי. החלטתי להתאבד, הבנתי שאני לא מסוגל לשאת את העניין, אמר בישירות. את כל הרעיונות המבצעיים שהשתמשתי בהם בשנותיי בשירות הקדשתי בתכנון ההתאבדות. חשבתי לביים תאונה או לירות כדור בראש. ייחלתי שיגיע חמאסניק שירה בי. זה הכי טוב כי לא רק שאמות גם יהפכו אותי לגיבור שנהרג בפעולת איבה, והכי חשוב, המשפחה מקבלת פיצויים.מה המרחק בין מחשבות אובססיביות אובדניות לניסיון לעשות את זה? זה משתנה. הדיכאון הוא לא סטטי, יש עליות וירידות. זה היה אופרטיבי גם כשלמדתי בהרווארד בין ספטמבר לנובמבר 1996. הייתי לבד, מדוכא מאוד, לא הצלחתי להתנתק לרגע. זה פתרון קל, אפילו היום אני שואל את עצמי איך לא עשיתי את זה. התעשתי כשהבנתי שבאמת לא אכפת לי למות, אבל אמיט הרס וחורבן על שרי והבנות. החלטתי בצורה רציונלית שאפשר לטפל בי בכדורים. הלכתי לפסיכיאטר בירושלים, הייתי אצלו במספר פגישות. הוא מיד חיבר בין אבא שלי לרבין. אני כמעט 30 שנה חי על כדורים נוגדי דיכאון.זה התחיל במשפחת הפרוזק? התחלתי עם סמים קשים מההתחלה, לא דובר בכלל על פרוזק. הייתי מקרה קשה, והמינונים עלו במשך השנים. אני נמצא בפיקוח, אחת ל-3 שנים אני עובר ריטואל אצל פסיכיאטר שיאשר לי את השימוש. הדבר הכי גרוע זה שאין דרך להפסיק עם הכדורים, אסור. אני מכור לכדורים האלה, אבל עשיתי ניסיונות להפסיק והתוצאות היו איומות.למי סיפרת ב-96' שאתה הולך לפסיכיאטר ושאתה מקבל כדורים? זו הפעם הראשונה שאני מספר את זה, חוץ מלשרי והפסיכיאטר שיודעים. זו החלטה שקיבלתי רגע לפני הראיונות כשהייתי עם הוויסקי. חברים, הבנות שלי, קרובי משפחה, כולם ישמעו על זה בסרט בפעם הראשונה.גילון תיאר באריכות כי המחשבות האובדניות ליוו אותו שנים, ולא רק בשנה שלאחר הרצח. יש דרך פסיכיאטרית ותרופות כדי להתגבר על הדיכאון, אבל זה לא פותר את בעיית הרצון לאובדנות. זו מין תחושת 'אני לא יכול לחיות יותר עם האובדן של ראש ממשלה שנרצח בתקופתי'. אני זוכר את זה בעוצמות חזקות מאוד שהייתי נוסע המון לחוץ לארץ בתפקידי כסגן נשיא האוניברסיטה העברית. אתה לבד ויש לך אין-סוף הזדמנויות להרוג את עצמך. הדבר היחיד שמסוגל למנוע ממני למות זה הבנות והאישה שלי, והנכדים שלי היום. אני חי למענם, חושב שהם ראויים לזה שאחיה למענם. אני מוכן להקריב כל דבר מעצמי למענם, אמר.גילון שיתף כי היה שקוע בדיכאון הפרטי, ולא ראה מה עוברת משפחתו. בשיחה עם בנותיו – עדי, נעמה ותמר – שוחחו על מה שעבר עליהן. זה פצע כואב ששינה את החיים של כולנו, אי אפשר היה להתעסק ברצח בבית, אמרה עדי בתו הבכורה. ידענו שמאותו הרגע החיים השתנו, המשפחה איבדה משהו.נעמה, בתו האמצעית, נזכרה בתגובה של אמה. היא זעקה, נפלה על הרצפה. ישבנו ביחד ובהינו, לא הצלחנו לקלוט מה קורה. העולם עצר והכל קפא. היית שבור, ורק רצינו לאסוף את כל השברים. רצינו לתקן אבל סגרת את הדלת וכיבדנו את זה, הודתה בפניו.בסיומו של הסרט ישב גילון מול המצלמה וסיכם את התחושות שמלוות אותו. אצל אדם רגיל שלא מעורב אישית או רגשית הזמן מקהה, אצלי זה לא ככה. אין לי צל של ספק לגבי האחריות שלי כראש שבכ לעובדה שראש הממשלה נרצח. אין לי תירוצים, אני שלם לגמרי בהרגשת האחריות הזו. אין לי ספק שאם היו נותנים לרבין עוד ארבע שנים, מדינת ישראל הייתה נראית אחרת. האיש שינה מציאות לטובה, ובגלל זה רצחו אותו, אמר וחתם: אני ראש שבכ שבמשמרת שלו רצחו אדם שחשיבותו למדינת ישראל הייתה עצומה. אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה הייתי מחבק את רבין וחוטף את כל הכדורים של יגאל עמיר בגב שלי. זה היה הופך אותי לאדם הכי שמח בעולם.