לא פשוט לנהל ויכוח פוליטי בישראל של קיץ 2025, בטח כשהוויכוח מתנהל בין שני אנשים מוכרים בפריים טיים. השבוע אלי אוחנה ורינה מצליח פתחו בדיון שיצא משליטה סביב השולחן ב"המטבח המנצח VIP". אוחנה הטיח במצליח, "בכל השידורים שלך את פשוט היית אנטי כלפי הצד השני בצורה בוטה [...] אל תטיפי לי ואני לא אטיף לך מוסר. אני לא הילד שלך"; מצליח מצדה טענה כלפי אוחנה שהוא לא נותן לה לדבר, ובסופו של דבר קמה מהשולחן בדמעות – וחזרה רק אחרי שאוחנה הגיע להתנצל.
"אני ורינה לא יכולים להיות חברים כי אנחנו שונים באופי. אני חושב שבסופו של דבר הפיצוץ שהיה בינינו זה בגלל התגובות שלה. אני לא הגבתי ספציפית לגבי מה שהיא אמרה באותה שנייה, זה היה משהו שהצטבר. דעותיי ידועות, אני תומך ביבי וכשמישהו קורא למישהו אחר 'ביביסט' – הוא רוצה להקטין אותך, להעליב אותך, להשפיל אותך, ואני לא אתן לאף אחד להעליב אותי. אני תמיד אענה. זה שהיה ויכוח בינינו, בסדר, זה היה בתוכנית, מבחינתי זה היה ונגמר. אבל גם בתוכנית אפשר לראות, לא התנצלתי על מה שאמרתי, התנצלתי כי לא התאים שבתוכנית טלוויזיה אני מתפרץ בצורה כזאת אגרסיבית. אז התנצלתי על ההתפרצות, לא על המהות. התכוונתי לכל דבר שאמרתי, אבל מעבר לזה – לא היינו חברים לפני, אנחנו לא נהיה חברים אחר כך. היא לא תרגיש בחסרוני, אני לא ארגיש בחסרונה".
אין לי בעיה להיות גם מספר 10
אלי אוחנה הוא אגדת כדורגל ישראלית. מגדולי הסמלים של בית"ר ירושלים, היה כוכב נבחרת ישראל ואחד הישראלים ראשונים שעשו קריירה מפוארת באירופה. מאז פרישתו אימן כמה קבוצות וגם בנבחרת הנוער, ניהל את בית"ר ירושלים וכיום הוא פרשן בערוץ הספורט. במשך השנים, לצד התהילה הגדולה, הקפיד לשמור על חייו הפרטיים הרחק מאור הזרקורים. כעת הוא חורג ממנהגו עבור אשתו, עדי גלסקה אוחנה, והשניים משתתפים יחד ב"המטבח המנצח VIP" (קשת 12).
עדי: "קיבלתי הצעה להשתתף, ישבתי לאלי על הווריד ובסוף זה קרה. אלי תמיד מתחיל בלהגיד לא. אני רציתי מיד כי אני חושבת שזה ריאליטי מאוד קליל, אינטליגנטי. וגם כדי שאנשים יכירו אותי ואת הקליניקה שלי".
אלי: "לאורך השנים קיבלתי הצעות לכל ריאליטי אפשרי, יותר מפעם אחת. זה ממש לא היה על השולחן מבחינתי בשום שלב. תמיד הייתי אומר בנחמדות למי שהציע לי, 'אין לכם מספיק כסף כדי להביא אותי', כשכמובן הכסף הוא לא האישיו. הכוונה הייתה להמחיש שזה לא אני, זה לא האופי שלי. הפעם הסכמתי בשביל עדי. וגם בגלל שזה קצר".
במבט אחורנית, אתם מרוצים ממה שרואים מכם? זה משקף את הזוג שאתם?
עדי: "כן. בול".
אלי: "אני ראיתי פרק וחצי, אני לא אוהב לראות את עצמי בטלוויזיה. קשה לי. לא רק את זה, גם תוכניות שאני משתתף בהן. נדיר שאני רואה, זה מביך אותי".
איך היו התגובות?
עדי: "תגובות טובות, שיצאנו טוב".
אלי: "את יודעת מה? המשפט הזה, 'יצאתם טוב', הוא כבר סוג של באג. כי מה זה אומר? שמלכתחילה זה כאילו חצי הצגה. אצלנו מה שראו, זה אנחנו. לא הכל ורוד, כמו כל זוג, יש את הוויכוחים, יש את המריבות, אבל בשוטף האינטראקציה שלנו היא באמת טובה".
מה יכול להטריף אתכם אחד אצל השני?
עדי: "השוני יכול להטריף. לפעמים הוא כבד, ואני בא לי זה וזה וזה. אלי, מה מטריף אותך בי?".
אלי: "שאת יכולה להתיש כשאת רוצה משהו, זה אלוהים ישמור. אבל בסך הכל באמת אנחנו משלימים אחד את השני, אנחנו חברים טובים".
הזוגיות היפה הזאת שראינו על המסך, זאת הזוגיות?
אלי: "זאת הזוגיות. אנחנו מדברים על הכל, אנחנו משתפים אחד את השני בהכל. אין החלטה שאני מקבל ואני לא מתייעץ איתה. לפעמים היא אפילו מנהלת את המשא ומתן".
עדי: "הוא מאזן אותי. אני באה בגבוה והוא מוריד לי את האוויר".
אלי: "אני לוקח את הדברים בפרופורציות, מציאותי. אני לא חי על העבר, אני לא נוסטלגי, היה, היה נחמד, יאללה, עכשיו אני מסתכל קדימה. כלומר, בטח שזה מחמיא לי שמישהו אומר דבר טוב על הקריירה שלי, אבל העבר לא מנהל לי את החיים. גם לא מעניין אותי שאומרים 'היה מהגדולים', הכי טוב או לא הכי טוב. אני תמיד אומר, אין לי בעיה להיות גם מספר 10".
עדי: "אל תדאג, אתה מספר אחת".
מעולם לא השתמשתי בטייטל "אשתו של"
עדי (45) ואלי (61) ביחד כבר 22 שנה. אלי היה פרוד מאשתו הראשונה ואם בנו הבכור, רגע לפני גט, כשהכיר את עדי, שדרנית ספורט צעירה, דרך חבר משותף. זוגיות שהתחילה הרחק מאור הזרקורים ומהסובבים במשך חצי שנה, בעיקר בגלל פער הגילים בין השניים.
"פער הגילים אף פעם לא היה משמעותי מבחינתנו", אומר אלי, "אבל היה ברור שאובייקטיבית זה פער משמעותי. כשאבא שלה שמע על זה הוא הרים גבה, ואני יכול להבין את זה. יש לי שתי בנות, וכשהן יגיעו לגיל המתאים, אני לא ארצה שהן ילכו עם בחור בן 40, גרוש עם ילד".
עדי: "אבל אתה תסכים?".
אלי: "אני אוכל לבוא בטענות?".
אז אם לא הרגשתם את הפער, למה בכל זאת שמרתם על זה בסוד בהתחלה?
עדי: "גם בגלל שידענו איך זה ייראה, וגם בגלל שאלי עוד לא היה גרוש כדת וכדין. ובלי קשר, אנחנו שומרים מאוד על הפרטיות שלנו. אני, נניח, מעולם לא השתמשתי בטייטל 'אשתו של'. כל דבר שעשיתי, ועשיתי פעמיים הסבה בחיים, עשיתי לבד. הייתי שדרנית ועיתונאית ספורט, אחר כך מתווכת, ולפני כמה שנים עשיתי את ההסבה האחרונה לקוסמטיקה".
"הקליניקה הראשונה של עדי הייתה אצלנו בבית, וזו הייתה הקרבה", נזכר אלי, "אני בבית ואנשים נכנסים ויוצאים, נשים מחכות במרפסת, בפינת האוכל. אנחנו לא גרים בווילה, זו דירה וזה היה לי מאוד מאוד קשה, אבל הבנתי שחשוב שקודם היא תבדוק ותחליט שזה מה שהיא רוצה. באותו הזמן עבדתי בבית"ר אז לא הייתי הרבה בבית, אבל גם כשהייתי, הייתי נכנס לחדר וסוגר את הדלת. אבל ידעתי שזה הצעד הנכון".
מאז הקליניקה התרחבה, ובשלוש השנים האחרונות עדי עובדת על ליין מוצרי טיפוח משל עצמה שהחלה להוציא לאחרונה, תחת השם B ELEVEN. "המספר של אלי היה 11, וככה נולד השם של המותג. אני גם מאוד אוהבת נומרולוגיה ומספרים, אני למדתי את זה. ו-11 זה מספר חזק בנומרולוגיה".
היה שלב מסוים שהשתמשת באלי ובחשיפה כדי לקדם את העסק?
"מדי פעם הוא בא ומטפל בפיגמנטציה ואני מעלה סרטונים באינסטגרם. אבל הוא לא זורם עם זה, זה לא עכשיו לעשות קידום באינסטגרם. עד שהוא הסכים בכלל שאני אצלם אותו בקליניקה או בטיפול, בואי. זה לא האיש".
הרווחתי הרבה כסף בחיים, בזבזתי עוד יותר
עדי ואלי הם הורים למיקה (13 וחצי) ועלמה (9). "אני מחלק את האבהות שלי לשניים", אומר אלי. "כשתום נולד זה היה שונה, הייתי צעיר, בשיא הקריירה, הייתי עוד שחקן, לא הייתי האבא האידיאלי. היום אני רוב הזמן בבית, אני כל הזמן עם הילדות. אני מעורב בהכל, אני יודע הכל".
ואיך מערכת היחסים עם הבן שלך?
"מצוינים. הייתי רוצה שיהיה יותר, אבל זה נורמלי, הוא חי את חייו, גר בחדרה, יש לו ילד, אני גם סבא. אז הקשר טוב, אנחנו ההורים עזרנו לו לקנות את הדירה בחדרה, אם היה רוצה בתל אביב לא היינו יכולים לעזור כי המחירים זה טירוף. צריך להיות עשיר ואנחנו לא, ממש לא".
איך יכול להיות שאלי אוחנה, אגדת הכדורגל, הוא לא איש עשיר מאוד?
עדי: "הוא לא ניהל את עצמו נכון. הוא לא ביזנסמן באופי".
אלי: "תראי, עשיתי טעויות עסקיות, כלכליות. בזמנו הרווחתי הרבה כסף אבל זה לא עניין אותי. הרווחתי הרבה כסף בחיים, בזבזתי עוד יותר. ברוך השם אני לא מתלונן. אנחנו שמחים בחלקנו, אנחנו חיים טוב, לא חסר לנו שום דבר. לא מתעסק במה יש להוא ולמה אין לי ואם היה לי ואם לא היה לי. אני מסתכל רק קדימה. אף פעם לא הייתי עשיר. רוב הכדורגלנים לא מתעשרים מזה, חיים טוב".
ברמה שאתה היית בה אפשר להיות עשיר, תראה את ערן זהבי.
"אבל אני גם חייתי בתקופות אחרות. כשהמספרים היו אחרים והאפשרויות היו אחרות. בזמני לא היה דבר כזה לשחק בסין. ועדיין, הרווחתי מה שהרווחתי, בזבזתי מה שבזבזתי. אני לא מתנצל ולא מצטער על כלום".
עדי: "אני תמיד אומרת שאם אני הייתי אלי אוחנה עם האופי שלי, הייתי מאמן צ'לסי. את מבינה?".
ההבדלים בין השניים, בטמפרמנט ובדעות, משתקפים היטב גם על המסך ב"המטבח המנצח", "אבל אני לא מצטער שהלכתי, בדיעבד נהניתי סך הכל. החשש שלי זה שאני לא אוהב דברים ערוכים, גם עם הכתבה הזאת הייתה לי בעיה. מדברים ארבע שעות, זה מצטמצם ולפעמים דברים יוצאים מההקשר. בטח בתוכנית טלוויזיה, שזה שעות של צילומים – לא חשוב לי שיוציאו אותי לא טוב או כן טוב, חשוב לי שיהיה מדויק".
למי מהאנשים שהיו איתכם בעונה התחברתם?
"ההפתעה הכי גדולה שלנו זה אורנה בנאי. היא אישה כל כך טובה, יש לה עיניים טובות. גם אם אני לא מסכים עם שום דבר שהיא אומרת מבחינה פוליטית. בסדר, זו דעתה, אני חי עם זה בשלום".
נעלבתם ממישהו שם?
"לא. זה היה באמת קאסט של אנשים נחמדים שאומרים את דעתם, מסכימים או לא מסכימים. אבל זו לא המהות, זה הדרך. את יודעת מה גורם לנתניהו להיבחר? התגובות האלה, כמו שרינה אמרה לי למשל, לקרוא לאנשים 'ביביסטים' כגנאי. השמאל לא מבין את זה. ככל שהם ממשיכים עם זה, ככה הם מחזקים את אלה שמאמינים בו. אני יכול להבין שיש ביקורת על נתניהו, זה בסדר גמור, הוא ראש ממשלה, אין אחד שאין עליו ביקורת בתפקידים האלה, ואפילו ביקורת קשה. אני לא יכול להבין שאנשים עדיין מבקרים אותו באותה צורה אחרי איראן, אחרי לבנון, אחרי סוריה. אני לא מבין את זה".
גם לבית שלכם זה הגיע. אתה ועדי לא מחזיקים באותן דעות פוליטיות.
"עדי לא בצד השמאלי של המפה הפוליטית, אבל אחרי 7 באוקטובר קרה לה מה שקרה ללא מעט אנשים מהימין, שאמרו, 'די, גמרנו עם ביבי'. רובם, אגב, חזרו בהם עם הזמן. אבל בבית היינו מדברים על זה עד שפעם אחת זה הגיע לטון גבוה ואמרנו שזה לא שווה את זה. החלטנו שלא מדברים על זה יותר. נקודה".
אני לא מאמין לאף אומן שחזר בו מהחתימה על העצומה
אלי אוחנה הוא אחד הספורטאים הראשונים בישראל שלא חששו להביע את דעתם. "הצחיק אותי כל השנים שאמרו 'לא מערבים פוליטיקה בספורט'. מה, ספורטאים אין להם דעה? אין להם רצונות? אם פתאום אנשים לא יאהבו אותי בגלל דעותיי, אז שילכו לעזאזל. מי ששינה את דעתו עליי כספורטאי בגלל דעותיי, שילך לאלף קיבינימט. לא רוצה שאנשים כאלו יאהבו אותי. תאמין במה שאתה רוצה, אני אכבד אותך על הכיפאק. יש בחירות, נבחר, נתווכח, אתה תנסה לשכנע אותי, אני אנסה לשכנע אותך, אבל אל תזלזל בדעה שלי, אל תזלזל במי שאני, אני מי שיעשה את זה מולי, אני אכנס בו ב-400 קילומטר לשעה. לא נאה לך להיות חבר שלי, אל תהיה. זה נהיה מטורף שבגלל דעה פוליטית אנשים שונאים שכנים, שונאים אחד את השני. אני באמת ובתמים מאמין באהבת חינם. זה נשמע כל כך קלישאתי, אבל זה המוטו שלי בחיים. אפילו אל תאהב, תכבד דעות, תכבד דרך. אם נדע לכבד את האחר, אנחנו נפתור 90% מהבעיות שיש לנו בארץ".
מה דעתך על מחאת האומנים מהשבוע?
"בעיניי לא לגיטימי לטנף על חיילי צה"ל, להפוך את חיילי צה"ל לרוצחים, להפוך את חיילי צה"ל ליורים בנשים ותינוקות, זה לא ביקורת, זה פשוט להאשים את חיילי צה"ל בדברים נוראים. העצומה הזאת עשתה להם הרבה יותר נזק מאשר תועלת, כי ראינו את התגובות העלובות שלהם, הפחדניות שלהם. אחרי שביטלו הופעה לאלון אולארצ'יק אז הוא תכף חזר בו ואז אסף אמדורסקי, כשראה כנראה שיותר מדי אנשים מוחים על זה שהוא מופיע ב'הכוכב הבא', קצת נבהל. אם יש לך אידיאולוגיה אז תלך עליה עד הסוף. אני לא מאמין לאף אחד שחזר בו. למה? כי הם חזרו בהם אחרי שכנראה ידעו שהולכות להיות סנקציה כזו או אחרת. איך בן אדם שחי בישראל, גדל בישראל, יכול להכפיש את חיילי צה"ל? ושלא יספרו לי סיפורים שהתכוונו לממשלה, כי עד כמה שאני זוכר, אף אחד מהממשלה לא נמצא בגבולות ולא יורה פגזים. החיילים מבחינתי, ולא רק מבחינתי, הם קדושים, ומה שאותם חבורה של מטורללים עשו זה דבר שלא ייעשה. לא מכובד, לא יפה, לא פטריוטי, לא ישראלי, לא יהודי".
אבל אתה זה שטוען שכל אחד רשאי לדעתו.
"זו לא דעה. אין לי בעיה שהם רוצים שתיפסק המלחמה ואין לי בעיה שאנשים רוצים להחליף את השלטון ואין לי בעיה שאנשים אוהבים או לא אוהבים את נתניהו. בסדר, אבל חיילי צה"ל זה לא דעה. זה קו אדום, זה צריך להיות קו אדום לכל ישראלי. הם נלחמים עבורנו, יש עשרות אלפי פצועים, יש אלפי הרוגים. איך אתם יכולים להגיד עליהם דבר כזה? גם לחופש הביטוי יש גבול וגם לדמוקרטיה יש גבול, ופה הם חצו את הגבול בצורה בוטה, מכוערת, עלובה".
אלי לא רק מביע את דעותיו הפוליטיות. בשנת 2015 הוא היה רגע מלהצטרף לחיים הפוליטיים באופן רשמי כשזכה לשריון במפלגת הבית היהודי על ידי נפתלי בנט, אך ויתר על מקומו כעבור ימים בודדים בגלל הביקורת. "עד היום אני לא שולל ללכת לפוליטיקה, זה תחום מאוד מעניין. זה תחום שאתה יכול להשפיע בו. מאז שאני צעיר התחום האקטואלי מאוד עניין אותי. אבל כשאני רואה מה קורה היום לפוליטיקאי מבחינת התדמית שלו, זה הפך להיות מילת גנאי. אז אני חושב פעמיים".
עדי: "אבל הם הביאו את זה על עצמם".
אלי: "ממש לא. כמו בכל התחומים, יש טובים ויש פחות טובים. אבל פה כולם במינוס. יצרו להם תדמית של כולם שקרנים, כולם רמאים. והרי לא כל הפוליטיקאים שקרנים ולא כל הפוליטיקאים גנבים".
עדי: "הפיגורות שבפוליטיקה היום זה כמו הפיגורות שהיו פעם?".
אלי: "בדיוק אותו דבר".
עדי: "אני לא חושבת ככה, אבל אני לא אגיד שמות כדי לא לפגוע".
אלי: "אז את רואה, פה יש לי יתרון עלייך בגלל הגיל. אני יודע מה היה אז. היום אומרים 'זה לא הליכוד של בגין', אבל מה שעשו אז לבגין היה יותר גרוע ממה שעושים לנתניהו היום. על כל האנשים מהימין אמרו שהם פשיסטים, נגמרה המדינה. אלו היו הכותרות כשהייתי בן 12, 14, 15, אותן כותרות כמו היום. רק שזה היה רק בעיתונים, ולא בכל הרשתות החברתיות. נגמרה המדינה, ואוי ואבוי. קשקוש אחד גדול, ימין, שמאל – כולם רוצים את טובת המדינה. חוץ מהקיצוניים. אני חושב שחלק גדול ממחנה השמאל הוא צבוע. אני מדבר על השמאל הקיצון, אלה שמכפישים אותנו בכל מקום בעולם, אני לא יכול לסבול אותם. קשה לי להבין איך ראשי מערכת הביטחון בעבר מטנפים על המדינה שלנו, אז למה לי לכעוס על BBC על סקיי ניוז, על ניו יורק טיימס? אני לא כועס עליהם. אני כועס רק על אלה שבתוך הארץ. אם אני הייתי צריך לחוקק חוקים, הייתי מעמיד אותם לדין וגם מכניס אותם לבית הסוהר".
נשמע שאתה מאוד בנוי להיכנס לפוליטיקה. החשש הוא ללכלך את התדמית?
"יש בזה משהו. ברור. תמיד שואלים אותי, 'למה לא הלכת לליכוד?'. אמרתי, כי לא הציעו לי. הבית היהודי לא התאימה לי. אני הגעתי למפלגה לא נכונה. אני לא דתי, לא שומר שבת, הצניחו אותי ואני יכול להבין את ההתנגדות שהייתה. אנשים משקיעים שנים כדי להגיע לכנסת ופתאום בא להם מישהו משום מקום, בלי לעשות את המסע – ההתנגדות ברורה. אם אלך היום לפוליטיקה, אני אלך לבחירות ארציות כדי לראות שבאמת רוצים שאני אהיה, ולא כי קוראים לי אלי אוחנה".
עדי, היית רוצה שהוא ילך לפוליטיקה?
"אני רוצה שהוא יעשה מה שטוב לו. אם טוב לו ללכת לפוליטיקה, שילך. דווקא הלוואי ויהיו כמוהו בפוליטיקה, אנשים טובים".
אלי, מדגדג לך לחזור לספורט? להיות מאמן?
"ממש לא. מאמן זה המקצוע הכי לא מוערך בעולם. היו הצעות למכביר, כל הזמן, כל שנה היו ארבע, חמש, שש הצעות. הייתי פוסל על הסף. ללכת לפוליטיקה? יש סיכוי. אימון? אין סיכוי. לא לנהל, לא לאמן. אני לא רוצה לנהל אפילו את בית"ר ירושלים, אבל אם יקראו לי מבית"ר ירושלים, זה המקום היחידי שאני לא יכול להגיד לא".
עדי: "אז אולי תהיה שר הספורט".
אלי: "פוליטיקה צריך ללמוד, זה לא הולך ככה. אני אגיד יותר מזה, אם אני הייתי חבר כנסת והיו מציעים להיות שר הספורט, הייתי אומר לא. קודם צריך ללמוד. אבל זה סתם היפותטי, הכל היפותטי. אם אני אחליט ואם יבחרו בי ואם ואם, אני אתעסק בזה כשזה יקרה. אבל זה על השולחן. לחלוטין".
גמר "המטבח המנצח VIP" הערב (חמישי) אחרי החדשות, קשת 12
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: רותם דואק | איפור: רינת אלפסי | שיער: איתי שי | הפקה: טל פוליטי