השבוע תם המסע של אלונה סער בעונה הרביעית של "רוקדים עם כוכבים", אלא אם תשוב לתחרות בגלגל ההצלה. "לא הופתעתי מההדחה והגעתי לאן שחשבתי שאגיע. לא בניתי על הגביע", היא אומרת בוקר אחרי ההדחה. למרות התחלה פחות בולטת, סער הצליחה להפתיע ולרגש את השופטים, ולא פחות מהם – את עצמה. "הדבר היחידי שהיה לי אכפת זה שאני אעשה ריקוד טוב ולא אביך את עצמי. הגעתי עם פחד מריקוד, אז קודם כל הייתי צריכה לפרוץ מחסום מנטלי ורגשי. אחר כך להצליח להזיז את עצמי, אחר כך שזה יהיה יפה, ורק בסוף הניקוד".
אם כל כך פחדת להביך את עצמך, למה בכל זאת הגעת?
"ראיתי בעונות הקודמות שאנשים מגיעים לא רקדנים, עוברים תהליך ובסוף עושים נאמברים יפים, ואמרתי, בא לי גם להיראות ככה, ועל הדרך יש לי גם הזדמנות להיפטר מהפחד. אמרתי, נניח ואני לא אצליח ולא איראה טוב, מה יקרה? זה לא ניתוח מוח, לא עשיתי רע לאף אחד. אז כולם יידעו שאלונה לא יודעת לזוז. מה יקרה? שום דבר. למזלי הגדול איתן (קריפס, הרקדן שליווה את סער בתוכנית – א"ו) ואני התחברנו מאוד. גיליתי בחור מתוק עם לב פתוח ללמוד בעצמו איך הכי נכון ללמד אותי ולשחרר אותי מהמחסומים שלי מול ריקוד ותנועה. והוא הצליח".
רקדו לצידך כוכבות שכבשו מיד את הרחבה, כאלה שציפו מהן מראש להצליח ואכן הצליחו.
"מגיעים אנשים שהם ווינרים במה שהם עושים ומגיעות בנות שהן דוגמניות, ובגלל זה הקהל מצפה מהן להצליח את זה בצ'יק. ובדיוק בגלל זה גם אני לא ציפיתי מעצמי להיות טובה, כי אני לא קלאסית, אני שטותניקית. לא האמנתי שעליי זה יכול להיראות טוב, ואני בטח לא מידה 34. זה ג'וק שנכנס לי עוד כנערה בשיעורי תנועה, שאם אני לא נראית טוב, אז איך אני אוכל להיראות טוב בתנועה?". 
איך זה מסתדר עם הביקורות, במיוחד של דוד שאוהב להדגיש את השיח על הגזרה?
"אני אוהבת את דוד. והיום אני אוהבת גם את איך שאני נראית, אבל בסוף כשאת נכנסת לדבר הזה, קשה נורא שזה לא ייכנס לך לסיסטם. תשמעי, היו בתוכנית בנות שהלך להן אפילו פחות טוב מאשר לי, והדבר הראשון שאמרו להן זה 'איזו יפה את', 'איזו מהממת את'. לי לא אמרו את זה, ופתאום הייתי כזה, 'וואי, למה לא אמרו לי את זה?' אבל הייתי רוצה לא לחשוב על זה, כי זה לא האישיו, כי אנחנו מתעסקים באיך רקדתי. ואני רוצה להדגיש שאני לא מסכנה ולא אנדרדוג, ממש ממש לא. אבל בסוף לא משנה כמה אני אוהבת את עצמי ובריאה מנטלית ופיזית והמידה שלי היא נורמטיבית לגמרי, זה לא יכול שלא לחדור אליי. במיוחד כשזה נוגע באיזה פצע קיים של חוסר ביטחון".
מן הסתם לא ילהקו אותי לנערת ג'יימס בונד
את חוסר הביטחון בגוף שלה מכירה סער (27) כבר הרבה שנים. "זה התחיל בגיל 14 כזה, כשמתחיל לצמוח ציצי ותחת, אחרי שאת מקבלת מחזור, ופתאום הגוף משתנה. לפני שלוש שנים אבחנו אותי עם אנדומטריוזיס, מה שגם הסביר את השינויים בגוף סביב המחזור. התחלתי לקחת גלולות ברצף כחלק מהטיפול, וזה העלה אותי במשקל בטירוף. בהתחלה זה היה 2–3 ק"ג, אמרתי בסדר, זה שווה את זה, אבל זה כבר הגיע לעשרה קילו, אז הפסקתי עם זה. ונכון שקצת ירדתי מאז, אבל אני מאוד לא רוצה להיכנס לחישובים האלה, ממה אני מרזה, גם ב'רוקדים' לא רציתי להיכנס לזה למרות שאת כל הזמן שומעת, 'וואי איך את הולכת לרזות!'. אני מנסה לחשוב מתי אני בריאה ושהגוף שלי ייראה איך שהוא יראה, ומשתדלת לא להילחם בעצמי". 
עד כמה עניין דימוי הגוף השפיע עלייך לאורך חייך?
"כנערה היו לי תקופות ששנאתי את עצמי ממש. הייתי אומרת לעצמי, 'חבל, את נורא יפה, ואת הורסת לעצמך עם המשקל'. מצד שני, תמיד הייתי מחוזרת והיו לי בני זוג, וקיבלתי תפקידים. למזלי, הביטחון העצמי שלי ממש נבנה סביב המשחק והכישרון שלי, זה הציל אותי מהמון בחינות. נניח, היו צוחקים לי על האף. אם לא המשחק יכול להיות שכבר מזמן הייתי נופלת לניתוח אף. אבל דווקא ההבנה של זה שאני צריכה להיות ייחודית, שאני צריכה פנים מעניינות, לא מושלמות, אני צריכה הבעה רחבה. זה יותר חשוב לי מפנים יפות באופן קלאסי. מן הסתם לא ילהקו אותי לנערת ג'יימס בונד, ולמזלי אלה גם התפקידים שקצת פחות מעניינים אותי".
לפני חמש שנים קיבלה סער תפקיד משמעותי ראשון בסדרה "פלמ"ח", ומשם המשיכה לתפקיד המזוהה איתה יותר מכל, המ"מית נועה לויתן ב"המפקדת" – תפקיד עליו זכתה שנתיים רצוף בפרס האקדמיה. בקרוב תופיע בשתי סדרות חדשות, אחת מהן, "ריסט", תעלה בקרוב בקשת 12. אבל לצד ההצלחה, הפרסים והשאיפות לעתיד, היא עדיין זוכרת את התפקיד הראשון שלה מכיתה א'. "בשיעור משחק של המועדונית, המורה ביקשה להמציא דמות ולחזור איתה שבוע אחרי. אני המצאתי דמות של אוגר ולא יצאתי ממנה לרגע. המשכתי להיות אוגר גם בהסעה ובהפסקות, וזה נהיה כדור שלג. מה שכן, כשהגעתי לתיכון הייתה עליי שמועה שפעם חשבתי שאני אוגר. מישהו שלמד איתי ביסודי כנראה הבין לא נכון את הסיטואציה וחשב שבאמת חשבתי שאני אוגר. למען הסדר הטוב, בואי נעשה את זה ברור: לא חשבתי שאני אוגר".
בספיישל סיפורים אישיים בתוכנית חשפת שמילדות את מתמודדת עם דיכאון קליני. איך זה משתלב עם ילדות כל כך מלאת ביטחון ודימיון?
"הצלחתי להסתיר את זה. בסוף ההומור זה מנגנון הישרדות. יש הבדל בין ליפול לדיכאון כי קרה משהו קשה בחיים, לבין אנשים שחיים עם החולי הזה ויש להם נטייה לדיכאונות, והדיכאון הזה יכול להתעורר גם בלי טריגרים. הילדות שלי באמת הייתה נהדרת ודי רגילה, הייתי מקובלת, הייתי אהובה. הרגשתי שאני כפוית טובה ושאני מפונקת, שיש לי הכל ואיך אני מעזה לא לשמוח בחיים. אבל לא שמחתי בחיים". 
איך נראה דיכאון של ילדה?
"הייתי מכינה צוואות ומכתבי פרידה. הייתה לנו מרפסת בבית והייתי יושבת על המעקה ומתלבטת אם לקפוץ או לא. הפסקתי ללכת לחברות, ולא הסכמתי שחברות יבואו אליי, לפעמים הפסקתי ללכת לבית ספר. ואז היה יום אחד שההורים שלי חזרו מאירוע, ואמרתי לאמא שחשבתי לקפוץ. למחרת כבר פגשתי פסיכולוגית והתחלתי טיפול, אצל אותה מטפלת שהיא המטפלת שלי עד היום".
טיפול אומר גם טיפול תרופתי?
"בהתחלה פחדתי לקחת כדורים ושזה ימנע ממני קשת של רגשות בתור שחקנית, אבל זה ממש לא. וזה לא שלא נכנסתי לדיכאונות אחר כך, וזה בטח לא השכיח ממני את כל קשת הרגשות. הדבר היחיד שזה עשה זה קצת לרפד לי את התחתית. זה לא שעכשיו אני האפי האפי וזה לא שינה אותי כבן אדם. זה רק קצת נתן לי אוויר לנשימה".
מה לדעתך החברה לא מבינה לגבי דיכאון?
"הטעות הכי גדולה היא שאנשים אומרים דברים כמו 'תנסי לחשוב חיובי', 'תראי כמה החיים שלך מדהימים, מה יש לך להיות עצובה?'. להיות עצובה זו רק תחילת הדיכאון. בהמשך מחכה בור של חוסר תחושה נוראי, שהוא החלק הנורא באמת. אתה פשוט נהיה מת מהלך, אתה לא מרגיש ולא אכפת לך. אמירות כמו 'תשני את דרך החשיבה שלך' זה חוסר הבנה שמדובר במחלה. וכמו שלא תבואי לבן אדם משותק ותגידי לו לקום, אתה לא יכול להגיד לבן אדם דיכאוני לחייך. הוא לא מסוגל. ומבחינת מי שסובל מהדיכאון, הדבר הכי חשוב זה ללמוד לבקש עזרה ולהרים דגל כשנהיה קשה. שמישהו בעולם הזה יידע שאני עכשיו בבור". 
מי שירצה ימשיך לשנוא
היא בתו של גדעון סער, כיום שר החוץ. הוריה התגרשו כשהייתה בת 15, ואביה נישא בשנית למגישה גאולה אבן והביא איתה לעולם 2 ילדים נוספים. הטייטל המדובר היה זה שחשף אותה לראשונה לציבור, בסיקור שהשאיר את הצלקות שלו עליה. "היה לי סיפתח נוראי עם עולם התקשורת, כי הדבר הראשון שפורסם עליי היה הזוגיות שהייתה לי עם אמיר ח'ורי. גם לא אמרו 'אלונה סער יוצאת עם אמיר ח'ורי', אמרו 'הבת של גדעון סער יוצאת עם ערבי'. כלומר, שללו את הזהות שלנו כאנשים, הפכו אותנו לאיזה כותרת שכל המטרה שלה הייתה התנגשות פוליטית. ואחרי זה הרגשתי שכל דבר שאני עושה או אומרת הוא כבר בצל הדבר הזה. היום סף הפגיעה שלי הוא גבוה, וזה עצוב, אני לא רוצה שזה יהיה באהלן אהלן כשאומרים לי 'תמותי, יא בוגדת'. זה לא משהו שבן אדם אמור להיות רגיל לשמוע".
את מרגישה שזה מלווה אותך?
"מי שירצה ימשיך לשנוא, מי שירצה יסכים לראות מעבר. כשאני הסכמתי לשחרר, והבנתי שאין לי שליטה על איך יראו אותי, אז גם הסכמתי להראות יותר מעצמי. קיבלתי תפקידים והתחילו להעריך אותי כשחקנית וגם להעריך אותי בפני עצמי".
את לא מסתירה את דעותייך הפוליטיות, שנוטות לשמאל ומנוגדות לאביך ולממשלה שבה הוא יושב.
"גדלתי בבית שבו אתה נלחם על מה שחשוב לך. המדינה היא דבר שחשוב לנו וחשוב לפעול למען טובת המדינה. ההבדל היחיד הוא שטובת המדינה בעיניי ובעיני אבא זה דברים שונים". 
לא קרה שנאמר לך שעדיף שתשמרי את הדעות שלך לעצמך?
"בחיים לא. ואני אגיד לך יותר מזה, יחד עם זה שהוא לא מסכים איתי, אני בטוחה שאבא שלי גאה בי, על עצם העובדה שאני נלחמת על מה שחשוב לי ושאני אמיצה מספיק כדי להסתכן ולהשמיע. לכל אחד מאיתנו יש קריירה ואידאולוגיה משל עצמו. וזה לפעמים כואב שאנחנו לא מסכימים, אבל זה לא מנהל אף אחד מאיתנו. הוא יודע היטב את דעתי אבל אני אף פעם לא אגיד לו, 'אל תעשה' או 'כן תעשה'. כמו שאנחנו מתנגדים לזה שיאיר או שרה נתניהו יפעילו את ביבי, ככה אין סיבה שאני אפעיל את אבא שלי. אני מקבלת מלא הודעות, 'תגידי לאבא', או 'את צריכה להחרים אותו ולגנות אותו באופן פומבי'. אני חושבת שזה שאני מגנה את הפעילות הציבורית שלו זה די מספיק. מה אתם רוצים שאני אגיד? 'שונאת אותך אבא'? אני לא אגיד את זה, אני לא שונאת אותו, אני אוהבת אותו. למה למהר לייתם אותי? אתם תהיו אבא שלי במקומו?".
כשאת אומרת למשל שהכנסת צריכה להתפזר, את מבינה שבעיני אנשים את מייחלת למהלך שייפגע באבא שלך?
"אני חשבתי שהממשלה צריכה להתפרק לפני שאבא שלי נכנס לממשלה, ואני חושבת שהיא צריכה להתפרק גם עכשיו. זה שהוא נכנס לממשלה רק עוד יותר מכעיס אותי כמצביעה. הוא עשה עם הקול שלי מה שהוא הבטיח לא לעשות. זו האכזבה הראשונית שלי ממנו, לא כאבא. כנבחר ציבור סמכתי עליו. וברמה האישית והרגשית, זה מעציב אותי כי זה אבא שלי וזו סביבה חולה בעיניי. ואני לא רוצה שאבא שלי, שאני אוהבת אותו, יהיה מוקף באנשים איומים".
את מגיעה לקפלן להפגנות. איך זה מסתדר לך?
"זה טעון, אני באה לקפלן ואני רואה שלטים עם הפרצוף של אבא שלי, זה מוזר ומורכב. יש כאלה שניגשים ואומרים 'כל הכבוד' ו'תודה שאת פה'. אני לא חושבת שמגיע לי כל הכבוד ולא תודה. זה שאני רואה שם שלטים על אבא שלי זה בטח לא סיבה לא להגיע, אני אדם בוגר". 
אבא שלך נשוי לגאולה אבן, שהשתתפה בעונה הקודמת של "רוקדים עם כוכבים" והודחה ראשונה. קיבלת ממנה טיפים?
"נשאר לה מגנזיום של ספורטאים, שזה עוזר לשרירים תפוסים. היא לא הספיקה להשתמש יותר מדי, אז היא הביאה לי".
יש לי תוכניות גדולות על יותו
בשלוש השנים האחרונות היא בזוגיות עם הראפר יותם רבינו, שידוע בשם הבמה "וודו דאדי" וצעיר ממנה ב-3 שנים. לפני כן הייתה במערכות יחסים עם כוכב הרשת והכתב הדתי מלך זילברשלג, ולפניו, כאמור, עם השחקן אמיר ח'ורי. 
בשלוש מערכות היחסים המתוקשרות שלך היה משהו שונה במהות – לאום, זיקה לדת, גיל. את מוצאת לכך סיבה?
"זה לא מודע או מכוון, יצאתי גם עם אחרים שזה לא הסתדר איתם. ואיתם זה כן התפתח למשהו. אני כן יודעת להגיד שמאוד נהניתי עם אמיר להכיר עוד חגים, עוד שפה, עוד מוזיקה, נפתח לי עולם. גם עם מלך, פתאום הכרתי ספרות אחרת, הוא הביא לי את מעשיות רבי נחמן, קרא איתי והסביר לי אותן. איך עוד הייתי מגיעה לזה? פער הגילים ביני ובין יותם הוא אומנם לא גדול, אבל כן, זה הבדל. ועדיין יותם הוא הכי דומה לי, וגם ממנו אני לומדת המון כי הוא בן אדם שיודע הכל. וגם עם בני הזוג הקודמים שלי, למרות שזה נראה שיש הבדלים, אני חושבת שיש לי הרבה יותר משותף עם האנשים האלה מאשר שונה. כל מי שציינת הוא בעל הומור, רגישות, יצירתיות, כישרון וזיקה אומנותית. ויותר מהכל, הם כולם אנשים כמוני שהם פתוחים. צריך לזכור שגם הם יצאו עם מישהי שונה מהם, לא רק אני. אבל כשאתה מתחבר למישהו, זה בדרך כלל מהמשותף".
סער ורבינו אימצו יחד את הכלב נמר. "נמר נראה גזעי, אבל הוא לא. וגם זה לא משנה אם הוא גזעי, הנקודה היא שלא קניתי אותו. ואני בחיים לא אקנה כלב, יש מאחורי זה תעשייה מאוד מרושעת. אתה לא קונה בן משפחה". 
בעבר אמרת שאת נעה בין רצון ל-0 ילדים לבין 2.
"אני לא רוצה כרגע. קשה לי לדמיין שאני לא אהיה אמא עד סוף חיי, אני פשוט חושבת שאולי אצלי זה יגיע בשלב מאוחר יותר. אני יודעת שלהרבה אנשים זה נשמע דבילי, אבל הפורקן האימהי, הצורך הזה, מקבל מענה מהכלבים, שזו נקודת השקה מדהימה עם יותם, שהוא גם מטורף על כלבים. מבחינתנו אין כזה דבר לראות כלב נהדר ברחוב ולא לעצור לצידו, לא להתלהב ממנו. ואם אנחנו בנפרד אז לצלם ולשלוח לשני. הדבר שהכי מקרקע אותי בסוף יום זה לשבת בגינת כלבים. אני לוקחת את נמר לשעתיים לגינה, לפגוש את הכלבים. אני ביטלתי פרויקט כי הילדה שלי הייתה חולה".
את מדברת על סטלה שהלכה לעולמה?
"כן, והנה היא פה". היא ניגשת לשידה וחוזרת עם כד. "זה האפר שלה, והיא פה איתי תמיד. זה הכל תלוי איזה מין הורה אתה לכלב שלך, אצלנו זה הורות לכל דבר. ויותו עוזר לי להציל כלבים. וזה מה שחשוב לי, זה שהוא אדם טוב".
"יש לי תוכניות גדולות עליו, יש לו עוד הרבה זמן איתי", היא מוסיפה על בן זוגה. "הוא מדהים. אנחנו נורא מושקעים בחיים אחד של השנייה. יותו הוא גם אדם מאוד מתעניין. אנחנו די דבק, לא כזה אוהבים ספייס. מה אני אגיד לך, הוא מדהים, אני מחכה שיציע לי".
את לא תציעי?
"לא, אני רוצה לקבל את ההצעה. הוא, בכלל לא מעניין אותו חתונה, גם מבחינתו אנחנו כבר נשואים. בעיניי יש משהו במחווה הסימבולית הזאת, הצהרת הכוונות הזאת שנותן לי איזה ביטחון, למרות שכולם מתגרשים היום, אבל יש לזה איזה אפקט נחמד, שאני אשמח לו. בא לי מסיבה".
צילום: רותם לבל | סטיילינג: עומר יהב | איפור: אדיר פימה | שיער: יוסי לוי | הפקה: טל פוליטי