שבת בבוקר, ברגעים הראשונים אחרי כניסת המחבלים, הכתב תמיר סטיינמן קיבל עשרות הודעות מצוקה מתושבי הדרום, שסיפרו לו בדיוק מה קורה, בזמן שמדינה שלמה עוד ישנה. בריאיון שלו ל"אופירה פוגשת את העיתונות" סיפר לאופירה אסייג על הרגע שהבין את גודל האסון ותחושת האכזבה מהממשלה: "אנחנו כבר הרבה זמן אחרי ועדיין יש תחושה להמון אנשים שעם ישראל עוטף אותם, אבל מדינת ישראל עדיין לא ממש שם, רק עכשיו מתחילים להתעורר".
כבר מוקדם בבוקר, רגעים אחרי חדירת המחבלים לקיבוצי העוטף, הכתב קיבל עשרות הודעות מצוקה מאזרחים שהרגישו לגמרי חסרי אונים. כבר בדיווח הראשון שלו לחדשות, הקריא הכתב את ההודעות למצלמה: "אנשים פתאום פנו אליי בבוקר ואמרו לי שהם שומעים צעקות בערבית, אחרי זה זה הפך להיות יריות, ואז בהודעות הם אומרים לי שהם בממ"ד, ואחרי זה הם אומרים לי שיורים בהם. הרגשתי שאני חייב לעשות משהו חריג ולהתחיל להקריא את ההודעות כדי להעיר את המדינה, שאנשים יבינו שאנחנו נמצאים במלחמה, כי אף אחד לא הבין".
מבחינתו הקראת ההודעות היה צעד חריג אך הכרחי לאותה העת: "אני אף פעם לא מקריא הודעות, יש לנו אחריות כי זה משדר סוג של היסטריה. אבל הבנתי שאין לי ברירה כי הם פונים אלי ואומרים 'תמיר תזעיק את הצבא, אתה התקווה האחרונה שלנו'".
מה ההודעה הכי קשה שקיבלת?
"כולם, שהם יורים בנו, הם עכשיו כאן. שניות לפני שאנשים נורו הם כתבו לי שיורים בהם והם מתחננים לעזרה, ניסיתי לעשות הכל אבל זה לא הספיק ולא עזר".
אתה מכיר אישית אנשים שנפגעו?
"מלא, חלק מהם ביקשו עזרה באותו בוקר ובסוף הם נרצחו. המון אנשים בנתיב העשרה שנלחמו כמו אריות. אחד מהם זה גיל טסה שהיינו חברים, הוא היה לוחם אש ואבא לשלושה ילדים. המחבלים הגיעו אליו הביתה, הבן שלו בן ה-17 נרצח והוא הגן אליהם ורצחו גם אותו. אחרי ששמעתי את הבשורה הנוראית הסתכלתי בוואטסאפ על הודעות בינינו מימים אחרים, וזה מטורף להבין שזה אמיתי. אני שמונה, תשעה ימים אל תוך האירוע הזה ואני עדיין לא מתעורר, אני מתקשה להאמין שזה באמת קורה ולא סיוט".
אתה מפחד?
"כן בטח, כמו כולם. אני מפחד לנסוע בכבישים ולהגיע למקומות. הגעתי לנתיב העשרה אחרי שחמאס כבשו את היישוב וחזרתי לשם וראיתי תמונות שבחיים לא חשבתי שאני אראה".
אתה חי את הדרום. האמנת שיש כזאת שנאה מטורפת למחבלים מעזה?
"בחיים לא האמנתי שבני אדם מסוגלים לפגוע ככה באנשים אחרים. פגיעה באנשים, בילדים, בנשים, שריפה של אנשים חיים כריתת של איברים".
על אף הכאב, סטיינמן מסתכל קדימה: "אנחנו כואבים מאוד עכשיו ושבורים מרוסקים, אבל אנחנו חייבים לעשות את זה ביחד ולהבין שאנחנו נבכה ביחד וגם נתחזק ביחד".