לא משנה מה מערכת היחסים שלכם עם "דקסטר", סביר להניח שהתגובה שלכם לחדשות על סדרה נוספת על הרוצח - שנייה השנה - הייתה: "שוב?!".
"דקסטר" המקורית שודרה לאורך שמונה עונות שהסתיימו ב-2013, ואפשר לחלק באופן גס לשני חלקים - העונות המוקדמות והאהובות מול העונות המאוחרות וה... קצת פחות אהובות. ב-2021, כחלק מטרנד הוליוודי של ריבוטים ורימייקים, החלה מתקפת דקסטר על האישונים שלנו. "דקסטר: דם חדש" הפגישה אותנו שוב עם הרוצח הסדרתי בעל הקוד המוסרי הנוקשה, שנים לאחר שזייף את מותו. בנו הריסון, עכשיו כבר נער, מוצא אותו, והמפגש המחודש מחזיר את דקסטר לימיו האלימים, ונגמר בטרגדיה. משם המשכנו ל"דקסטר: ההתחלה", שיצאה בתחילת 2025 והחזירה אותנו לשנים שממש לפני העלילה של "דקסטר" המקורית, עם קאסט חדש וצעיר שמגלם את הדמויות המוכרות. ועכשיו - קבלו את "דקסטר: התחייה", שמתרחשת 10 שבועות לאחר הסיום של "דם חדש".
"דקסטר: התחייה", לוקחת את דקסטר מורגן, ואותנו, ללוקיישן חדש - ניו יורק. מסיבות שלא נספיילר, דקסטר מבין שהוא חייב לצאת לחפש את הריסון, שברח בסיום "דם חדש" ועובד במלון במנהטן. בדומה לסדרות הקודמות, גם כאן נעשה שימוש מוצלח בסביבה המיידית. האסתטיקה של "דקסטר" המקורית הייתה חדשנית ומשובחת יחסית לתקופה שהיא שודרה בה, עם מיאמי הצבעונית והמיוזעת שתמיד נראית ריאליסטית וחצי הזיה פסיכדלית. הדואליות המעניינת הזאת המשיכה גם בטבע המושלג של "דם חדש", ועכשיו אנחנו מקבלים את ניו יורק בדיוק באמצע הזה - ריאליסטית אבל איכשהו בלתי מזוהה במקביל.
אי אפשר לחשוף יותר מדי מפרטי העלילה מבלי לעשות ספוילר, אבל אם נשווה את היקום של "דקסטר" למכונית שלוקח כמה ניסיונות להתניע שוב, נראה שאפשר לגשת לסיבוב הנוכחי באופטימיות זהירה - יש סיכוי שנצליח לצאת מהחניה.
שני הפרקים הראשונים של "דקסטר: התחייה" מצליחים לשחזר את הקסם, אבל גם להביא משהו חדש, והתגובות החיוביות ברשת לפרקים האלה מוכיחות שהאובססיה של Showtime (הרשת המשדרת) לפרנצ'ייז הזה סוף סוף השתלמה. הפרקים האלה עוברים מהר, מספקים המון תוכן, כוללים כמות מסחררת של הופעות אורח של דמויות מן העבר באופן שלא מרגיש מאולץ ובאופן כללי כתובים ומשוחקים מצוין. הריסון (ג'ק אלקוט) הרבה פחות מעצבן, דייוויד זייאס חוזר במלוא תפארתו ומייקל סי. הול כדקסטר תמיד נהדר. ישנן גם תוספות חדשות מצטיינות: קדיה סארף ("חוק וסדר: מדור מיוחד") היא קלודט, חוקרת משטרתית מחוננת שייתכן שתהיה הבאה בתור בשרשרת החוקרים החכמים שעלו על דקסטר וכך מצאו את מותם; אומה ת'ורמן מפציעה רק לכמה דקות, אבל אלה דקות אייקוניות, והיא בהחלט פותחת את התיאבון לקו העלילה שלה (שנראה שיערב גם את דמותו של פיטר דינקלג').
יש עוד כמה אלמנטים שמזכירים את סדרת המקור, אבל מבוצעים פה בדרך חדשה, שניכר שהושקעה בה מחשבה: אלמנט אחד הוא ה-gore, שאף פעם לא זלג למחוזות האימה ב"דקסטר", אבל בהחלט היה נוכח. גם הפעם כדאי שתהיו מוכנים לראות חלקי גופות, אבל יש משהו כל כך קאמפי באופן שבו הסצנות האלה מצולמות, שהן לא יזרקו אתכם מעולם הפנטזיה לזוועות החיים.
שנית, "דקסטר: התחייה" חוזרת לאותו התמהיל המדויק של בידור אסקפיסטי לצד שאלות מוסריות, שדקסטר מתחבט בהן בעצמו, אבל הן מכוונות גם אל הקהל, בלי שיפוט, רק עם הצעה להרהור. כי אפשר לשבת על הספה וליהנות מרוצח בדיוני שרוצח רק "אנשים רעים" בכוונה להגן על החלשים, אבל רק עד גבול מסוים. דקסטר מורגן של 2025, כך נדמה, הוא איש שונה, והכותבים כבר שתלו זרעים של רמזים שהקוד האתי שלו עשוי לעבור אבולוציה. רוחו של אביו הארי (ג'יימס רמאר, "סקס והעיר הגדולה") מלווה אותו גם הפעם, ועוזרת עם פרשנויות שמניעות את העלילה ומייצרות מתח, מבלי להעיק. הוא גם משמש מתווך למי שלא לגמרי זוכר את העלילה המקורית, או אולי אפילו לא צפה ב"דקסטר". זה קצת מוזר להגיע ל"דקסטר: התחייה" מבלי שום היכרות מוקדמת עם הדמות - אבל זה לא בלתי אפשרי.
אז הכיוון חיובי, אבל האם זה מצדיק סדרה שלישית בארבע שנים? לא, אף אחד לא צריך שתי סדרות "דקסטר" במקביל, כשיש סיפורים חדשים בטלוויזיה. אבל אם יש לכם זמן לשרוף וחיבה נוסטלגית לדמויות, החידושים שהגרסה הזאת מציעה - ובראשם אומה ת'ורמן - הופכים אותה לאופציה לא רעה בכלל.