משפחת אדמס קיימת כבר משנות ה-30 של המאה הקודמת, ועברה כמה גלגולים בקולנוע, בטלוויזיה ועל דפי העיתון. אבל כשזה נוגע לוונסדיי אדמס, בתם האפלה של מורטישה וגומז, ברור מאוד מי הפכה אותה לאגדה - כריסטינה ריצ'י, שגילמה אותה בסרטים משנות התשעים.
בשבוע שעבר עלתה לנטפליקס סדרת ההמשך המצופה של זיכיון משפחת אדמס, שמתמקדת בדמות של וונסדיי כשהיא כבר נערה מתבגרת. טים ברטון, שמביים את הגרסה החדשה של נטפליקס, וג'נה אורטגה, שנבחרה לככב כוונסדיי בגרסה הטינאייג'רית שלה, אמרו שניהם שאת ההשראה לדמות שאבו בעיקר מהגרסה של ריצ'י – שלמעשה, אף מופיעה בתפקיד אורח בסדרה החדשה. עם במאי אגדי, דמות ראשית אייקונית ואהובה וכריסטינה ריצ'י שמסתובבת על הסט, אין ספק של"וונסדיי" נלוו ציפיות מאוד גבוהות. אז איך היא עומדת בהן?
"וונסדיי" נפתחת עם פרק ראשון שקשה לחשוב על מילה מתאימה יותר לתאר אותו מאשר "מושלם". מי שגדלו על סרטי הניינטיז יזהו מיד את הדמויות האהובות עליהם ואת חוש ההומור היבש והאפל, אבל גם מי שלא צפה באף גרסה של "משפחת אדמס" מעולם יוכל להעריך את הכיף המטורלל של הפרק הראשון, שצולל ישר לעניינים עם סצנת פתיחה כיפית. וונסדיי, עכשיו כבר נערה בת 15, מסולקת מבית הספר שלה לאחר ששיחררה עשרות דגי פיראנה אל תוך בריכה מלאה בנערים (אבל היי, הייתה לה סיבה טובה) ומגיעה לנוורמור, הפנימייה הפרטית בה למדו והתאהבו הוריה.
שם, היא פוגשת את איניד, השותפה הצבעונית שלה לחדר שמעוררת בה אלרגיה - כי וונסדיי לובשת כמובן רק שחור ולבן - וגם מעניקה לה סיור של הקליקות בבית הספר. זה המקום לומר שלמרות הקריצה המהנה לסרטי התיכון של שנות התשעים והאלפיים, יוצרי טלוויזיה וקולנוע מוזמנים להיפרד סופית מסצנת "סיור הקליקות" בחצר בית הספר, בטח מאז שהיא הגיע לשיאה המודע לעצמו ב"עושות נקמה". אבל בנוורמור, הקליקות קצת שונות. בית הספר כולל סירנות, גורגונים (יצורים מיתולוגיים עם שיער עשוי מנחשים, ממש כמו מדוזה) ואנשי-זאב.
אבל אפילו בתוך סביבה בה היא אמורה להשתלב מצוין, וונסדיי מתקשה להתחבר לאנשים שמסביבה. היא נטולת רגשות, רצינית מדי לגבי הלימודים ותחביב כתיבת ספרי הבלשים שלה בשביל לבזבז זמן באירועים חברתיים, וגם יורשת מאמה חזיונות מהעבר ומהעתיד שצצים בזמנים ובמצבים הכי לא נוחים. על רקע ניסיון ההשתלבות שלה בבית הספר, וונסדיי גם נתקלת בכמה תעלומות, שהיא בטוחה שקשורות אחת לשנייה - מפלצת רוצחת תלמידים מנוורמור ומהעיירה הקרובה יריחו, קרובת משפחה מסתורית שהלכה לעולמה מזמן צצה בחזיונות שלה, וכאילו כל זה לא מספיק מלחיץ - שני נערים שונים רוצים בחברתה של וונסדיי, שרומנטיקה היא הדבר האחרון שיש לה סבלנות עבורו.
הבחירה ללוות את הדמות בגיל ההתבגרות היא הזדמנות מצוינת להעמיק אותה. וונסדיי הנערה היא גיבורה נשית מצוינת. היא מבריקה, היא עצמאית, יש לה משמעת עצמית גבוהה, היא עומדת על שלה, יודעת בדיוק מי היא ולא נותנת לאף אחד לערער אותה. אבל במקביל, היא לומדת שאפשר גם לתת לאנשים אחרים להתקרב אליה מבלי לוותר על כל החוזקות שלה. היא ממשיכה מסורת ארוכה של גיבורות נשיות צעירות כמו באפי סאמרס, ורוניקה מארס ואפילו אנולה הולמס וסברינה המכשפה בגרסה של נטפליקס - כך שלמרות ש"וונסדיי" פונה לכל הקהלים, אין ספק שהמרוויחות העיקריות ממנה הן נערות, שמחפשות מודל לחיקוי והזדהות על המסך.
טים ברטון הוא בחירה כמעט ברורה מאליה לטפל במשפחת אדמס, והחותמת הייחודית שלו מתאימה למשפחה הפיקטיבית הזאת כמו כפפה ליד (וכן, גם יד המחמד של המשפחה חוזרת ב"וונסדיי"). גם אורטגה, בת 20 שמשחקת מגיל 9 ונחשבת לאחת השחקניות הצעירות המבטיחות ביותר בהוליווד, היא ליהוק מצוין לתפקיד של וונסדיי. ההשראה שהיא שואבת מכריסטינה ריצ'י ברורה, אבל היא בכל זאת מצליחה להעניק לדמות חותם ייחודי. סצנת הריקוד הגאונית של וונסדיי בגילומה כבר הפכה לוויראלית, והיא מרשימה אפילו יותר כשמגלים שלא מדובר בעבודה של כוריאוגרפית מקצועית, אלא של אורטגה עצמה - שאין לה שום רקע מקצועי בריקוד. שני לילות לפני הצילומים, לאחר ששכחה שבכלל הבטיחה שתיצור את הריקוד הזה, היא הלחימה יחד תנועות שלקחה מקליפים של סוזי והבנשיז וסרטונים של ילדי מועדונים גותיים מהאייטיז - והתוצאה היא סצנה לפנתיאון.
למעשה, הכל ב"וונסדיי" מרגיש נכון ומדויק, ועומד בציפיות שנבנו. זאת סדרה מצחיקה, חכמה, מרגשת במידה הנכונה, וסיפור העלילה שלה מושקע. זאת גם אולי המגרעה היחידה של "וונסדיי": היא כל כך מלוטשת, שהיא כמעט ולא מצליחה להפתיע. היא לא עוצרת נשימה או מתעלה מעל הציפיות, ואוהבי ברטון יקבלו בדיוק את מה שהם רגילים לקבל ממנו.
איפה הסדרה בכל זאת מצטיינת? בשני דברים עיקריים. ההופעה הכובשת של אורטגה, שהיא שחקנית בכל רמ"ח איבריה ומצדיקה כל ביקורת מהללת שאי פעם נכתבה עליה (לא מזיק שיש לה גם פרצוף שתענוג להסתכל עליו); והאנימציה הממוחשבת המושקעת, שמספקת כמה מהרגעים המלהיבים ביותר בסדרה.