איך יודעים שבאה עונה חדשה של "רוקדים עם כוכבים"? אנה ארונוב מטה את הראש, צעדי הריקודים של אדיר מילר מ"רמזור" מרופררים בשלב כלשהו, ושיר האירוויזיון משולב שוב ושוב למקרה שעוד לא שמעתם מספיק ממנו. וכיאה לתוכנית שמלוהקת באופן מתמטי כמעט, מספיק היה לצפות במשתתפי ערב הבכורה של ריאליטי הריקודים של קשת 12 בשביל לשייך אותם לתבניות הידועות: יש את המדליסט עם הצעדים הגסים (שגיא מוקי), את המבוגר שלא יחזיק יותר משבוע-שבועיים (שי אביבי), את זו שבתכלס כבר רקדה בעבר במסגרות מקצועיות (רוני דלומי), את מאיה קיי (עומר נודלמן) ואת זו שרוקדת כל כך לא בקצב שזה כמעט כאילו היא נמצאת בעונה אחרת מהמנטור המקצועי שלה (איריס קול).
ויש גם את השופטים שתמיד יודעים לסתור את הציפיות, בין אם זה בחלוקה תשיעיות כבר בתוכנית הבכורה ובין אם זה אלי מזרחי שחושב ששגיא מוקי הוא "ג'ודאיקא". אגב מוקי, במפלס התת-קרקעי שבו "רוקדים עם כוכבים" מתנהלת לפעמים - זה של דמויות המשנה, בני המשפחה והחברים שצצים פה ושם וגונבים הצגה או שתיים - ההורים שלו, רחמים ואורית שהכירו בריקודי עם, מסתמנים כחשודים מיידיים. אם הוא יגיע לגמר, קשה לראות את המלווים שלו מסתפקים במקום על הספה בלי לקבל איזשהו נאמבר אורח על חשבון ההפקה. אבל בינתיים ההימור הבטוח לגמר הוא עדיין דלומי.
הפורמט זהה, השופטים נשמרו, אבל העונה הזאת של "רוקדים עם כוכבים" בכל זאת הביאה איתה חידוש בינלאומי של ממש: ריקוד משולש בין כוכב, רקדנית והקב"ה. אם יהיה צורך להסביר לחוצנים את ישראל 2025 אפשר יהיה להראות להם את הפריים שבו תוצאות האירוויזיון התנגשו עם תוצאות הירי החות'י, ואם זה לא יספיק אפשר יהיה להציג בפניהם את שלוש המילים שהוכרזו במלוא הרצינות לפני הריקוד של שחר טבוך - "צ'ה צ'ה חסידית". מה יותר רוח התקופה מנאמבר כזה, שלא סתם התמקם בראש טבלת הביצועים. ובמיוחד כשהרקדן גיי, המנחה ערבייה, השיר הוא "עוד יותר טוב" ואחות של אחת השופטות הייתה חטופה בעזה. השעטנז הזה מוזר, מופרע וישראלי מאין כמותו, והוא מדבר לקהל הריאליטי יותר מכל סמבה או טנגו. אם גם העונה המציאות הישראלית בלתי ניתנת ליישוב, מה הפלא שכמה סלבריטאים מעדיפים לקום על הרגליים ולרקוד.