עוד יום, עוד פורמט משונה שטרם-נראה-כמוהו מגיח אל עולם תוכניות השידוכים. מגמת השכלול של הז'אנר תפסה תאוצה במיוחד בשנה-שנתיים האחרונות - עם תוכניות כמו "חיות דייטים", שמאלצת את משתתפיה להכיר זה את זה כשהם עוטים מסכות ביזאריות וססגוניות בסגנון "הזמר במסכה", או "חיזור תקופתי", שמאפשרת למתמודדיה למצוא זוגיות כמו שעשו זאת ברומנים של ג'יין אוסטן, בתקופת הריג'נסי. וככל שעובר הזמן, כך הפורמטים חורגים מגבולות ה"הנה תראו, גם *ככה* אפשר למצוא אהבה!" אל מחוזות ה"וואט דה אקשואל פאק". תוכניות השידוכים, לפחות אלה שמקורן מעבר לים, כבר מזמן לא מתקיימות כדי לספק אלטרנטיבה לרווקים שמאסו בעולם הדייטינג המסורתי, הן מתקיימות כדי לספק בידור ולהעניק מקפצה לאינפלואנסרים. הן ממציאות את עצמן מחדש לא לטובת המשתתפים הגלמודים שאיבדו תקווה באהבה אלא לטובת הצופים, שנוטים לאבד את הסבלנות.
וכך הגיעה אלינו גם "אחים לשידוכים" של נטפליקס, שהיא תוכנית ריאליטי שידוכים טראשית ביי דה בוק, אבל עם טוויסט מעניין (יש שיאמרו מפוקפק) שמשתמע גם מהשם שלה - ל"אחים לשידוכים" מגיעים עם בני המשפחה. הפורמט הוא כזה: חמישה זוגות אחים (וזוג אחד של בני דודים) מגיעים לווילה מפוארת ורחבת ידיים בדרום צרפת, שם הם בתקווה יצליחו לפתח מערכות יחסים עמוקות וכנות, תוך שהם עוזרים לאחיהם או לאחותם (או לבן דודם) לעשות את אותו הדבר. לכאורה, הנוכחות של האחים משמשת לשתי מטרות: לספק למתמודדים כתף תומכת ומוכרת, ולהביך אותם עד מוות. אגב, פרס כספי של מאה אלף דולר נמצא גם הוא אי שם באופק, אם כי בשלבים ההתחלתיים של התוכנית עוד לא ברור מה נדרש על מנת להיות מי שיקבל אותו.
במישור העלילות הרומנטיות, "אחים לשידוכים" היא כמו כל תוכנית שידוכים אחרת: גם החיבורים ה"עמוקים" ביותר מסתכמים לעדויות רדודות להחריד של המתמודדים. הדבר המעניין או המיוחד באמת ב"אחים לשידוכים" – לפחות בפרקים הראשונים שלה, לפני שדיירי הווילה מסתדרים בזוגות – הוא הדינמיקות בין האחים. "אחים לשידוכים" מביאה למסך דוגמיות של סוג מאוד מסוים (ויש לומר, קריפי למדי) של אחאות. כמה וכמה מצמדי האחים שלוהקו לתוכנית הם כאלה שמצלמים סרטונים משותפים לטיקטוק, על כל המשתמע מכך; אחים שמתקיימת ביניהם קרבה מבהילה, סינרגיה אפילו, כמעט – יסלח לי אלוהים – משיכה מינית. כך, למשל, כשמתמודדת חדשה מגיעה לווילה באחד הפרקים היותר מאוחרים, אחד הבנים אומר בטסטמוניה שלו "היא מתוקה וחטובה, ממש כמו אחותי" ומיד ניגש להתחיל איתה. אגב, טייפקאסט "האח שמגן על אחותו הקטנה" מופיע בתוכנית לא פעם; גם אם היא לא מתכוונת לכך, והיא לא, "אחים לשידוכים" מעלה שאלות על הגבול בין דאגה בתוך המשפחה לבין רכושנות.
הרעיון להביא צמדי אחים לתוכנית שידוכים הוא מקורי ומסקרן מספיק בשביל להצדיק את קיומה של "אחים לשידוכים", אבל הפורמט הזה מייצר כשלים שהפקת התוכנית עוד לא יודעת איך להתמודד איתם. הכשל העיקרי: מלאי מושאי האהבה הפוטנציאליים עבור כל מתמודד ממצה את עצמו מהר יותר. בניסיון לפצות על הפגם הזה ולוודא שתמיד יהיה עניין, "אחים לשידוכים" התמכרה להדחות ולהכנסה של מתמודדים חדשים לווילה. הבעיה? הכל קורה בבלגן, בלי חוקיות אמיתית ובלי מבנה מוגדר.
הקריטריונים על פיהם נשפטים המתמודדים של "אחים לשידוכים" אינם קריטריונים אמיתיים: הם מקבלים חיזוקים כשהם עושים את עבודת הווינג-מן (או ווינג-וומן) כהלכתה, או לחילופין, כשהם "עושים מאמץ" למצוא אהבה - ומודחים כשהם לא עושים זאת. אלה בפני עצמן אמות מידה שאינן באמת ניתנת למדידה (מה זה אומר "לעשות מאמץ" למצוא אהבה? ואיפה נמתח הקו בין אמונה לבין אילוץ?). אולי אפשר היה להתמודד עם השיטה הזו, אבל ההדחות של "אחים לשידוכים" אפילו לא מגיעות במועדים קבועים, מה שהופך את הסיפור לאקראי ומבולבל (אגב, חשוב לומר: לא כל פורמט מצדיק את קיומן של הדחות כחלק ממנו, ובהתאם, לא כל פורמט מצדיק את הכתרתו של מנצח מובהק. ריאליטי רווקים, הרי, איננו ריאליטי כישרונות - ולפעמים הדרמה האנושית מסעירה מספיק בפני עצמה).
בכלל, ל"אחים לשידוכים" יש אווירה כללית של שכונה. אין יותר מדי אתגרים ומשימות שמכתיבים לו"ז שהצופה יוכל להתרגל אליו, אין "סכנה" ממשית שמפעילה את המתמודדים ואת הקהל (כמו למשל הקנסות ב"חם, לוהט, רותח!"). מתמודדים מסולקים מהווילה כשניכר שהם כבר לא יעילים עבור התוכנית ומתמודדים חדשים מגיעים כל הזמן, סתם ככה, כי להפקה התחשק להתסיס. הבלגן הזה מאפיין גם תוכניות ריאליטי אחרות מהז'אנר, והנה השנקל שלי בנושא: אפשר לייצר הפתעות ושוברי שגרה גם בתוך מסגרת ברורה. קחו למשל את מפגש הזוגות הקבוע ב"חתונה ממבט ראשון", או את הכניסה השנייה הקבועה ב"האח הגדול".
ואם לחזור ל"אחים לשידוכים", זה הזמן לציין אלמנט נוסף מקרטע: ההנחיה. לתפקיד המנחה לוהקה מלינדה ברי המתוקה, בוגרת העונה השנייה של "חם, לוהט, רותח!" ואישה שמבטאת את ההברות והעיצורים שלה בצורה מעוררת השתאות (באמת, ממש). למלינדה יש טונות של כריזמה ובסך הכל היא טיפוס שכיף לראות על המסך, אבל ההנחיה שלה ב"אחים לשידוכים" מתוסרטת מדי, מלאכותית ופושרת, ולא מאפשרת לה להביא את האישיות שלה לידי ביטוי. ואין מה לעשות, בעידן של ימינו תוכניות טלוויזיה טראשיות דורשת הנחייה מפולפלת ומודעת לעצמה שעושה צחוק מהטראש, ו"אחים לשידוכים" לא עושה זאת". בהשוואה לבדיחות של דזירה ברץ' השנונה ב"חם, לוהט, רותח!", או אלה המבריקות של ניקי גלייזר בריאליטי המומלץ "FBOY Island", ההערות הזהירות של מלינדה (ובכן, של התסריטאים שכתבו לה אותן) פשוט לא עושות את העבודה.
אגב, מלינדה נמצאת ב"אחים לשידוכים" על תקן זו שמביאה איתה בשורות רעות; בכל פעם בה היא נכנסת לווילה, המתמודדים נלחצים, כי הם כבר יודעים שהיא עומדת לבחוש בקדרה. אבל דמות המנחה לא אמור להיות רק זו שמאתגרת את המשתתפים אלא גם זו שתומכת בהם, מלווה אותם, וחבל מאוד שהתוכנית בחרה לצמצם את דמותה של המנחה לכדי טראבל-מייקרית ותו לא.
האם "אחים לשידוכים" מקדשת במיוחד את האהבה, או במיוחד את האחאות? לא לגמרי ברור, ונראה שהאנשים שמאחורי התוכנית גם הם עוד לא לגמרי הבינו מהי מטרת העל שלה. אם חפצתם בעוד ריאליטי רווקים שישרוף לכם כמה תאים במוח, "אחים לשידוכים" כנראה תבוא לכם בטוב – אבל יש עוד הרבה תוכניות ריאליטי רווקים שם בחוץ, ו"אחים לשידוכים" לא מתעלה על אחיותיה לז'אנר.