אפתח בווידוי מביך למדי: אני ממש אוהבת את פרופ' דן אריאלי. קראתי את "לא רציונלי ולא במקרה" ורצתי לבדוק איך עושים תואר ראשון בכלכלה התנהגותית (התשובה היא, אגב, שלא עושים, כי זה מצריך תואר בכלכלה ולא תודה). הוא מנגיש פסיכולוגיה אנושית בצורה מעוררת הערצה, ואני מקנאה לאללה ביכולת הכתיבה שיש לו וגם במחשבה שלו מחוץ לקופסה. והגילוי שהוא משתמש בשיטות אקדמיות שרלטניות למדי, ככל הנראה ולכאורה, לא גורם לי לאהוב אותו פחות. נו טוב, אולי רק קצת.
אבל מה קשור עכשיו דן אריאלי? בתזמון לא משהו, עלתה בשבועות האחרונים סדרת משטרה אמריקאית חדשה. אין בה שום דבר שונה מכל סדרת משטרה אחרת שראיתם בחייכם, חוץ מפרט אחד מרכזי: זו סדרת משטרה על דן אריאלי. מה קשור דן אריאלי לסדרת משטרה? למה לעזאזל שמישהו יעשה כזה דבר? ואיך מעבדים ספר עיון לסדרה עלילתית? לא ברור. אבל מישהו - ככל הנראה אפילו כמה אנשים, טלוויזיה היא ספורט קבוצתי - החליטו שזה רעיון טוב לעבד את רב המכר "לא רציונלי ולא במקרה" למותחן משטרתי. והם הפכו את אריאלי לגיבור של הסדרה, שקיבלה מרשת NBC את השם "לא רציונלי" ("The Irrational") וזמינה מעכשיו גם ב-HOT ו-yes.
הכירו את אלק מרסר, מומחה עולמי להתנהגות אנושית, מרצה בכיר למדעי ההתנהגות ואיש בלתי נסבל באופן כללי. הוא גם סוֹפר מצליח, ובזמנו הפנוי - לא ברור איך עוד נותר לו כזה - הוא מייעץ ל-FBI ועוזר לו בפענוח מקרי רצח, חטיפה ושוד. כלומר, יש לו זמן פנוי כי הוא ויתר על להיות איש משפחה. הוא גרוש טרי שעדיין מאוהב באשתו לשעבר, גר אצל אחותו ונטול ילדים. האחריות היחידה שלו היא על שני מתמחים צעירים שעובדים אצלו ומעריצים את האדמה שהוא דורך עליה.
אלק מרסר שונה חיצונית מדן אריאלי: את מרסר מגלם השחקן השחור ג'סי ל. מרטין, שהוא כמובן הבלש אד גרין מ"חוק וסדר" והבלש ג'ו ווסט מ"הפלאש" - או במילים אחרות, אדם ש*מאוד* אוהב לגלם דמויות של בלשים. מלבד השוני החיצוני הזה, מרסר מבוסס על אריאלי בצורה מוחלטת, כולל הצלקות על הפנים שנשארו בתסריט וקיבלו קו עלילה שלם משל עצמן (כמובן שהמומחה האמריקאי לא חטף את הצלקות שלו בטקס אש של הנוער העובד ברמת השרון, הוא סתם נפצע בפיצוץ). אבל ההבדל המרכזי ביניהם הוא שלאריאלי של "לא רציונלי" חסר הקסם האישי של המקור. אלק מרסר חושב שהוא מקסים, שנון וחכם - גם כל הסביבה שלו חושבת ככה - אבל אף אחד מהצופים לא חושב ככה.
אריאלי - סליחה, אלק מרסר - לא מייעץ ל-FBI ממטה הבולשת, אלא ממש יוצא לשטח ומתעמת עם פושעים. לעתים קרובות מדי הסוכנים מסכימים לשחרר את הנהלים, ללכת בניגוד מוחלט לפרוטוקול ולסמוך על תחושת הבטן שלו, שכמובן לעולם לא באמת מטעות. זו דרך התנהלות רשלנית אפילו יותר מתהליך איסוף החומרים במחקרים של דן אריאלי. ומרסר לא רק נשאר יועץ, הוא השוטר, החוקר, הבלש והשופט. הוא יודע לעשות הכל מלבד לטעות. וזה בדיוק כמו שזה נשמע: סדרה שהייתה אמורה להיות שיר אהבה לדן אריאלי, אבל הפכה, בלי לשים לב, לפולחן אישיות.
אז כן, התסריט של "לא רציונלי" חלש למדי, וגם המשחק לוקה בחסר, ולעתים נופל למוגזמות-יתר שמגחיכה את הסיטואציה המגוחכת למדי גם ככה. העריכה דווקא עובדת, והפרקים מהודקים ומתוחים מכל הקצוות, לא נותנים מקום לרגע אחד של שעמום מול המסך. כלומר, לא שהסדרה מעניינת - היא לא מעניינת - אבל תמיד קורה בה משהו, בכל רגע נתון, כיאה לז'אנר שלה.
ובאותו עניין: בשל העובדה שמדובר במותחן משטרתי, לא מפתיע ש"לא רציונלי" עוסקת בנושאים שעשויים להיות מטרגרים לחלקנו בימים אלה, וכוללת בין היתר פיצוצים, מוות, חקירות משטרתיות, חטופים ובני ערובה. אם אתם מעדיפים להימנע מנושאים שכאלו בימים שכאלו, קחו את זה בחשבון לפני שאתם לוחצים פליי. אבל כן חשוב להדגיש בנושא הזה - "לא רציונלי" היא סדרה שטחית. מאוד. בהתאמה, הכל בה אגבי ולא מצליח לגעת בשום עצב של הלב. היא לא באמת מפחידה, לא באמת מלחיצה, לא באמת מרגשת. היא סדרת כלום, נאדה, הבל הבלים. לא רציונלי ולא משנה.
"לא רציונלי" היא דוגמה נפלאה לכך שלא כל מה שעובד טוב על הנייר צריך להיות מעובד גם למסך. אבל כאן מגיע הדיסקליימר: למי יש פניוּת מנטלית למשהו שהוא לא זבל? יש מצב שזה בדיוק הכלום היחיד שאנחנו יכולים להכיל עכשיו. יו קאנט אולווייז גט וואט יו וונט. "לא רציונלי" היא בוודאות *לא* מה שהיינו צריכים, אבל זו יכולה להיות פשרה הולמת.