בשנותיה הראשונות של נטפליקס סמכנו עליה שתפיק מעט תוכן משל עצמה, ושהוא יהיה כזה שכמעט תמיד יקלע, או לפחות יביא משהו חדש לעולם הטלוויזיה. אבל ככל שהיא גדלה, נטפליקס התחילה לירות לכל הכיוונים - וכשזה קורה, לפעמים מפספסים. השפע של נטפליקס הגיע למצב שהוא מעמיס ומבלבל; בתוכו, עדיין אפשר למצוא סיבות להישאר (כמו "חינוך מיני"), אבל גם דברים שכולנו מעדיפים למחוק מהזיכרון (בואו לא נדבר על "Disjointed" לעולם).
אחד הז'אנרים שנטפליקס ממש נעצה בו ציפורניים בשנים האחרונות הוא שעשועוני דייטינג, שרוכבים על החולשה הקפיטליסטית של כולנו. נטפליקס מקבלת חשיפה בלתי רגילה, מכיוון שהיא מלהקת לתוכנית הרווקים האלה את האנשים הכי יפים באינסטגרם - שממשיכים לקדם עבורה את הביזנס בדרכים רבות ושונות. אנחנו, מצידנו, לא עומדים בפיתוי, וצוללים לעוד תוכנית טראשית כדי לראות אנשים יפים מתאהבים.
כל זה לא אומר שאי אפשר לעשות דברים יפים בעולם הריאליטי. לריאליטי יש את המגבלות שלו, אבל לא חסרות תוכניות שמביאות איתן דיונים מעניינים ואפילו מייצרות השפעה פוליטית, כמו "המרוץ לדראג של רופול". ואם מדברים על ריאליטי השידוכים - נטפליקס הבינה כבר מזמן שיש חור בשוק ששווה להיכנס אליו. פרנצ'ייז "הרווק", ששלט בז'אנר במשך שנים, הוא גזעני, סטרייטי להחריד וסקסיסטי - וזה עוד לפני שהזכרנו את הכמות המנותקת מהמציאות של שמלות הערב שנלבשות שם. בקיצור, היה ברור שהקהל רצה משהו אחר.
"חם, רותח, לוהט" היא כנראה היצירה המשמעותית והאהובה ביותר של נטפליקס בז'אנר תוכנית השידוכים – ובצדק. וכמובן, קיבלנו גם את "האהבה היא עיוורת" השנויה במחלוקת, שזכתה אף היא לפופולריות בלתי מבוטלת. והיו גם תוכניות שידוכים נוספות, כמו הריאליטי הביזארי "חיות דייטים", וגם "האולטימטום: חתונה או פרידה". במהלך שיווקי די חכם, נטפליקס החליטה שיום האהבה הוא הזדמנות מצוינת להשיק מעין עונת אולסטארס, שבמסגרתה החזירו מתמודדות ומתמודדים מהתוכניות שהוזכרו - וגם מתוכניות ריאליטי נוספות שדווקא לא עסקו בדייטינג (כמו "המעגל", "החפרפרת" ו"מסמנים את טמפה"). הפורמט החדש הזה קיבל את השם האיום "הזיווג המושלם"; במסגרתו, כל אותם פליטי ריאליטי של נטפליקס שוכנו בבית אחד גדול, והם נמצאים שם בשביל מטרה אחת: לנסות למצוא את השידוך המושלם שלהם.
נתוני הפתיחה של "הזיווג המושלם" טובים - עונות אולסטארס מכל סוג שהוא מקבצות יחד אנשים שאנחנו כבר יודעים שאנחנו אוהבים לראות, והם מצדם חוזרים עם ידע יותר נרחב על איך לעשות טלוויזיה טובה, ומוכנים לזרום עם קווי העלילה של המפיקים. אבל היתרון הזה יכול גם להפוך לחיסרון, כשהמלאכותיות והיד הכבדה של ההפקה מורגשים בצד של הצופים. במקרה של "הזיווג המושלם", זה אכן קורה.
כוכבת התוכנית היא, כצפוי, פרנצ'סקה מ"חם, רותח, לוהט", אחת הנשים המרתקות ביותר שנטפליקס ליהקה לתוכנית. פרנצ'סקה היא עולם של ניגודים. היא נראית כמו הכלאה בין ברבי לקים קרדשיאן, חכמה יותר ממה שכולם חושבים אבל לא טורחת לנפנף בזה; ביסקסואלית גאה עם אידיאולוגיית סקס-פוזיטיב פמיניסטית, אבל עם אופי קריר וקורקטי. כל זה יוצר צפייה מעניינת וממש בלתי צפויה, כשפרנצ'סקה עושה את המהלכים הכי אכזריים במהלך העונה, ובלי למצמץ.
מלבדה, כדאי לשים לב לדום מ"החפרפרת". בעוד שאר הדיירים בבית מתנהגים כמו כוכבי הריאליטי המנוסים והממולחים שהם, עד כדי כך שלפעמים מרגיש שהם מביימים את עצמם ואין שום דרך להבדיל בין רגש אותנטי לסתם קו עלילה טוב - דום הוא זה שאפשר לסמוך עליו שתמיד יהיה מעורב רגשית. אף אחד בבית לא בוכה יותר ממנו, ואלה הרגעים מהם עשוי ריאליטי משובח. קלואי האהובה מ"חם, לוהט, רותח" נמצאת בתוכנית גם היא, אבל היא מגיעה בשלב מאוחר יותר בעונה, ולא מנוצלת מספיק בתור מפעל הפנינים הטלוויזיוניות שהיא.
כאמור, בצפייה ב"הזיווג המושלם" מתקבלת התחושה שהתוכנית מופקת יתר על המידה. ויש לה חולשה נוספת - המשחק עצמו, שהוא מסורבל, משעמם לעתים ובעיקר חסר משמעות מבחינת בניית המתח לקראת חשיפת המנצחים. "הזיווג המושלם" לוקחת חלקים מ-"Are you the one", "הרווק בגן עדן", "חתונה ממבט ראשון" ועוד, ונותנת למתמודדים לשדך בינם לבין עצמם, בניסיון למצוא את השידוך המושלם. בדרך הם מקבלים אתגרים שבודקים את הזוגיות שלהם, מדיחים משתתפים, מכניסים משתתפים אחרים ואפילו מחזירים משתתפים שכבר הודחו, וכמובן, מחליפים שידוכים בקצב מסחרר. אבל זה יותר מדי. הפרקים ארוכים, התחלופה המהירה לא מאפשרת לקשרים משמעותיים לצמוח, וכל העיסוק במשחק עצמו בכלל לא משאיר זמן לסקס. יש גם רגעים עסיסיים, דרמטיים, מרגשים ומפתיעים, אבל הם מסתתרים בין הרבה מאוד תוכן - שחלקו צריך היה להישאר על רצפת העריכה.
נטפליקס, די עם הסטרייטים
ועוד שאלה לנטפליקס - why so straight? ענקית הסטרימינג עושה עבודה לא רעה בכל הנוגע לייצוג של הקהילה הגאה בסדרות העלילתיות שלה - "עוצר נשימה" ("הארטסטופר"), "חינוך מיני" שצוינה קודם, "דברים מוזרים" או "ג'יני וג'ורג'יה" - אבל כשזה מגיע לריאליטי שידוכים, בקושי יש זכר ללהטב"קים. הפער הוא בלתי נתפס.
חלקכם יזכרו את תוכנית השידוכים של נטפליקס "דייטים", שהייתה יוצאת דופן במובן הזה - והעניקה ייצוג לקהילה הגאה. וגם "הזיווג המושלם" נכנעת מעט לספקטרום הנטייה המינית: שלוש מתמודדות בבית הן ביסקסואליות, ושתיים מהן אפילו משודכות בשלב מסוים בעונה. אבל הנגיעה הביסקסואלית הקטנטנה הזאת היא לא ייצוג מוצלח של הקהילה הקווירית. שתי נשים יפות שמתמזמזות ומיד נפרדות הן חלק מהסיפור הסטרייטי והפטריארכלי, כך שמדובר בצעד קטנטן בכיוון חיובי, אבל זה ייצוג שעדיין לא מספק את מה שמגיע לנו כל כך ברוח התקופה. והכי גרוע זה שבמקום פשוט להפיק תוכנית דייטינג להטב"קית, נטפליקס לא מפסיקה לספק תירוצים. במקרה של "האהבה היא עיוורת", למשל, המפיק כריס קולן אמר: "זאת לא תוכנית שמתייחסת באופן ספציפי למיניות. ובכל זאת, אני חושב שבהתבסס על הפורמט של התוכנית, גרסה להטב"קית שלה תציב קשיים לוגיסטיים".
פרנצ'סקה עצמה אפילו מציעה את הקונספט של עונה ביסקסואלית במהלך אחד הפרקים. באופן אירוני, באותו הרגע עומדת לצידה קאריסל, ממשתתפות העונה הקווירית והמעולה של "Are you the one" (שאינה תוכנית של נטפליקס) – שהוכיחה שעונה כזאת מביאה איתה אפילו עוד יותר דרמה ומשולשי אהבה, ובמקביל גם מציגה מתמודדים עם כישורי תקשורת רומנטית ומינית מפותחים. בסיטואציה כזאת כולם ירוויחו - נטפליקס תוכל להמשיך ולהציע את סדרות הדייטינג הסטרייטיות, להרוויח במקביל גם את הקהל הלהטב"קי, ולטפוח לעצמה על השכם על כך שהיא מייצגת את המציאות ומהווה אלטרנטיבה אמיתית ל"הרווק". אחרי זה אפשר להתחיל לדבר על מתמודדים שלא עונים על אידיאל היופי. לאט לאט.