העובדה ש"פשוט ככה" (...And Just Like That), סדרת ההמשך של "סקס והעיר הגדולה", בכלל שרדה עד העונה השלישית - היא עדות לאהבה העמוקה של הקהל השבוי שלה, ולא רק לסדרת המקור אלא גם לדמויות עצמן. לא כי היא גרועה, אלא כי היא מספיק ממוצעת בשביל להיעלם בין היצע התוכן העכשווי, ולא מתקרבת לשחזור הקסם והחדשנות של המקור. להגנתה: מעטות הסדרות שיכולות לעשות את זה, בטח עם הסטנדרטים שהרקיעו שחקים מאז שנות ה-90. ואם בכל זאת יש בה משהו חדשני, לפחות יחסית, זה האופן שבו היא מאפשרת לצופות והצופים להתאחד עם דמויות כל כך הרבה שנים מאוחר יותר, וליותר מהצצה קצרה. אולי זה גם מה שמחזיר אותם אליה, כי אף אחת לא תפסיק לדבר עם חברה טובה רק כי החיים שלה הפכו לדי משעממים.
בעונה השלישית, שמשודרת בישראל ב-HOT (ששת הפרקים הראשונים, מתוך 12, נמסרו מראש לביקורת), קארי בגילומה של שרה ג'סיקה פרקר ממשיכה לנהל קשר בשלט רחוק עם איידן (ג'ון קורבט), ונראה שגם התסריטאים מבינים שהזוגיות הזאת מרגישה כפויה, מערימים עליה מכשולים ומכניסים לחייה של קארי דברים חדשים. סליחה, גברים חדשים: לוגן מרשל גרין - שתמיד עושה עבודה סקסית בתור הכפיל של טום הארדי - הוא הגנן החדש של קארי, שאולי מפלרטט איתה ואולי עם סימה (סריטה צ'ודהורי). בנוסף, היא מקבלת שכן רוטן אך נאה, עלילה שהיא קלאסיקה של קומדיה רומנטית.
אבל אם "סקס והעיר הגדולה" הייתה מעיפה את איידן (בפעם המי יודע מה) אחרי שלושה פרקים גג, "פשוט ככה" עושה אדג'ינג לא מוצלח ובלתי נגמר, במקום לתת לקארי להתמקד בחתיכים שבמנהטן. אפילו כשהוא מועד קשות (בלי ספוילרים), היא מגיבה בשלוות נפש ובגרות - צמיחה מהממת עבור הדמות, אבל מצב נפשי פחות מבדר לצפייה בהשוואה להתמוטטויות העצבים שהיו לה סביב דייטים לפני 30 שנה.
מירנדה (סינת'יה ניקסון), בינתיים, ממשיכה לסחוב על כתפיה את מה שנשאר מהסקס של "סקס והעיר". היא שוכבת עם נזירה, מנסה סוף סוף להתחיל עם ג'וי (דולי וולס) ומסתובבת בדירה של קארי בעירום מלא. ושרלוט (קריסטין דיוויס)? שום דבר מעניין, תודה ששאלתם. היא וליסה (ניקול ארי פרקר) ממשיכות להתרוצץ ולהילחץ ברחבי העיר בגלל משבר כזה או אחר. קו העלילה של ליסה הוא כבר כל כך מיותר, שאפשר רק להתחנן להמתת חסד, אם כי העונה הוא יספק הופעת האורח מדהימה של ג'ניפר לואיס. במקום ליסה אפשר לעבות את הסיפור של סימה, שהיא דמות עם הרבה פוטנציאל בלתי ממומש.
"פשוט ככה" מנסה מאוד לרצות את הקהל, ויש בזה משהו מנחם, אם כי לפעמים מתאמץ. אולי הגיע הזמן שהיוצרים יפסיקו לנסות ויבינו שהתשובה נמצאת מתחת לאף שלהם כל הזמן הזה: לקצר את זמן הפרקים, להחזיר את העריכה הקצבית והתחושה האמיתית של רחובות ניו יורק, להעביר את הגיבורות סערות אמוציונליות מהותיות ולתבל בהמון סיפורי סקס מצחיקים. כבר עשיתם מוצר מושלם, עכשיו רק צריך קופי-פייסט.
