"האיש שרצה לדעת הכל", הדרמה הבלשית של כאן 11, דווקא לא רוצה לספר הכל - או לפחות לא את הפרט הכי מהותי לגביה: זו לא בדיוק סדרה חדשה, אלא עונה חדשה תחת הנהלה חדשה ל"תיק נעדר" משנת 2019. אין בה כמעט זכר לאחת הדרמות הראשונות של התאגיד, שבהמשך גם שודרה בקשת 12, ונדמה שהסיבות לכך לא מסתכמות רק בעובדה שהפעם אין תיקי נעדרים כלשהם. אבל לא מדובר במקרה קלאסי של נוכלות לוח שידורים, כי "האיש שרצה לדעת הכל" אכן עומדת בפני עצמה. והיא אפילו יכולה לעמוד זקופה.
למרות השינוי האבסולוטי מאחורי הקלעים - ארבעה יוצרים גברים התחלפו באישה אחת, התסריטאית והבמאית מיכל ויניק ("ולריה מתחתנת") - "האיש שרצה לדעת הכל" לא מתנתקת לגמרי מספינת האם: אחרי ש"תיק נעדר" התבססה על שני ספריו הראשונים של דרור משעני בסדרת החוקר אברהם אברהם, היא מתבססת על הספר השלישי ולוקחת את אדון אברהם איתה. מוריס כהן שוב נכנס לנעליו של הבלש, אבל נראה שהדז'ה וו איננו רק מנת חלקם של צופי האחות הגדולה. גם ככה מרגיש כאילו כהן מגלם כמעט תמיד את אותה דמות מחוספסת, ומה זה כבר משנה אם מדובר בחוקר במשטרת חולון, רב או מפקד ימ"ר. דמות נוספת שממשיכה מרחוק היא מריאנקה (קרול ויירס), לא שמישהו יזכור מה הסיפור שלה.
גם בסיבוב הנוכחי נדמה ש"האיש שרצה לדעת הכל" משחקת מעט עם מבנה הסיפור הקלאסי, וזה ניכר עוד בפרק הבכורה - שבו כהן כמעט ולא מופיע. הפוקוס הוא על קורבן עבירה בשם מלי (עינת הולנד, "ילדות סכסכניות"), שעברה תקיפה מינית מסתורית שממנה היא לא זוכרת דבר. בעלה קובי (אימרי ביטון) הוא בעל כל כך מודאג שהוא הופך לחשוד למדי, והחוקרת אורנה (נטע ריסקין) מוצמדת לאברהם אברהם כדי שתהיה לו עוד קולגה לזלזל בה. מלבד הנ"ל "האיש שרצה לדעת הכל" היא הסדרה שרצתה ללהק את כולם, ואת הקאסט משלימים אורי לייזרוביץ', משה פרסטר, אוהד קנולר, עירית קפלן, טום באום, אלי אלטוניו, סוזנה פפיאן, איגי וקסמן, מיה דגן, בת אל מוסרי ועומר ברנע.
מלבד השקעה ניכרת בפן הוויזואלי, "האיש שרצה לדעת הכל" מצטיינת בזכות שני מרכיבים - אחד ותיק, השני חדש. הוותיק הוא ההיקף הצנוע, אפילו הבריטי, שלה: שמונה פרקים ממכרים בני חצי שעה בלבד, בדיוק כמו ב"תיק נעדר". החדש, שהוא יותר סקנדינבי מבריטי, הוא הרושם שהפעם מדובר בתוקף סדרתי. זה מעלה את מפלס הבהילות, מרחיב את היריעה, ובעיקר מעורר תקווה שמי שקשר את כל הקשרים האלה יידע גם לפרום אותם בסוף העונה. המבקרים קיבלו לצפייה מוקדמת רק את שלושת הפרקים הראשונים של "האיש שרצה לדעת הכל", ובסדרות מסוג זה ברור שהכל יקום וייפול על פרק הסיום. אין אפילו סיבה לרוץ לספר שעליו היא מבוססת, כי הוא מלכתחילה מסופר מפריזמה שונה לגמרי, ולכן אולי הולך לכיוון הפוך.
השידור המהיר (פרק פתיחה כפול, שני פרקים בשבוע), היעדר כוכבי העל (עם כל הכבוד למיה דגן בתפקיד עיתונאית חוקרת) והאינטימיות של העלילה שמורגשת ביותר ממובן אחד: כל אלה מעוררים את הרושם ש"האיש שרצה לדעת הכל" היא סדרת קוויקי. קצרה, מכונסת, כזו שאפשר היה לתפור במלואה בשני ערבים ושעוד שנה ישתלם למכור לנטפליקס. אבל זה שהציפיות נמוכות לא אומר שכך גם עם פוטנציאל הנפילה, ולכן מדובר בהישג משמעותי מבחינתה - אפילו אם הסדרה עצמה איננה הישגית כל כך. "האיש שרצה לדעת הכל" היא לגמרי סדרת "מתי הפרק הבא", וכאמור, הפרק הזה יגיע ממש עוד מעט וייגמר צ'יק צ'ק. מה לעשות, לפעמים השקעה טלוויזיונית מתבטאת לא בהפקות ענק בלתי נגמרות, אלא דווקא עם ההפך המוחלט.