ברוכים הבאים ללונדון הקסומה. הרחובות והטכנולוגיה תואמים לחלוטין ל-2023, עם הבדל אחד משמעותי: כל אדם שעובר את גיל 18 זוכה בכוח קסם ייחודי ועוצמתי. חלק יכולים לעוף, חלק הופכים לחזקים להפליא, אחרים יכולים לשלוט בטכנולוגיה או מסוגלים להתעתק – סליחה, לבצע טלפורטציה – או לשלוט במכשירים חשמליים. כולם, מלבד אחת: גיבורת סיפורנו, ג'ן "הקשישה" בת ה-25 שטרם קיבלה כוח מיוחד משל עצמה. היא סתם אישה רגילה, כמוני כמוכם.
הטייטל של הסדרה החדשה, שעלתה השבוע בשירות הסטרימינג דיסני+, קורא "יוצאת מן הכלל", "Extraordinary" בגרסה המקורית. ועם כמה שהייתי שמחה לבשר ששמה של הסדרה מעיד גם על איכותה, זו לא בדיוק המציאות. היא אמנם נקראת "יוצאת מן הכלל", אבל אין בה שום דבר יוצא דופן. ההפך הוא הנכון. היא משתמשת באחד מהטריקים הכי ישנים בספר; דמיינו את "אנקאנטו", מינוס השירים ומינוס האווירה הקולומביאנית. גם לונדון שבה מסתובבים אנשים עם כוחות קסומים מזכירה איזו סדרת ספרים אחת, אבל עזבו.
מלבד היותה לייט-בלומר בת 25 שלא ניחנה בכוחות קסומים ומלאת תסכול על כך, ג'ן היא גם צעירה די מעצבנת בלי קשר, מלאת רחמים עצמיים ומרוכזת בעצמה ברמות קיצוניות. היא עובדת בחנות תחפושות ובלונים מקומית ושונאת את עבודתה (אבל לא עושה שום דבר כדי לשנות את זה), היא רווקה נצחית שמשתרכת אחרי בחור שלא שם עליה ומשפילה את עצמה מולו בכל הזדמנות שרק נקרית בדרכה. שותפתה לדירה היא החברה הכי טובה שלה מימי התיכון, קארי, והן גרות עם בן הזוג הגוץ של קארי שמשקיע את ימיו ולילותיו בניסיון ליצור נבחרת "נוקמים" מקומית שתגן על אזרחי העיר.
הטריילר מתגאה בכך שמפיקי הסדרה חתומים גם על "להרוג את איב", אבל מעבר לניימדרופינג הזה אין ל"יוצאת מן הכלל" שמות גדולים להתהדר בהם. אנסמבל השחקנים שנבחר לככב הוא אנונימי למדי – השחקנית היחידה שאולי תהיה לכם מוכרת היא שיבון מקסוויני, סיסטר מייקל מ"נערות דרי" שהפכה מנזירה קתולית קשוחה וחריפה לאם מלאת כוונות טובות אבל סמי-מתעללת שמעדיפה בבירור את בתה הצעירה ומתאכזרת לא אחת לבכורתה. יש גם הופעת אורח של פטרישיה אליסון מ"חינוך מיני", ובזה זה מסתכם. מבחינת כשרונות צעירים, הבולטת לטובה המרכזית היא סופיה אוקסנהאם שמגלמת את קארי, שעושה עבודה ורסטילית למדי ונדמה כי היא לא ממצה את הפוטנציאל שלה, ושיש לה עוד הרבה מה לתת.
בניגוד למדינה שבה היא מתרחשת, "יוצאת מן הכלל" לא ניחנת באיפוק בריטי. החל מהשפה הגרפית העיצובית והפופית שלה, דרך העריכה הזריזה והקופצנית, השפה הבוטה, העירום החלקי ועד לרפרנסים לעולמות הטיקטוק ולתרבות הפופ (כולל קריצות ישירה ל"רופול") – יוצרי "יוצאת מן הכלל" כנראה התחילו ב"בא לנו סדרה צעירה רצח", ולמזלם, הם הצליחו לקיים את ההבטחה. גם הסאונדטראק שלה הוא אחד המוצלחים בסביבה, וניכר שהיוצרים מתים על מה שהם עושים, שזו תמיד נקודת פתיחה נהדרת.
2022 הסתיימה, ואיתה הגיעו, כרגיל, סיכומי השנה המסורתיים. ולמרות ש-2023 רק התחילה, אני אגיד בזהירות שאפשר כבר להכתיר את "יוצאת מן הכלל" בתור הסדרה הקלילה ביותר שתצפו בה השנה. ואם לא הקלילה ביותר (כי בכל זאת, כנראה שבדצמבר תגיע עונה רביעית ל"אמילי בפריז" ועם זה קשה להתחרות), היא ללא ספק תהיה בין הקלילות, השטחיות והמטופשות שבהן. לא תפסידו כלום אם תוותרו עליה, אבל אם כבר תחליטו להתחיל, סביר להניח שתתנו לדיסני+ להתחיל אוטומטית את הפרק הבא. יש רגעים שזה בדיוק מה שהלב רוצה; כשיגיע הרגע, "יוצאת מן הכלל" תספק את הסחורה.