שלוש שנים אחרי עונת הבכורה המופתית - אפילו המושלמת - של "חזרה גנרלית" (The Rehearsal), ניית'ן פילדר מצא דבר עוד יותר מלחיץ, מעיק ומקפיא דם ממפגשים חברתיים שגרתיים: תאונות אוויריות. פרק פתיחת העונה השנייה של קומדיית הריאליטי (או בעצם דרמה קומית? או מוקו-ריאליטי?) של פילדר עמוס בסנאף עבור בעלי חרדת הטיסות, רק בשביל להחליף אותו בהמשך בסנאף עבור בעלי החרדה החברתית. ואם יש משהו אחד שפילדר מוכיח בניסוי הטלוויזיוני שלו, זה שכולם לוקים בה במצבים מסוימים.
"חזרה גנרלית", שמשודרת ב-HOT ,yes וסלקום TV, היא הצלע השלישית בכתר הטלוויזיוני המשולש של פילדר, אחרי "ניית'ן לשירותך" ו"הקללה" - אבל היא גם הראשונה שמשודרת ב-HBO, ולכן נהנית מתקציב בלתי מוגבל. צופי הסדרה כבר גילו בעונה הקודמת כמה רחוק פילדר מוכן ללכת בשביל לשחזר מקומות וסיטואציות חברתיות עבור משתתפיה הכנראה-אמיתיים, ואותם צופים מן הסתם לא מעוניינים ולו בספוילר מהותי אחד על מה שצפוי בהמשך העונה (שנשלחה כולה לביקורת). עבורם מספיק להגיד: זה גדול יותר, שאפתני יותר, וכולל העתק מדויק של טרמינל ביוסטון. במקרה הזה, יוסטון, אין לו שום בעיה.
"עשר דקות בלי צחוקים", מסכם פילדר בקולו את המהלך הפותח של הפרק הראשון לעונה, אבל הוא מן הסתם יודע שאנשים לא באמת באים ל"חזרה גנרלית" בשביל לצחוק ממנה. הם גם לא באים בשביל ללמוד, להתעמק, או אפילו ליהנות במידה מיוחדת - כי הצפייה בסיטואציות החברתיות שהיא מדמה כרוכה בסבל אנושי בלתי נמנע. הם באים ל"חזרה גנרלית" בשביל להציץ לתוך המוח של אדם מתוחכם יותר ממה שהם, כולנו, אי פעם יהיו. אלא אם סופרים דקות בודדות ומנומנות כתאונה טלוויזיונית, גאון מהסוג של פילדר לא זקוק לאף טייס משנה שבעולם.
מצד אחד, "חזרה גנרלית" מעוררת לא פחות מתדהמה מול הון התועפות שפילדר ו-HBO מוציאים על שטויות מוחלטות כל כך. מצד שני, הפלאים שהוא עושה בה עם אותן שטויות כל כך נבונים וחדשניים - שכל מה שמתחשק זה להוציא כסף מהכיס כדי לממן כמה שיותר ממנה. תשומת הלב הזו לפרטים משתקפת בבחירות הכי קטנות שיש, למשל תיק הג'נספורט הספציפי שפילדר סוחב על גבו, אבל גם בהחלטות משמעותיות כמו הליהוק: מודי, גיבור פרק פתיחת העונה, הוא טיפוס מרתק בדיוק כמו אנג'לה מהעונה שעברה. בהמשך "חזרה גנרלית" אף תשבור את הקיר הרביעי, החמישי והשישי כשהיא תתייחס לסדרות של פילדר, כולל אזכור לא קטן למלחמת ישראל-חמאס. ובעודו פותח עוד סוגריים ועוד סוגריים עם עוד ניסוי ועוד מחשבה, הפרעת הקשב הזו מתגבשת לכדי מופת נוסף של טלוויזיה שעושה היסטוריה קטנה.