כשמנסים להיפרד מ"תרגיע" ("Curb Your Enthusiasm"), שעונתה ה-12 החלה השבוע ב-yes ,HOT וסלקום TV, אי אפשר לעשות זאת בלי להתייחס לפיל שבחדר: העובדה שיוצרי "תרגיע" כבר הכריזו בעבר על סוף הסדרה. אחרי שלארי דיוויד קנה לעצמו את חצי המלכות ההוליוודית עם ההצלחה האדירה של "סיינפלד", ב-HBO נתנו לו לעשות פחות או יותר מה שהוא רוצה עם הסדרה. הוא כותב ומצלם עונות מתי שהוא רוצה, מכריז על סיום ואז מתחרט ומקבל חופש אומנותי שבודדים זוכים לו.
למעשה, במהלך צילומי העונה ה-11 של "תרגיע" צולמה סצנה שבה לארי טובע ומת, כי היוצרים חשבו שהעונה הזאת תהיה האחרונה. לאחר שחודשה לעונה 12 הסצנה נגנזה. האם זה אומר שנראה את דיוויד של הסדרה הולך לעולמו בסוף העונה החדשה, שאמורה אכן להיות האחרונה? אין שום סיכוי לדעת, אבל אפשר להרגיש בנוח להמר שלא - כי לאחר שהתוכניות האלה כבר נחשפו, קשה להאמין שהוא יילך בדרך הצפויה ולא ינסה להפתיע את הקהל פעם אחת אחרונה.
בינתיים שודר הפרק הראשון של העונה, שמביא עוד מאותו הדבר. ובמקרה של "תרגיע", עוד מאותו הדבר הוא בדיוק הנוסחה שאפשרה לסדרה לרוץ במשך 24 שנים ו-12 עונות עם קהל מעריצים אדוק. דיוויד בנה לעצמו אלטר אגו בלתי נסבל, שפשוט לא נמאס לראות אותו מכניס את עצמו לצרות ואז חופר לעצמו בור אפילו גדול יותר כשהוא מנסה להיחלץ מהן. העונה ה-12 פוגשת אותו לאחר ההצלחה הגדולה של העונה הראשונה של "לארי הצעיר", הסדרה ש"יצר" בכיכובם של טד דנסון ומריה סופיה (קיילה מונטרוסו מחייה, שגנבה את ההצגה בעונה הקודמת וממשיכה לעשות זאת). בפרק הראשון הוא נוסע לאטלנטה יחד עם מריה ועם חברו הטוב ליאון, שמתגורר איתו, כדי להתארח בתשלום במסיבת יום הולדת של איש עשיר, ועל הדרך לבקר את סבתו של ליאון. הביקורים האלה, כפי שאפשר להסיק, לא בדיוק הולכים חלק.
כמה ימים לפני יציאת הפרק, מגזין TIME פרסם טקסט ארוך שבו ניסה לפצח למה דווקא לארי דיוויד הוא קומיקאי "בלתי ניתן לביטול", אפילו כשהוא זולג לבדיחות שיכולות להתפרש כפוגעניות. נדמה שהסוד של דיוויד, כפי שמנסחים אותו ב-TIME וכפי שנכתב גם כאן בעבר, הוא לא רק המרחק העצום בין הדמות המיזנטרופית לבין היוצר החביב - אלא גם הכוונה שמסתתרת מתחת לבדיחות. דיוויד לא באמת מתעניין בפוליטיקת זהויות, אבל זה לא בגלל שהוא לא מכיר בקיומה או מכיר בדיכוי של אוכלוסיות. הוא פשוט מתעניין יותר בבינאישי, והדמות שהוא יצר לא שונאת אף אדם בגלל זהות או דעות. היא שונאת את כולם בגלל שהיא פשוט שונאת תכונות אנושיות.
בפרק הפופולרי "עוף פלסטיני" מהעונה השמינית, למשל, דיוויד הצליח לשטוח עלילה שלמה שמתמקדת בדמויות פלסטיניות לצד יהודיות, בלי אמירה פוליטית טעונה אחת. כל הדמויות בפרק מונעות על ידי אגו ואינטרסים אישיים, ולארי? הוא רק רוצה לאכול את העוף הטעים ולשכב עם שרה, הבעלים היפה של המסעדה שחושבת שהוא עומד לצדה ממניעים אידיאולוגיים.
כי "תרגיע" חוגגת את העליבות האנושית, אבל לא את הרוע האנושי. גם כשלארי מתנהג כמו אסהול מוחלט, הוא אף פעם לא מתכוון לפגוע, הוא פשוט נטול מסננים. הוא לא מבין למה העולם מלא במנהגים ומחוות מתוסרטות מראש, ומעדיף להגיד כל מה שהוא חושב בכל רגע נתון, אפילו אם העמדת פנים או נימוס קלישאתי יעזרו לחלץ אותו ממצבים שהוא מעדיף לא להיות בהם. דיוויד עצמו הוא נושא הבדיחה לא פעם, ואפילו הדמויות המגוחכות ביותר שהוא כותב סביבו צולחות את החיים היומיומיים באופן חלק יותר ממנו.
סוד ההצלחה של "תרגיע" טמון בנוסחה הזאת, שהיא לא סטתה ממנה גם כשהשיח הציבורי השתנה. לארי דיוויד הדמות אומנם מודע לאופן שבו החברה נהייתה סובלנית פחות לעלבונות, והוא גם באמת ובתמים לא רוצה לפגוע באנשים ובוודאי שלא באוכלוסיות שלמות, אבל הלשון שלו תמיד מהירה יותר מהמוח או הלב. הוא פשוט לא מסוגל שלא להעליב את כל מי שנקרה בדרכו, כשהוא בסוף יוצא העלוב. למרות החזרתיות הזאת, דיוויד, גם בגילו המתקדם, מצליח למצוא זוויות רעננות לאותו הקונספט בכל עונה מחדש, ואם ההצהרות יתבררו כנכונות הפעם ו"תרגיע" אכן הגיעה לסופה - אין ספק שהיא תחסר מאוד על המסך.