המותג של מארוול דועך. זאת אומרת, לא בדיוק "דועך", יש מילים יותר מדויקות לתאר את מה שהולך איתו: מתרסק, גוסס, מפרפר, על ערש דווי. רבים מהמעריצים נטשו, גם אלו שבעבר לא הפסידו אף סרט – כי הרמה ירדה, הזמן קצר והחלופות מפתות הרבה יותר מאשר עוד סדרה בינונית או סרט אקשן-פח-גלקטי. וכי אם כבר רואים סרט כזה, אז לפחות שיהיה אחד שמרגיש כאילו הוא לא נעשה עבור ילדים בני 12.
ואם כל זה לא מספיק, אז עכשיו יש בעיה חמורה נוספת: מי שסומן על ידי אולפני מארוול בתור הכוכב העיקרי של הסרטים הקרובים – השחקן ג'ונתן מייג'ורס שמגלם את דמותו של הארכי-נבל קאנג – הורשע בתקיפה ובהטרדה של בת זוגו לשעבר לפני כשלושה שבועות, והאולפנים מיהרו להוציא הודעה שהשחקן פוטר מתפקידו לאלתר. זאת לאחר שמייג'ורס כיכב ב"אנטמן והצרעה: קוואנטומאניה" וגם בעונה השנייה של "לוקי", ותוכנן להוות ציר מרכזי בסרטי "הנוקמים" שמתוכננים לצאת ב-2026 וב-2027. בקיצור, בלגן שלם.
בדיסני, האמא והאבא של אולפני מארוול מאז 2009, הבינו שדרושים פתרונות מיידיים לבעיה. שינויים דרסטיים ודרמטיים שיגרמו למעריצים לחזור, או לפחות להפסיק לנטוש את הספינה. לשם כך החליטו בחברה לשנות שני דברים מהותיים לקראת יציאתה של "אקו" (Echo), הסדרה החדשה מבית המותג שעלתה אתמול (רביעי) בשירות הסטרימינג דיסני+. השינוי הראשון: אימוץ המודל שעבד טוב כל כך לנטפליקס, במסגרתו כל הסדרה עולה בבת אחת. לכן, כל חמשת פרקי הסדרה עלו אתמול לשירות הסטרימינג והם כולם זמינים לצפייה בבינג'. הצעד השני: אלימות. גם היא שיטה מוכחת, שעשתה את העבודה ב"דדפול" הראשון, למשל, שהיה רווי בברוטאליות והצליח באמצעות כך (ובזכות עוד כמה מרכיבים) למשוך קהל רב. על כן, "אקו" לא מפחדת מדם ואש ותמרות עשן, והאלימות שבה מתויגת כ"תוכן לקהל בוגר בלבד", וזאת בניגוד ליתר התוצרים של מארוול מהשנים האחרונות, שהשתדלו מאוד להתאים את עצמם לכל המשפחה.
ולענייננו. "אקו" היא ספין-אוף לסדרה אחרת מבית מארוול: "הוקאיי", שעלתה ב-2021. "אקו" עוקבת אחרי מאיה לופז (אלקווה קוקס), אישה ממוצא אמריקאי-ילידי שהיא גם יתומה, חירשת וקטועת-רגל. בעברית צחה - פיסחת, ובלעז – פוליטיקלי קורקט בדמות אדם. היא לוחמת מחוננת למרות מגבלותיה הפיזיות, כזו שיכולה לנצח בקרב כמעט כל אחד, אפילו אם יש לו שתי אוזניים ששומעות ושתי רגליים מקוריות מהיצרן. לאחר שהיא מגלה שאביה נרצח על ידי קינגפין (ווילסון פיסק, בגילומו של וינסנט ד'אונופריו מ"דרדוויל"), היא יורה לו בפרצוף וממשיכה בחייה, אך לעבר שלה יש נטייה לחזור לרדוף אותה. המרדף הזה מגיע לעיר הולדתה ולמשפחתה, מה שהופך הכל למורכב הרבה יותר מבחינתה. ויש גם איזה עניין עם כוחות עתיקים של אימהות-אימהותיה ה"אינדיאניות", שמצליחות איכשהו לתעל כוחות על בתוך מאיה. שושלת הלוחמות שאליה נולדה הופכות אותה לחזקה עוד יותר ממה שהיא גם ככה.
ובכן, אין ספק שהבחירות הללו של דיסני – לנקוט באלימות גרפית יותר ולהעלות את כל הסדרה בבת אחת – היו החלטות נבונות ונכונות, שהופכות את הצפייה ב"אקו" לקצת יותר מהנה. אילולא דיסני היו נוקטים בצעדים האלו, קשה לי להאמין שרבים היו ממשיכים לצפות בסדרה עד סופה, למרות שמדובר בחמישה פרקים בלבד. אבל גם עם השיפורים הללו, "אקו" היא סדרה סתמית למדי. הפרק הראשון שלה אמנם עשוי היטב, אך הוא כולו אקספוזיציה, וגם בסופו העלילה לא באמת מתחילה. בפרק השני, בו כבר העלילה אמורה להתקדם משמעותית, היא מתקשה להתניע. ההמשך כבר עתיר יותר בהתרחשויות, אבל הן לא מעניינות מספיק.
ההתחלה המזדחלת היא לא הבעיה היחידה שלה. גם אחרי שהדברים כבר מתחילים לנוע, ההצדקה שלהם לא מספיק ברורה. למה מאיה כל כך רוצה לקחת תחתיה את האימפריה של פיסק? מה בעצם המניע שלה כדמות? מדוע כל המשפחה של מאיה התנכרה אליה במשך כל כך הרבה שנים? (ההסבר של הסבתא לא שכנע אותי, סליחה), והשאלה החשובה מכל: האם קיבלנו את הסדרה הזו רק בשביל סימון וי וכדי להכניס את הדמויות של "דרדוויל" לתוך ה-MCU (היקום הקולנועי של מארוול)? כי נדמה לי שכן, ואם כך – זוהי לא סיבה מספקת. וזו הסיבה האמיתית שבגללה "אקו" לא נוסקת לגבהים חדשים.
אם להשוות אותה לשאר התוצרים של מארוול, "אקו" מתמקמת מעל קודמתה – "פלישה סודית" הפושרת – אבל לא הרבה מעבר לכך. היא מסוג הסדרות שכבר מחר נשכח כולנו, קולקטיבית, שאי פעם צפינו בה. מה אפשר לומר, יכול להיות שגם עם כל הטריקים השיווקיים בעולם, דיסני יצטרכו להתאמץ קצת יותר כדי לייצר משהו שבאמת שווה לכתוב עליו.