שעת לילה מאוחרת, נועה קירל נוסעת הביתה. רק בסוף ההופעה פתאום הגרעפסים התחילו, היא מתוודה. חבל שלא עשית, זה אותנטי, משיבה לה אחת מנשות הצוות הצמודות - ונענית בעשיתי, ברור, רק לא למיקרופון. שלושה משפטים שהם התורה כולה.אחרי הפריצה, האתגרים, הנסיקה, האירוויזיון, הדעיכה המסוימת בפופולריות ותפקיד המשחק הדרמטי - זוכרים את איננה? אה, לא? - נועה קירל מקבלת דוקו-ריאליטי. הוא כמובן מופק ב-yes, אחת ממאה החברות הישראליות שהיא משמשת עבורן פרזנטורית. והוא כמובן עולה בשבוע שבו כוכבת הפופ בת ה-24 מתחתנת, כחלק מפסטיבל תקשורתי שבטח יכלול איזה שיר בהפתעה ועוד כמה גימיקים. את אני נועה קירל יצרה סיגל שביט, אוטוריטה אמיתית בתחום (המאסטרו, הבוזגלוס, הגולדשטיינים), רק שבין המפיקים השותפים נמצא גם הסוכן וכוכב הריאליטי החדש רוברטו בן שושן. הוא אפילו לא צוחק כשהוא אומר שיש לי טסטות לעשות במקומות אחרים.טביעות האצבע הרוברטואיות נוכחות בכל שנייה באני נועה קירל: הוא עצמו מפגין גינונים דיוואיים - ולא מהסוג שהופך דוקו-ריאליטי למוצר בידורי קליל - וחלקים גדולים בסדרה האנטי-עיתונאית הזאת מורכבים מתיעודים עצמיים. או שזו העדות המנצחת לכך שאכן מדובר בתיעודים אותנטיים, או שזה השלב הבא במנגנון המסחרי. ועבור קירל, בטח ברגע הספציפי הזה של חייה, חשוב מאוד להיות אותנטית. זו אישה שהיא הפסקת פרסומות, הפרזנטורית הלאומית, אובייקט תקשורתי שהציניות כלפיו כל כך רווחת שקשה אפילו לקנות אותה כשהיא צועקת כוס אמ-אמא של הפסטיגל הזה. אבל לפי ארבעת הפרקים הראשונים של הסדרה (מתוך שמונה) שנשלחו מראש לביקורת, הרושם ברור: יש אותנטיות אמיתית באותנטיות.אני נועה קירל, היא למעשה אנחנו נועה קירל, תיעוד לא רק של זמרת צעירה אחת אלא של כל המכונה שמקיפה אותה. מלבד הגורמים המקצועיים אפשר למצוא בה גם את ההורים אילנה ואמיר ואת הארוס דניאל פרץ - שלושתם מתוקים בדרכם, דמויות מעולות שרק מתחשק לראות עוד מהן - והיא לא מהססת להראות מה קורה כשיש תקלה בפס ייצור הלהיטים שלה. כפי שקרה לא מעט בעבר, קירל חוזרת כאן על הדינמיקה הקבועה ביחסים של הקהל איתה: מתעצבנים, מתרחקים, מצקצקים ואז מגיע איזה ריאיון או מעמד מעט יותר אישי שגורם לכל מי שצופה בו להתאהב בה מחדש. הכנות בוקעת כל הזמן מאני נועה קירל, ובכנות, זה הדבר הכי טוב שקרה לה.